שאלה:
בשבת זכור, הכריז הבעל קורא טרם קריאתו, כי אינו מתכוין להוציא ידי חובה בפרשת זכור מי שאינו לובש מסכה, כדי לכפות על מי שאינו לובש, אבל האיום לא עזר, ונמצא שנתכוין שלא להוציא אותו, והתעוררתי בזה שכל הציבור לא יצא מחמת כן כמש"כ הרמ"א בסי' תקפ"א סעי' א' שצריך הש"ץ לכוין להוציא כל אדם בתפילתו, ואם יש לו שונא ומכוין שלא להוציאו גם אוהביו אינם יוצאים, האם עלינו לקרוא שנית? או שיש פתח לומר שיצאו יד"ח.
תשובה:
שלום וברכה
יש לצרף לענין זה סברא, שאולי זה דוקא כאשר מדובר בשונא, הדבר הזה מגדיר את החזן כאינו הגון ואינו ראוי לציבור, ולכן גם אוהביו אינם יוצאים ידי חובה. אבל כאשר לפי השקפתו בין אם היא נכונה בין אם היא מוטעית, אותם בני אדם אסור להם על פי דין להיות בבית הכנסת, ועל פי דין אינן מצטרפים למנין, ויש להטיל עליהם סנקציות כאלו על פי דין, נראה שאינו בכלל ענין זה. בפרט, שכלל אינו מכוון לאדם מסויים וביד כל אדם לחבוש מסכה ולצאת ידי חובה… אבל אין לי מקור ברור לסברא וכדאי לשאול רב גדול.
כמו כן יש לצרף בזה את דעת הסוברים שאין חיוב של עשרה בקריאת זכור, ועיקר הענין הוא קריאה מתוך ספר תורה, שאז אין כל נושא של ציבור אלא סתם שומע כעונה, ופשוט שכאשר אדם מברך בורא פ]רי העץ על פתוח עץ ומכוון להוציא אדם אחד ולא את חברו, אין בזה עיכוב.