שאלה:
מה עושים כשבחור בן 15 יש לו כל שבוע תירוץ למה הוא לא הולך לתפילה. היה תקופה בה הוא טען על כך שאין לו בגדי שבת המכבדים (פעם חליפה פעם נעליים פעם העניבה לא מתאימה/לא נקיה וכו') וכשכבר קנינו לו הכל הרי שישנם תירוצים אחרים חדשים לבקרים. מנין זה מדי מוקדם מנין זה מדי בעלי-בתים מנין זה מדי ארוך. הגעתי לשלב שהרמתי ידים. אני מעיר אותו פעם אחת כשאני קם פעם נוספת כשאני יוצא לתפילה ופעם אחרונה כשאני חוזר הביתה. הוא מתפלל בחדר וכשאני שואל אותו מה עם קריאת-התורה הוא נפגע.
כשאח שלו (בן 19) חוזר מהישיבה אותו סיפור עם שחרית ומנחה וגם "בשיבה לא מקפידים על סעודה שלישית לפני השקיעה" וכל בני-הבית לא יכולים ליטול ידים כי האדון עוד לא מוכן והוא עדיין צריך להתפלל מנחה. ואני כבר ממש מעדיף שישאר בישיבה. שם לכאורא הוא כן עומד בסדרים ובזמנים.
אחותו בת 13 אוכלת ממתקים בהדלקת-נרות. כשאני מזכיר לה שזה כבר שקיעה וצריך קידוש היא מתחילה להתווכח עם יש עוד שתי דקות עד שקיעה.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך מאוד לא פשוטה, ולא ניתן להשיב עליה כך בכמה שורות באינטרנט בלי להכיר מקרוב. ברור שהבסיס לבן תורה הוא תפילה במנין, וכאשר בחורי ישיבה אינם מתפללים במנין, הגם שבישיבה לפעמים מורים היתר, אבל בבית, זה דבר שמעורר אצלנו נורה אדומה, וחשוב להתייעץ עם המחנכים לשמוע מה המצב של הבנים ומה כדאי לעשות, במקביל להתייעץ עם איש חינוך שאתם מכירים מקרוב. והעיקר לא ללחוץ ולגעור, רק לדרבנן בשמחה, לחץ וגערות בדרך כלל משיגים את המטרה ההפוכה. בנוגע לזמנים אגב אין כל בעיה שיהיה סדר בבית, כלומר אם יש שעה קבועה לסעודה שלישית ניתן להודיע מראש שלא ממתינים למאחרים ולא צריך להמתין. בית דורש גבולות וזה מצויין.
תתייעצו, ושיהיה בהצלחה והרבה נחת.
מקורות:
אין לי הרבה מה להוסיף רק דברים נפלאים בנושא אופן ההשפעה הראוי על ילדים שאמר מרן הרב שטיינמן זצ"ל, אם תרצה יש את זה גם מוסרט ואפשר לראות את הדברים יוצאים מפי קודשו.
כתוב בספר אוהל יעקב מה'דובנער מגיד', שהוא שאל את הגאון מוילנא איך משפיעים על הציבור? איך אפשר להשפיע? אמר לו הגר"א משל לאדם שרוצה לשפוך משקה לכוס גדולה בכדי שממנה יושפע המשקה גם לכוסיות הקטנות המונחות בצידה, כל זמן שהכוס הגדולה לא מליאה, לא שייך שמהכוס יתמלאו גם הכוסיות שבצידה, כיון שהוא עדיין לא מלא. אם רוצים שישפיע לכוסיות – צריך למלא קודם כל את הכוס הגדולה.
ממילא הוא אמר אותו יסוד אם רוצים שאנשים יושפעו, צריך שהוא יהיה מלא. אם הוא מלא – הוא משפיע על אחרים! אם הוא לא מלא איך ישפיע?! הוא עצמו לא מלא עדיין.
ככה זה הכלל, בכל דבר את עיקר ההנהגה וההשפעה של הבית קובעים ההורים עצמם, אם ההורים יתנהגו כמו שצריך – גם בינם לבין עצמם, גם בינם לאנשים אחרים, איך שמתייחסים לאנשים, איך שההנהגה שלהם, זה מה שמשפיע!
ואם הוא עצמו לא מלא, אז לא מועיל שום דבר! וגם אם ידבר וידבר הרבה, אם הוא לא מלא, זה לא שווה כלום ולא יעזור!
וכן הוא הדבר לא רק בחינוך של הבית, אלא גם במוסדות הלימוד, בבתי הספר, בסמינרים, בישיבות, חייב המחנך או המחנכת להיות מלא קודם בעצמו, ובלי זה אינו יכול להשפיע שום דבר.
[ובאמת בדורנו בודאי אי אפשר ע"י החינוך של הבית לבד, בדורות הקודמים היה מספיק החינוך של הבית, האבא, האמא, הבית היה מחנך. היום אין כזה דבר, הבית ספר גם לא מספיק. צריך להיות קשר בין האבא והמורים בבית ספר! ואותו הדבר גם בתיכון ובסמינר, וגם בישיבות – ישיבה קטנה וישיבה גדולה, א"א להסתפק בחינוך של הבית בלבד, ולא בחינוך שלהם בלבד, ולכן צריך שיהיה קשר בין ההורים למחנכים].
ישנה עוד נקודה שקשורה לדרך ההשפעה.
סיפרנו בכמה מקומות מעשה שהיה. היה בית לפני המלחמה שהסדר בו היה כך, כל יום בת אחרת היתה מסדרת את המיטה של האבא, היתה תורנות בין הבנות. אם אחת הבנות הייתה עושה משהו לא כמו, שצריך העונש הכי גדול היה, שבגלל שהיא עשתה משהו לא בסדר, אין לה רשות לסדר את המיטה של האבא. זה היה עונש…! היום יש כזה דבר?! אם היה כזה דבר שהיו עושים תורנות, היה עונש אם לא?! היא היתה שמחה מאוד…
נו, היום זה רחוק מזה, אני לא שמעתי כזה דבר, שההורים יהיו כ"כ אהובים, שתהיה כזו הערצה – שיעריצו את האבא עד כדי כך, שאם לא יכלו לעשות לו איזה שימוש, זה יהיה כבר עונש…
קשה מאוד שתהיה הערצה. זה יכול להיות רק ע"י הנהגה, אם אדם מתנהג בדרך ארץ כמו שצריך אז יש הערצה… ודאי שלא יעריצו…
שאלה: שאלו כאן הורים עד כמה רצוי או שיש חובה להורים להעיר לילדים, למשל ילד חוזר בבין הזמנים מהישיבה זמן ק"ש של הגאון כבר עובר, והוא עדיין יושן, להעיר אותו, או לא להעיר אותו?
תשובת מרן: "אני חושב – לא כתוב את זה – אני חושב, להעיר, אבל לא לנדנד. להעיר אותו, הוא קם – קם, לא קם לא מחויב יותר. לא מחויב לתת לו מכות בשביל זה. אע"פ שכתוב הוכח תוכח אף בהכאה, אבל המציאות הוא שאז הילד מתמרד ואז נעשה חוצפן. למה לעשות ככה, יעבור הזמן של הנוער שאז קשה לקבל.
"להעיר אותו, להגיד – יעקב קום, אם קם – קם, אם לא – לא, האי מה יהיה? נו…".
