תרומת מעות חיטין – לחץ כאן

חיוב זכירת מעשה מרים / שש זכירות

שאלה:

שלום הרב – מה הטעם לכך שחכמים תיקנו קריאת פרשת זכור אך אין לנו תקנה מיוחדת לפרשת זיכרון מעשה מרים- בשניהם מצווה אותנו התורה לזכור- מה בניהם? תודה

תשובה:

 
מן התורה צריך להזכיר בכל יום את יציאת מצרים ביום ובלילה, ומשום כך אנו אומרים את פרשת ציצית שבסופה מזכירים את יציאת מצרים, בכל יום, בבוקר ובלילה  כמבואר במשנה (ברכות יב ע”ב), ונפסק בדברי הפוסקים (ראה רמב”ם הל’ קריאת שמע פ”א ה”ג, משנה ברורה סי’ סז סק”ג וסק”ד, ושאגת אריה סי’ יב, וראה אור שמח שם שסובר שהחיוב הוא מדרבנן).
 
כמו כן צריך מעיקר הדין לקרוא בתורה את פרשת מעשה עמלק פעם בשנה ולזכור את מעשי העמלקים. ונוהגים לקיים מצוה זו בקריאת פרשת זכור בשבת שקודם פורים (סדר רב עמרם השלם ח”ב, מחזור ויטרי, ראב”ן מגילה יח ע”א, ריטב”א שם יז ע”ב, סמ”ק סי’ קמז. ועי’ רמב”ן עה”ת סוף פרשת תצא. וסוף ספר מיני תרגימא להר”י פיק, ופעולת שכיר למעשה רב סי’ קלג).
 
לדעת הרמב”ן נצטווינו מן התורה לזכור את מעשה מרים, וכן את מעשה העגל, ואת מעמד הר סיני (הרמב”ן במנין המצוות שלו  בסוף ספר המצוות לרמב”ם בעשין הנוספים ז ובהוספות למצוות לא תעשה ב’).
 
וכתבו הפוסקים בשם המקובלים שיש להזכיר בכל יום – מלבד זכירת יציאת מצרים, שהוקבעה לה קריאת פרשה מיוחדת בכל יום – את ארבע זכירות אלו: מעמד הר סיני, מעשה מרים, מעשה עמלק, ושבת (מג”א סי’ ס ס”ק ב בשם כוונות וכתבים של האר”י). ויש מוסיפים אף מעשה העגל (מג”א שם).
 
וזה לשונו של רבי חיים ויטאל בשם האר”י (שער הכוונות ענין כוונת קריאת שמע דרוש א’):
 
“דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה, והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלויים בזכירת הלב, ואלו הם:
 
זכירה א’ – היא זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה, וכמו שאמר הכתוב “יום אשר עמדת לפני ה’ אלוקיך בחורב, וכו'”, וכתיב בתריה “פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, וכו'”, [דברים ד’ פסוק ט’] והיא אחת מרמ”ח מצוות עשה להרמב”ן ז”ל.
 
זכירה ב’ – “זכור את אשר עשה לך עמלק” והיא מצוה שנית.
 
זכירה ג’ – “זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים” והיא מצות עשה ג’.
 
זכירה ד’ – “זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים” והיא מצות עשה ד’.
 
הענין בזכירת יציאת מצרים הוא:
 
שנזכור יציאת מצרים על ידי נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו שהוא יחיד בעולמו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו (ראה טור או”ח סי’ כה).
 
הענין בזכירת משעה עמלק הוא:
 
לזכור בפה את מעשיו הרעים של עמלק ומריבתו עמנו שהקדים להרע לנו ולהתגרות בנו מיד בצאתנו ממצרים לפני שאר האומות, שהיו יראים מישראל, ובכך הוא העביר את היראה הגדולה מעם ישראל מלב שאר האומות, וצריך לעשות כך כדי לעורר את האיבה אליו תמיד, ולשמור את הזעם והעברה אליו לנצח (רמב”ם מלכים פ”ה ה”ה, וסהמ”צ להרמב”ם מ”ע קפט והחינוך מצוה תרג סמ”ג עשין קטז).
 
הענין בזכירת מעשה מרים הוא:
 
נצטווינו בזה לזכור את העונש העונש הגדול שעשה ה’ למרים על הלשון הרע שאמרה, ולהודיעו לבנינו ולספר בו לדורות כדי שנלמד ממעשה זה שלא לדבר לשון הרע כלל, לא ביחיד וק”ו לא ברבים, שנענשים על עוון זה (רמב”ן עה”ת דברים כד ט, וראה בספרי דברים).
 
הענין בזכירת מעמד הר סיני הוא:
 
שנזהר ונשמר מאד לזכור מאין באו אלינו המצוות, וצריך להודיע את כל הדברים אשר ראו עינינו ושמעו אזנינו במעמד הנכבד ההוא לבניו ולבני בניו מדור לדור לכל הדורות עד עולם (רמב”ן עה”ת דברים ד, ט-י).
 
הענין בזכירת שבת הוא:
 
לזכור את השבת בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. רמב”ם שבת פכ”ט ה”א, ע”פ פסחים קו א. ובנוסף לכך נצטוינו שכל מה שנקנה במשך השבוע יהיה לכבוד שבת, ואם מצא  מאכל טוב יאמר שהוא קונה אותו לשבת, וכשימצא מאכל אחר טוב ממנו ישמור את השני לשבת ויאכל את הראשון, שאף שזו דעת שמאי במכילתא דרשב”י פרשת יתרו, ובברייתא בביצה טז א, מ”מ לכתחילה יש לנהוג כדעתו והלל הזקן עצמו היה בוטח בה’ שבודאי יזמין לו לשבת מאכלים יפים (כמבואר באו”ז ח”ב סי’ יח, ע”פ שבת קיט א בר’ חייא בר אבא ששיבח להקצב, הביאו בב”ח או”ח סו”ס רמב וכ’ שכן עיקר; שו”ע הרב שם י. ועי’ ב”ח שם בד’ הטור שביד כל אדם לאחוז המנהג כרצונו ובשם רמב”ן שהלכה כב”ה). עוד אמרו בשם רבי יהודה בן בתירה שכדי שאדם יזכור את השבת יאמר במקום יום ראשון – אחד בשבת, במקום יום שני יאמר שני בשבת, וכ”כ שלישי בשבת, רביעי בשבת, חמישי בשבת וערב שבת (מכילתא דרשב”י יתרו. מכילתא דר’ ישמעאל שם. ועי’ פסיקתא רבתי פכ”ג).
 
הענין בזכירת מעשה העגל הוא:
 
לזכור עוונות אבותינו הקרובים לנו כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבתם, ונבוש מלפניו יתברך ואז יכנע לבבנו הערל, ואפשר לקיים מצות זכירה זו בכל יום (הרמב”ן במנין המצוות שלו  בסוף ספר המצוות לרמב”ם בעשין הנוספים ז).
 
מלבד שש הזכירות, יש מן הראשונים שכתב שיש לזכור בנוסף לזכירות הנ”ל בכל יום את חסדיו של ה’ והתבונן בהם, שנאמר: וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך וגו’ דברים ח ב, ונאמר: ויתבוננו חסדי ה’ (תהלים קז מג, ועוד: כי חסדך לנגד עיני שם כו ג. רבנו יונה בשערי תשובה שער ג סי’ יז. ספר חרדים במ”ע מה”ת התלויות בלב פרק א סי’ כג), וכתב בספר חרדים שם שמזה נלמד קל וחומר אם נצטוינו לזכור לדורות החסדים שעשה עם אבותינו, כל שכן שכל אחד מישראל חייב לזכור החסדים שעושה עמנו תמיד לכלל ישראל שמציל אותנו משיני אריות העומדים עלינו תמיד לכלותינו, ולזה אנו אומרים בכל יום מזמור לולי ה’ שהיה לנו (תהלים קכד).
 
עוד כתבו שכל אחד מישראל לזכור החסדים שגמלו ה’ מעת שיצרו בבטן אמו (ספר חרדים שם בשם הר”י סאגוש ועי’ ס’ יוסף אומץ סי’ שיט).
 
יש אומרים שצריך לומר בכל יום את המזמור “לולי ה’ שהיה לנו” (תהילים קכד), כדי לקיים את מצוות זכירת חסדי ה’ לאבותינו ולנו והצלתנו מאומות העולם (חרדים שם).
מנהג העולם שלא לראות בזכירות אלו חיוב גמור, אלא הידור ומנהג טוב בעלמא, וזאת על פי מה שכתב בערוך השולחן אורח חיים סימן ס סעיף ד: ודע דזכירות אלו יש שאומרים אותם אחר התפלה ונדפסו בסידורים ששה זכירות זכירת יציאת מצרים זכירת מתן תורה זכירת עמלק זכירה דהקצפה זכירת מרים וזכירת שבת, ואינו אלא הידור בעלמא, דלא מצינו בגמרא ובפוסקים חיוב זכירות אלו, רק זכירת יציאת מצרים הוא חיוב בכל יום ערב ובוקר מדאורייתא, וזכירת עמלק הוא חיוב מדאורייתא לקרא פעם אחת בשנה, ולכן קיי"ל דפרשה זכור היא מן התורה כמו שיתבאר בסי' תרפ"ה, וזכירת שבת היא חיוב בכל שבת לזכור בתפלה ובקידוש, כדדרשינן זכור את יום השבת זכרהו על היין אבל שארי הג' זכירות לא מצינו חיוב כלל להזכירם. אמנם כבר העירו שלפלא הוא שהעלים עיניו מדברי הרמב"ן בפרשת יתרו שלמד שחיוב הזכרת שבת הוא גם בימי החול, ולא רק בשבת, ומתקיים באמירה זו, וחיוב הזכרת מעשה מרים הוא חיוב כל יום כפי שכתב בעשין ז.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל