זכות יוצרים בשימוש תרפיה מוזיקלי

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א,

שאלה ששאל לי ידיד שכני, שרכש תרפיה מוזיקלי לילדים שמלמדת אותם להיות יותר רגועים ללמוד סדר לדברים כגון התחלה הפסקה סיום וכו' וכו' ושלפי דעת היוצרים עשוים הדיסקים להשתמש רק לאיש אחד (ילד) וללא להעתיק.

ושאל אב הילד :

א- האם יכול לעבור המידע שבדיסק לאייפוד (נגן אמ פי 3) כי מפחד לקלקל הדיסק אם יפול לריצפה וכו' והמוצר יקר.

ב- הפסיקולוג שעושה תרפיה עם הילד חושב שתכנה זאת יכולה לעזור בטיפול חינוכי של הילד ורצה לדעת עם יכול לשמוע ביחד עם הילד כשעושים תרפיה שהרי דעת היוצרים שרק לאיש אחד.

ג- אב הילד רוצה לדעת אם מותר מה ששאל בשאלות הקודמות אם יום אחד הפסיקולוג לא יבוא באיזה שהוא סיבה היות שבחיים מקרים קורים, אם יפספס יום אחד של התכנה, האם יכול לתת לו לשמוע מה שחסר בתנאי שחחזיר לו דהיינו שאלה, ושאסור לו להעתיק החומר אלא רק כדי לדעת מה שהילד שמע ביום ההוא שהוא לא יכל לבוא?

תודה ברכה הצחלה ושלום כנפשך

תשובה:

שלום וברכה,

אדם שרוכש תוכנה מותר לו להשאיל לאחרים, האיסור להעתיק אבל לא להשאיל, אא"כ הותנה בפירוש שאסור להשאיל, ולרוב אין כזה תנאי.

רכש תוכנה מותר לו לשכפל לעצמו את התוכנה מאחר ושילם עבורה אין עליו איסור להעתיק. וגם לפי חוק אם יש לו כמה מחשבים מותר לו לשכפל את התכנה לכמות החשבים שברשותו.

בהצלחה.

מקורות:

אביא לך בקצרה את עיקרי הנושאים של איסור הפרת זכויות יוצרים שנבארו בכמה מקומות.

האיסור להשתמש בעמל של חברו בכדי להרויח, מצינו במסכת גיטין בדין עני שהוריד זיתים של הפקר מהעץ והפילם לארץ, אפי' שעדיין לא זכה בהם בקנין גמור אסור לאדם אחר לזכות בהם לעצמו ויש בזה גזל מדרבנן. כך גם מצינו שבבא בתרא כא ע"ב שאדם שהשתמש בדג מת כפיתיון בכדי לצוד דגים אסור לאדם אחר ליטל את אותם דגים שניצודו שם אפילו שהראשון עדיין לא זכה בהם בקנין גמור, ונחלקו הפוסקים האם משום גזל מדרבנן או עני המהפך בחררה. ומדינים אלו נלמד יסוד הדין שבמקרים מסוימים אסרו חכמים על אדם ליטול לעצמו חפץ של הפקר כיון שאדם אחר טרח בו.

הפוסקים נחלקו באיזה אופן שייך איסור זה יש מבארים שרק באופן שהראשון טרח טירחא גדולה, או הכניס עצמו לסכנה, אבל בהשתדלות בעלמא אין איסור ויש אומרים שאם הראשון היה בטוח שישיג את הדבר בכה"ג אסור, ויש אומרים שדווקא בנטילת חפץ מסוים שהראשון טרח בו עצמו [אך למשוך לקוחות גרידא שרי] ובמהרש"ם מבואר שזכות זו עוברת אף ליורשים וללקוחות.

איסור נוסף שישנו באם הראשון המציא דבר מסוים גם אסור לחברו להשתמש בהמצאה זו [ניתן לראות הרחבה בכך בעלון המשפט 68 שכן דעת המהרי"ט ופרשת מרדכי], אמנם החתם סופר למד כי איסור זה שייך רק אם זהו עיסוקו הקבוע של הראשון, או שעשה כן לפרנסתו, או שיש לו הפסד ממון מכך. כל זה הוא דינים שנובעים מאיסור השגת גבול. אמנם יש בכך גם תקנות שנתקנו במהלך הדורות ובמיוחד לענין הדפסת ספרי קודש, ומצינו שהיו נותנים הסכמות ובהם בלעדיות בהדפסת הספרים, [כן מצינו בחתם סופר ובדברי חיים שיש מנהג בזה לכוף את המשיג גבול בכל מיני כפיות ולאסור לקנות ספריו על כל פנים במדינה אחרת]. החת"ס כ' שההסכמות החלו בזמן שהרמ"ע מפאנו הדפיס את הרבמ"ם וגזר איסור, אמנם הרמ"א כתב בתשובה שאסור מעיקר הדין להתחרות עימו, ויש בזה איסור גם בלא התקנה וכן הבין בגמ' בבא בתרא שהבאנו.

וידועה בזה שיטת השואל ומשיב שיש בעלות על יצירה רוחנית [מהדורה קמא חלק א סימן מד] וכ"כ: "דזה ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם והרי בלא"ה אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא וכו' משום שאין לו כח לאסור עולמית ז"א דבשלו אדם רשאי לגזור שלא ידפיסו עולמית בלתי רשותו או ב"כ רק שאדרבא המחבר בעצמו רוצה שידפיסו ספריו אחר שיזכה למכור ספריו ומבקש שיפוצו דבריו ע"פ תבל אבל אם באמת מחבר ספר הנצרך כעין ספר פ"ת שרבו הקונים מפני שהוא מלוקט מהרבה ספרים והמורים צריכים לו כי אתו כ"ע ושיילי בקצורו פשיטא שיש כח בידו וכו' אבל במה שמדפיס מחבר לעצמו יש כח בידו בעצמו לגזור על כל העולם וכן מצינו בהקדמת הפלאה ז"ל שגזר בעצמו על כל מדפיסים שלא ידפיסו בלתי רשותו ומה שהמחבר נוטל הסכמות הוא על גוף הספר אם ראוי הוא לאדפוסי אדרא עד"מ כשידפיס בלי חוות דעת יגיע לזה נזק רב בהדפסת יו"ד הגדול שעלה להוצאה מרובה ובכל כה"ג אמרינן דדברים שבלב הוו דברים כל שהן דברים שבלב ובלב כל אדם כמ"ש הר"ן גבי שטר מברחת ומהרי"ט בתשובותיו וכו' וע"כ פשיטא שאסור להשיג גבולם ומה גם שיש בזה כל האיסורים שהאריך המהרש"ל בתשובה סימן ל"ה והמ"ב סימן כ"ז ובשו"ת חוות יאיר ומה גם בזה אף שכבר כלה הספרים אסור להדפיס כי באמת המדפיס רוצה להדפיס יותר רק שאין לו כ"כ ממון ומדפיס בזא"ז וגם כי העולם נצרכים מאוד להיו"ד וא"א להם להמתין וע"כ לפענ"ד ברור עם המדפיס רא"י".

ויש הסוברים שאין בעלות זו מעיקר הדין אלא משום תקנת הממשלות בקנין זה, ושייך איסור זה גם להלכה [כן דעת הבית יצחק יו"ד ח"ב סי' עה].  ונמצא שעפ"ד טעם האיסור משום דינא דמלכותא דינא וכמובא בקצות החושן רנט ג שבדבר שהוא הגון וישר פוסקים מעיקר הדין כמו שדינא דמלכותא. ויש בזה נפקא מינה גדולה האם מותר באופן שהחוק מתיר לצלם כגון מספר דפים וכדו'. ובכל אופן באם כתבו רק כל הזכויות שמורות ניתן לצלם לצורך אישי במקום שהחוק מתיר זאת, כי תוכן המילים הוא לקבל את הזכויות שעל פי חוק.