גילוי שיער בבית

מנהג פשוט היה בזמן הגמ' שנשים הולכות בבית (ואף בחצר היחיד) בגילוי ראש, וכן מפורש בכתובות ע"ב, נגד הזוהר (ומכאן הביאו בספרים ראיה, שלא מתחשבים בגדלותו של הפוסק, שהרי מי לנו גדול מרשב"י, ובכל זאת פעמים רבות פסקו בתלמוד נגד דעתו).
ורק בתלמוד ירושלמי אסרו גילוי ראש בחצר.

ורוב ככל הראשונים פסקו כתלמוד הבבלי, להתיר פריעת ראש בחצר, ורק מחצר לחצר דרך מבוי צריך מדרבנן לכסות בכיסוי ראש מינימלי, דהיינו קלתה או מטפחת. והריא"ז והערוך הם היחידים שפסקו כתלמוד הירושלמי להצריך קלתה בחצר (הערוך כתב: "אבל בחצר בקלתה, אין בה משום פרועת ראש").

ראש לכולם הוא רש"י, שביאר את שאלת הגמ' בכתובות (עב:), וזה לשונו: "א"כ – דבחצר יש בה משום פריעה", לא הנחת בת לאברהם אבינו, ולכן מוכרח לומר שר' יוחנן לא אסר פריעת ראש בחצר, והצריך "קלתה" רק מחצר לחצר ודרך מבוי.
וכן הבין שיטה מקובצת שם בדעת רש"י, וזה לשונו: "פרש"י, א"כ, דבחצר יש בה משום פריעת ראש. פירוש לפירושו, דכיון דאמר רבי יוחנן קלתה אין בה משום פריעת ראש בחצר, מכלל דבלא קלתה יש בה משום פירוע ראש אפי' בחצר, וא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, שרובן הולכות בחצרן בפירוע ראש כיון שאין שם רואין".

וכן כתב התוס' שם, וזה לשונו: "ואלא בחצר. פירוש, אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת הראש, שאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו".

וכן כתב הר"ן שם, וזה לשונו: "א"כ, דאמר ר' יוחנן דקלתה אין בה משום פריעת ראש, משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש, ואפילו בחצרו, א"כ כולהו נפקן, שאין האשה נזהרת בחצרה".

וכן כתב הרשב"א שם, וזה לשונו: "משמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פריעת הראש, וא"כ כולהו נפקן, דאין אשה נזהרת בחצרה".

וכן כתב הריטב"א, הובא בשטמ"ק שם וזה לשונו: "ושלשה דינין בדבר, דבחצר אפילו בלא קלתה אין בה משום פירוע ראש, ובשוק אפילו בקלתה דת יהודית היא, ובמבוי בקלתה אין שלא בקלתה לא. ואמרו בירושלמי: יש חצר שהוא כמבוי, ויש מבוי שהוא כחצר, מבוי שאין הרבים בוקעים בו דינו כחצר, וחצר שהרבים בוקעין בו דינו כמבוי". עכ"ל. והביא רק את סוף דברי הירושלמי להלכה, ולא את תחילתם.

וכן כתב הרא"ש בתוספות הרא"ש שם, וזה לשונו: "אלא בחצר, אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש, דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו".

וכן כתב המאירי בכתובות (שם), וזה לשונו: "ובחצרה מיהא אע"פ שהדבר מגונה, אין כאן משום דת יהודית, אפילו בפירוע הגמור".

וכן כתב הגהות אשר"י בשם מהרי"ח, וזה לשונו: "דהיינו דווקא ברשות הרבים, אבל בחצר לא הוי אפילו דת יהודית, אפילו בלא קלתה".

וכן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סי' י'), וזה לשונו: "דאמרינן התם דבחצר האשה אינה צריכה שום כיסוי… והיכא דלא שכיחא רבים כגון בחצר אין קפידא".

וכן היא דעת השו"ע, שכתב בבית יוסף (אבן העזר סי' קט"ו) על הר"ן וזה לשונו: "נראה מדבריו בהדיא שיוצאה לחצר פרועת הראש ממש לית לן בה, וכן נראה מדברי רש"י, ויש לתמוה על רבינו שכתב אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעין בו לא תצא, דמשמע לא תצא מבעלה ע"י כך, אף ע"פ שהוא דבר שאינו הגון. והא בחצר אפילו פרועת הראש ממש לית לן בה, ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתה מיהא לית לן בה". הרי שתמה על הטור שמשמע ממנו שזה דבר שאינו הגון, והרי מותר בחצר פריעת ראש ואין בזה שום חשש.

וכן היא דעת הטור עצמו, כנ"ל בדברי הבית יוסף, שאין איסור בפריעת ראש בחצר ואין בזה משום דת יהודית, רק שאין זה הגון.

וכן נראה דעת הדרכי משה בסי' כ"א, שכתב "אין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דווקא בשוק".

וכן נראה דעת הרמב"ם, שכתב בהלכות אישות פרק י"ג הלכה י"א, "ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת". ושם בהלכה י"ג כתב, "וכן אם יצאת וראשה פרוע מחצר לחצר בתוך מבוי, הואיל ושערה מכוסה במטפחת אינה עוברת על דת". עכ"ל. ומשמע שרק מחצר לחצר דרך מבוי צריכה לכסות במטפחת, אך בחצר עצמה מותר לפרוע הראש לגמרי.

העולה מכל הנ"ל שגם המחמירים הבודדים מבין הראשונים, והירושלמי, החמירו בחצר היחיד, אבל בבית מאן דכר שמיה, למעט חומרת הזוהר, אין שום איסור בזה, אלא שנהגו ישראל בדורות האחרונים להחמיר ולכסות גם בבית (וקצת תמוה בעיני לקבוע בזה מנהג, כי מי יודע כיצד כל אישה נוהגת בביתה).

עכ"פ, אני חושב שדברי הרב המשיב "בודאי יש להמנע, זה לא דרך צניעות כלל" אינם במקומם, וכי חז"ל בתקופת הגמרא נהגו שלא בצניעות, אתמהה. והיה לו לכתוב שמותר מעיקר הדין, ומומלץ להחמיר כדי לזכות בברכות הזוהר הקדוש.

ציינתי בדבריי שמנהג ישראל בדורות האחרונים, ומנהג ישראל תורה הוא, וחלק מהאחרונים פסקו לאסור בהתאם למנהג.

אבל גם באחרונים מובא להתיר מעיקר הדין, והגר"ע יוסף ז"ל בספרו טהרת הבית (ח"ב עמ' קסו) הביא דברי מרן הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל, ועוד פוסקים, שעל פי דבריהם משמע שאף בזמן שאין האשה טהורה, הרי היא מותרת ללכת בביתה בגילוי שערות ראשה, ואין בדבר איסור.

ועיקר ההערה שלי היתה על הניסוח שצרם לי, שאין זה דרך צניעות כלל, איך אפשר להתבטא כך על מנהג מדורי דורות שנהגו בו חז"ל ומופיע בגמרא להדיא, ורוב ככל הראשונים התירוהו בפשטות.

כשיש אנשים מלבד הבעל, מהיכי תיתי להתיר? הרי עוברת על דת משה, כי הוי כרה"ר!

אבל לגבי הבית וכשבעלה והילדים נמצאים, אני חושב שבדרך כלל מקפידים הבני תורה, בפרט אחרי שכבר יש ילדים גדולים, אבל מידי פעם כשנופל לא ממהרים להחזיר, או כשיוצאים מהמקלחת וכדומה, או בתוך חדר השינה.

ומכל מקום לא יאות להתבטא שאין זה צניעות אלא לבאר שבימינו נהגו להחמיר וטוב להחמיר ולזכות לברכת הזוהר.

ראשית ייש"כ על הדיון המחכים.
אבקש להעיר ב' הערות:
א'- בכל המקורות שבראשונים הרי איירי שאנשים זרים רואים, דאם לא כן מה הנושא, ואולי אפשר לחלק בין אקראי ללא, אך עכ"פ ודאי שבחצר יש רואים.
ב'- במה שכתבתם לחלק בין ילדים לזרים, אשמח לקבל מקור לחלק בזה בדיני צניעות לגבי גילוי מקומות המכוסים.