תמיכה באברך שהולך ללמוד בארץ ישראל או עניי עירך?

שאלה:

שלום רב
בהלכות צדקה קיי"ל עניי עירך קודמים האם יש צד שבזמננו זה לא שייך?
האם מי שנוסע לגור בא"י יש לו שום דין קדימה לגבי המקום שיצא משם?
החת"ס כותב שמי שעלה לא"י ואין לו פרנסה אין לו דין קדימה כעניי א"י האם קיי"ל הכי?
האם הטענה שהאברכים היו יכולים לחזור לחו"ל ולקבל תקציבים ולקבל מילגה גבוה מכולל שם יש לו משקל להל'? (אודה מאד אם שייך לקבל תשובה עם מראה מקומות)

תשובה:

שלום וברכה

ודאי אין כל צד שדין זה ושאר דיני התורה לא קיימים בזמנינו. ודאי עניי עירך קודמים.

מי שעוקר דירתו לארץ ישראל, הרי מזמן שעקר דירתו, הרי הוא ככל בני המקום שבא לשם לכל דבר וענין, גם לגבי מנהגים הדין כך, כמבואר בפרק מקום שנהגו, אז למה שלגבי צדקה יהיה אחרת.

אינני יודע אם יש מי שחולק על החתם סופר (ליקוטים סי' כט) שאכן חידש שמי שנוסע לארץ ישראל ואין לו שם פרנסה אינו בכלל עניי ארץ ישראל לענין שיהיה קודם ליושבי חו"ל. מה שאני כן יודע אלו שתי נקודות: 1. חשוב מאוד לתמוך באברכים מחו"ל הבאים ללמוד בארץ ישראל, אין תחליף לחיי תורה בארץ, זו אוירה אחרת, התעלות אחרת, גידול ילדים אחר לגמרי, לא מדובר כאן רק על מצות ישוב ארץ ישראל שעליה דיבר החתם סופר בזמנו שהארץ היתה שוממה לגמרי, מדובר כאן על מערכת חיים רוחנית הרבה יותר מה שעשוי להשליך לדורות. ולכן הורה שיש לו בן ששואף לחונן את עפרה של ארץ ישראל וללמוד כאן בישיבות של ארץ ישראל, ישמח שיכול לסייע לו ולתמוך בו, ובעזרת ה' יראה ממנו הרבה נחת ושמחה. לדעתי, בזמן החתם סופר המצב היה הפוך… מבחינה הקדמות רוחנית בחו"ל היה הרבה הרבה יותר מפותח, הדבר היחדי כאן בארץ היה מצות ישוב ארץ ישראל, ועל זה אמר החתם סופר את דבריו הידועים, שאין מקום לחסר מעניי חו"ל אוכל כדי לתת חפץ של מצוה ביד מי שעולה לארץ ישראל. אבל כאן הנושא הוא שונה, זו מערכת חיים רוחנית יותר.

אגב, עצם הענין האם עניי ארץ ישראל קודמים לעניי עירך שבחו"ל, היא כידוע מחלוקת גדולה בין הפוסקים, הש"ך והב"ח בסי' רנא נקטו שעניי עירך עדיף על עניי ארץ ישראל, ואילו ביוסף אומץ סי' יט ובפאת השולחן ועוד רבים חלקו וסברו שעניי ארץ ישראל קודם לעניי עירך.

עוד יש לדון, שככל שמדובר בקרוב משפחה, מדובר כאן לא רק על עניי ארץ ישראל אלא על הקרוב קרוב קודם.