שאלה:
שלום וברכה
כתוב במדרש משנת ר' אליעזר "לא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיית טובה שנאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל".
לא נעים לשאול… אבל למה אדם הראשון לא צודק? היא באמת הסיתה אותו וגרמה לו נזק עצום, לעבור את מצות הבורא. וכן נגרם בגללה עד היום סבל עצום למליארדי בניו.
נכון שגם הוא אשם, אבל תכלס בלעדיה עד היום היינו בגן עדן.
אסביר במשל, אם אבא יקנה לבנו הצעיר אופנוע, והבן נסע עליו יום אחד והתהפך ונפצע קשה, את מי נאשים? את מציאות האופנוע אצל הבן או את הבן? (לא נעים לכתוב להאשים את האבא, כי בנמשל זה הקב"ה) נכון שיש אשמה בבן אבל ברור שתכלס נתינת האופנוע היא הדבר שצריך להאשים, ואם כן למה טענת אדם הראשון אינה נכונה, ולא עוד אלא שנענש עליה קשות? אינני מבין.
זו אינה רק שאלה תאורטית, אני נתקל בה בוריאציות שונות בחיי.
תודה רבה וברוכים תהיו
תשובה:
שלום וברכה
אתה שואל שאלה מאוד חשובה, ואני באמת חושב שיש לי איתך בענין זה מחלוקת קטנה אבל מאוד משמעותית.
אחד העקרונות הכי חשובים שאנחנו חייבים להחדיר לנו, בחיי הדת והחולין כאחד, הוא שעלינו מוטלת אחריות מלאה לכל מעשינו. תמיד נוח להטיל את האשמה על אנשים אחרים, וזה אגב גם נכון לפעמים שיש להם אשמה תורמת, אבל זה לעולם לא פוטר אותי מחובתי ומאחריותי למעשי! אם אדם הראשון נצטווה שלא לחטוא, הוא חייב לעמוד בכך נגד כל פיתוי שיזדמן לו! טבעו של עולם שהוא מזמן פיתויים, וכל זה כלול בציווי. כאשר אדם לא מבין זאת, והוא מטיל אחריות על סביבתו ומתחמק בעצם מקבלת אחריות על מעשיו, זה הדבר הגרוע ביותר, כי בכך הוא בעצם מאבד את מעלתו כאדם תבוני אחראי שקול בחיר העולם ותכלית הבריאה. ולכן, אפילו אצל אדם הראשון היתה תביעה דקה על כך. אצל כל אחד מאיתנו זה חייב להיות משהו מאוד משמעותי בהתנהלות חייו והוא אחד המאפיינים את בגרותו, לדעת שלא משנה מי עוד אשם ואחראי, אני תמיד אחראי מלא מלא לכל מעשי. תחושה זו תסייע לו להתגבר על כל הפיתויים, והיא מרכיב מאוד בסיסי ויסודי בצלם אלוקים שבו, ובמעלתו על שאר הברואים.
כן כן, האב שקנה אופנוע לבנו הצעיר לא נהג בחכמה, וישא באחריות אשמתו התורמת, אבל מי שאחראי לאופי הנהיגה ובכלל להחלטה להשתמש באופנוע, זה הבן… ובשעה שיעמוד בפני תוצאות מעשיו, לגבי עצמו הוא האחראי המלא והיחיד.
זכור! לעולם אל תהיה נגרר, אתה הקטר!!! רב החובל!!
ברכותי שנזכה כל אחד מאיתנו להוביל את ספינת חייו בדרך הנכונה, בגאון וללא כניעה בפני משברי הים וגליו!
