שאלה:
מצוי מאד שרב מוסר שיעור (כגון בישיבה) ויש המאחרים לבוא, והרב רוצה לגעור במאחרים, כי זה גורם לרפיון השיעור, אבל הבעיה שהמאחרים יתביישו, אבל מאידך זה יביא תועלת שלא יאחרו יותר וגם שלא יגרמו רפיון לאותם המגיעים בזמן לשיעור, האם מותר לעשות כן ?
ידוע היסוד של הגר"ח שמואלביץ שבן אדם לחבירו זה לא בגלל העונש אלא זה כמשחק באש…
תשובה:
שלום וברכה,
כתב השולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף יא: "אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם ולפיכך לא הבינו, חייב לכעוס עליהם ולהכלימם בדברים כדי לחדדן, ועל זה אמרו: זרוק מרה בתלמידים".
מבואר בשו"ע שיש לרב להכלים את התלמידים שלא יתרשלו בלימודם וזה לתועלתם. ומאחר וזה דרך חינוך התלמידים לא נחשב לחסרון של בן אדם לחברו. למותר לציין שמדובר בהרב גוער בצורה ששומר על כבודם של התלמידים ורק מתכוון לחנך אותם.
בהצלחה.
שאלה למעשה כהמשך לשאלה הקודמת
על בחור שחצן ומתנשא שלא היה חפץ להינשא לאף בחורה, כי חיפש בחורה שלא קיימת עלי אדמות, רבו שהיה פיקח וידע היכן טמונה הבעיה, הגה רעיון מבריק במוחו, שהשדכן יחל להציע לו בחורות שיש בהן כל מיני מומים ובעיות (האחת צולעת השניה פוזלת וכו') ובכל פגישה השדכן יציע לו בחורה קצת יותר טובה מהקודמת, עד שלבסוף יציע לו בחורה מצויינת בלי כל מום, והבחור בודאי יסכים, ואכן כך היה שלבסוף הסכים לסגור על השידוך בלב שלם עם בחורה טובה.
הן אמנם הרב שהגה את הרעיון בודאי עשה כן לשם שמים, וכל כוונתו היתה לטובת הבחור שישפיל את מעמדו ויבין שעשה טעות מצידו ויבוא בברית האירוסין, אבל מאידך כל אותה תקופה שהשדכן הציע לבחור בחורות עם בעיות, זה פגע בו נפשית, ולבטח לקח את זה ללב, האם אכן היה היתר לרב לנהוג כן, בפרט שלא מצאו דרך אחרת להדריך את הבחור בדרך הישרה.
מה הדין בכזה מצב, לכאורה היה מותר לו לאותו רב לנהוג כך כיון שזה מתפקידו לחנך את תלמידו ?
[אף שהיה צריך לחפש דרכים אחרות, ולא ראוי לעשות כן, אך השאלה היא לעצם ההלכה שלכאורה יהיה מותר לו לנהוג כך ?]
ולפי"ז באמת אם אי"ז רבו אלא חבירו שעשה לו כך יהיה אסור לו לעשות לו כן ?
אשמח לקבל חוות דעתו של כבוד הרב שליט"א
רב שפעל בצורה כזו לא נהג כדין. מצד הבנות שהפגיש גרם להם צער לחינם שמפגיש אותן לחינם אם בחור שיוריד וגרם להן צער לחינם. וגם מצד הבחור שרצה לחנך אותו יש לפעול בדרכים חלופיים ולא בצורה ששובר את נפשו של הבחור.
השאר תגובה