שאלה:
שולחן מטבח שאוכלים עליו בשר ואחריו חלב
האם ניתן להשתמש במפת נילון חד פעמית באכילה בשרית כחציצה
או שצריך דווקא מפה שעוונית עבה יותר
שהרי מצד אחד המאכל בתוך צלחת שהיא כלי שני
ומצד שני יכול ליפול חתיכת בשר רותח על המפה
תשובה:
אם מנקים קודם את השולחן והוא יבש – יש להקל. מגע יבש אינו מעביר, בפרט שכדבריך מדובר בכלי שני או דבר גוש שהוא חומרא.
אני תוהה ומנסה להבין איזה צד יש לשואל לחשוש, אפילו צד קלוש ורחוק מאוד של חשש מנין?
הרי אנשים באופן נורמאלי אוכלים בצלחות,
אם אלה צלחות זכוכית אין שאלה אפילו בבשר רותח שהונח על הצלחת כיוון שהזכוכית לא בולעת כלל (וגם לבני אשכנז כל מה שהרמא חושש זה דווקא בפסח מחמירים בזה ולא בימות השנה) ואם אלו צלחות פורצלן וכדומה, הן מצופות זכוכית, ואפילו ללא ציפוי, דינם כחרס שבולע ולא פולט.
ונניח שקציצה רותחת נפלה על השולחן שהוא מעץ ונבלע טעם בשר בשולחן, ואחריו אכלו חלבי חם, וחתיכה של גבינה צהובה חמה נפלה מפיצה על השולחן,
רק אם אכן גם האוכל הבשרי היה חם וגם האוכל החלבי היה חם ונאכל בתוך 24 שעות מהאוכל הבשרי, וגם האוכל הבשרי החם נפל בדיוק(אבל בדיוק) באותו מקום שבו נפל האוכל החלבי החם, צריך עוד צירוף – שגם האדם ירים את החתיכה החלבית ויאכל אותה וגם זה – כמו שאמרתם העברת הטעם אינה ביבש אלא בלחלוחית (שבאופן נורמאלי כמו שאמרתם מנקים את השולחן)
עד כדי כך לחשוש?
הרי זו חומרא רחוקה מאין כמוה, לא סביר שמצופה מהאדם לחשוש מזה בכלל בכלל בכלל, זה נראה לי ממש ממש מוגזם.
מחילה מהשואל, זו דעתי.
השואל רק שאל וזה נפלא, ומה לך כי תעכס כל כך??
חלילה לי מלכעוס, אבל עוד לא פענחי מדוע, כל פעם שמעלים חומרות רחוקות מהדין ההלכתי זה חורה לי.
משהו כנראה בשורש הנשמה שלא מובן אצלי מהבחינה הזו. אני אוהב הפרדה ברורה בין חומרא לעיקר הדין.
כדרכו של מרן.
כמובן שהשואל רק שאל וזה מאוד נפלא.
להפריד בין חומרא לעיקר הדים זה תפקידו של המשיב לא של השואל..
מנהג ישראל שיש מפה חלבית ומפה בשרית
מפות אלו הם מפות עבות יותר משעוונית וכך נהגו
השואל ביקש להבין אם מספיק מפת נילון שלכאורה יורד ממנהג העולם
בהשקפה ראשונה יש לחשוש תמיד שתוך כדי סעודה יעלה על השולחן גןם סירים או תבניות שמעבירות חום ומפת נילון תעביר חום או תנמס
מצד שני הנילון מפסיק ויש לסמוך שסירים שמים על מגבת וכו
מדברי שגיא נשמע כאילו יש כאן המצאה לשים מפה וכאילו אין בכלל צורך במפה שזו טעות ואין להקל ללא מפת נילון על אף כל התליות של כלי שני וכו הרי יתכן שיש שיריים של מאכל בעין.
מחילה מכבודו המשיב יוסי, מנין שמנהג ישראל להחזיק מפה אחת לחלבי ואחת לבשרי, זה אינו נכון.
אנשים נוהגים לנגב במטלית לחה את השולחן בין הארוחות ואין מנהג למפות נפרדות, זה פשוט לא נכון, בפרט לא אצל בני ספרד.
כבודו כותב "אין להקל ללא מפת ניילון" הא מנן? אשמח למקור.
למיטב ידיעתי אין שום הלכה כזו, לכל היותר חומרא של בני אשכנז, אבל לבני ספרד אין שייכות, מחילה.
חבל חבל, להצמד לחומרות רחוקות עד מאוד ולייאש בעלי תשובה טריים שקוראים כאן באתר ועבורם כל חומרא שמוצגת כדין עלולה להוות הרחקה והיחלשות בעובדת השם ובהתקרבותם לאבא שבשמיים.
לא כל נפש בנויה לחומרות, בפרט בתחילת תהליך תשובה. לפעמים אפילו זוגות עלולים להתגרש וילדים רכים עלולים למצוא את ביתם הרוס ומפורק רק בגלל חומרות רחוקות מאוד שהתקבעו והורגלו…
בודאי מנהג נכון בכל בתי היראים להפריד בין חלבי לבשרי במפה אחרת, והובאו הדברים בפוסקים וכן המנהג פשוט.
דברי המגיב יוסי שכתב "אין להקל ללא מפת ניילון" אינם נכונים.
הרי ציינתם שמנהג נכון בכל בתי היראים… ומגופא לשונכם מוכח שודאי שלא ניתן לומר "אין להקל ללא מפה"
עכ"פ בימנו, שאוכלים בתוך צלחות, לבני ספרד מספיק ניקיון המפה או הפיכתה.
ראו שו"ע יו"ד, סימן פ"ט סעיף ד' באחרונים.
שוב, גם כאן,
הבדל בין בני ספרד לבני אשכנז.
אין בזה הבדל בין בני ספרד לאשכנז, המקור לדין שהבאת הוא פתחי תשובה שהיה אשכנזי… אני רק כתבתי שבבתי היראים מקפידים בכך. ונראה לי שכל אחד מכיר את זה שלא תמיד השעוונית מתנקה היטב, ושגם הקולא הזו של צלחות לא תמיד עובדת בבית עם ילדים וכו', לכן זו הנהגה פשוטה מוכרת וידועה להחליף.
השאר תגובה