שאלה:
אדם חוזר מהעבודה וניגש לאכול באופן לא מסודר דהיינו הוא מוציא שניצל ואורז ומברך עליהם ואחר כך הוא רוצה עוגיות האם הוא צריך לברך על העוגיות מזונות כי לא כיוון עליהם או שמא כיון שמנהגו לאכול עד ששבע ולא דווקא מאכל מסוים והרבה פעמים הוא מתחיל ממשהו מסויים ואחר כך מוציא מהארון עוד משהו אז כאילו והא כיון על זה
תשובה:
שלום וברכה
כיון שכך דרכו לאכול, אינו צריך לברך שוב. בשם הגרי"ש אלישיב הובא, שכיון כך הדרך לרוב העולם, ואין כל כך היסח הדעת עד שאדם בוחר ממש לפנות לעיסוקיו או מברך ברכה אחרונה. ידוע המעשה בגה"צ רבי יחזקאל לוינשטין, שהיה נוהג לאכול שתי פרוסות בדיוק בארוחה, משום שסבור היה שלכך הוא נצרך ולא יותר, יום אחד חש ברע והחליט לאכול עוד מעט, ושאל את בעל הקהילות יעקב אם עליו לברך שוב המוציא, השיב לו בעל הקהילות יעקב, שאצלו שהדבר מדוד וקבוע ומוחלט, ודאי נחשב היסח הדעת ועליו לברך שוב. אבל כאמור זה לא המציאות הרגילה.
אבל גם אם לא הסיח דעתו מכל מקום זה מאכל אחר לגמרי (אורז בתחילה בייחס לעוגיות )
נכון, אבל זו אותה ברכה.
זכור לי שיש נושא של "מה נפטר בברכה" כלומר גם אם זה אותה ברכה עדיין לא כל דבר כלול בזה וזה נושא אחר מהיסח הדעת
יש נושא של דבר חשוב יותר מהשני או חביב יותר, אבל כאן שלא היה זמנו אין הבדל.
בסמן רו במשנב מחמיר באםזה לא אותו מין גם אם זה אותו ברכה
אינני יודע למה כוונתך, אולי תציין יותר מדוייק ונבין.
דעו נא מורי ורבותי, כיום כל נושא היסח הדעת מאוד מטושטש,
לדברי הרה"ג אופיר מלכה, היום אין היסח דעת, דרכו של אדם להפתח מאכילה לאכילה.
במציאות של ימנו, אדם פותח את המקרר, מוציא מאכל, מסיים לאכול. קם, אחרי מן מה חוזר, שוב פותח את המקרר, שוב אוכל ושוב סוגר אותו.
הרב מביא דוגמה יפה להיסח דעת גמור, נניח אדם אכל עוגיות בביתו בזמן שמחכה למונית שאמורה לבוא ולאסוף אותו, והנה אשתו אומרת לו שהגיעה המונית.
אותו אדם מפסיק את האכילה ועומד לברך מעין שלוש ולצאת למונית, אלא לפני שהספיק, אשתו אומרת לו שזו אינה המונית שלו, והמונית לה הוא ממתין לא הגיעה עדין.
במקרה כזה אומר הרב, רוצה להמשיך לאכול, יצטרך לברך שוב.
אבל כאמור ברוב הציורים, לא מצוי היסח דעת בימנו.
לגבי מה שאמרתם על המשנ"ב שמחמיר, מדמה לי ששם מדובר על מצב בו אדם למשל שתה משקה וברך שהכל, והנה רוצה לאכול כעת שוקולד (שעליו לא חשב ולא כיוון בעת שברך שהכל), במקרה כזה כמדומני שלפי המשנ"ב יצטרך לברך.
אבל הכי טוב, לדעת הרה"ג אופיר מלכה, לעשות תנאי (עדיף בכל פעם שמברך, ואם לא יכול אז פעם בחודש, ואם גם זה קשה לו אז פעם בשנה), שמתנה שבכל פעם שמברך ברכה ראשונה, הוא מגלה דעתו שמתכוון לפתור את על מה שיאכל (שברכתו זהה למה שברך) עד שיברך ברכה אחרונה.
באופן כזה הוא מסתלק מכל ספק, וזה פור את כל הבעיות!
אני משתדל לנהוג כנ"ל וזה עשה לי מהפך לטובה בכל נושא הברכות.
אין שמחה כהתרת הספיקות!
1. מה שהבאת בשם הרב מלכה כתבתי כבר בשם הגרי"ש אלישיב, וזה נכון.
המשנה ברורה שמחמיר זה משהו אחר לגמרי, גם כשדעתו לאכול משניהם, נניח יש לו מים ושוקולד, והוא מברך על המים, אם לא היתה דעתו בפירוש לפטור את השוקולד, אף שבגדרי היסח הדעת זה בסדר כאמור בשם הגרי"ש, הוא צריך לברך על השוקולד כי הוא חשוב יותר, ואינו בדין שיפטור השאינו חשוב את החשוב, ראה משנה ברורה בסי' ריא ס"ק לב.
צודק יוסף מה שהביא מסימן רו שם סעיף ה ומשנה ברורה יש דיון מה נפטר בברכה וזה דיון אחר מהיסח הדעת לכן לכאורה התשובה שכתבתם לי היא נוגעת בנקודה אחרת כי גם אם נניח שאין מושג היסח הדעת עדיין כלל לא בטוח שהעוגיות נפטרו כשבירכתי על האורז
כשזה בבית ובזמנינו שהמנהג שכל הזמן מביאים עוד מהמטבח אין דין זה נוהג, ראה משנה ברורה שם ס"ק יט בשם פרי מגדים.
השאר תגובה