שאלה:
האם מותר לדתײה להתחתן עם חילוני?
או דתי עם חילוניה?
תשובה:
שלום וברכה
נישואין מעורבים דתיים וחילוניים הן מתכון מוחלט לגירושין או לאיבוד ערכים… בחיי הנישואין חייב להיות בסיס משותף הכי רחב שאפשר. חובה לדעת, הנושא של קיום המצוות אינו משהו צדדי, הוא מקיף את כל החיים גם מבחינה מעשית וגם מבחינה נפשית וערכית, השבת היא אחרת החגים וגם כל היום יום! וברגע שאין הבנה אמיתית בהכרח יהיו הרבה מאוד קונפליקטים וחוסר סיפוק קיצוני. הטעות הגדולה לפני החתונה, שחושבים שהאהבה והריגוש שיש כביכול עכשיו כשהכל חדש וגם לא מחייב, יחפה על הכל בהמשך, וזה לא נכון, נכנסים לחיים משותפים של נשיאה משותפת בעול, ומתרגלים לחיים יחד, ואז הכל צף… זאת עוד לפני שדיברנו על כך שהדת היא סוג של רגש וחוויה אחרת של כל החיים, ולא יתכן בני זוג שחווים את החיים בצורה כל כך שונה.
ועוד לא דיברנו על הבעיה ההלכתית שבזה, אשה שאינה מאמינה לא נאמנת על שמירת טהרת המשפחה, גם אם היא מתחייבת לשמור, וכן גם לגבי כשרות, כך שלא ניתן לחיות יחד…
יש למצוא בן זוג מתאים ובעזרת ה' בקרוב ממש יתקיים בנו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
תודה על התגובה המחכימה!
אם אפשר לומר יותר בצורה חד משמעית אם מותר או אסור, את כל הבעיות שזה יוצר מבחינה מוסרית וערכית אני יודע (ב"ה זו לא שאלה למעשה אצלי).
כלומר, האם זה שהיא לא נאמנת אוסר לגמרי להתחתן איתה?
ומה בנוגע לגבר שאין ענייני נאמנות של טהרת המשפחה, האם הדין שלו שווה לשלה?
זה אוסר בהחלט, כיצד ניתן להתחתן בלי לקיים יחסים כי היא לא נאמנת על איסור נדה, ובלי לאכול כי היא לא נאמנת על הכשרות…
ראיתי לאחרונה איזשהו זוג מעורב שהבעל חזר בתשובה והאשה לא והתנאי היחידי להמשך הקשר זה שמירת טהרת המשפחה שלאחר שיקול כל האופציות היא בחרה שלא לפרק את המשפחה אלא לקבל על עצמה ענין זה. בכל שאר הענינים הם יודעים שהוא שומר כשר ושבת והיא אוכלת מה שהיא רוצה ועושה מה שהיא רוצה. לפי דברי הרב איך זה יתכן? איך אפשר לסמוך עליה בענין טהרה וכשרות? וגם אם הוא שומר שלא יערבו כלים ולא יכנס הביתה שום דבר לא כשר האם בישוליה אינן בישולי נכרים?
כאשר אנחנו מדברים על בני זוג שכבר נשואים יחד וטוב להם, זה נושא של שעת הדחק גדול, ששם ננסה לעשות כל מה שאפשר כדי לאפשר מבחינה הלכתית דבר כזה בכל מיני תנאים, אבל לכתחילה להתחתן כך זה בלתי אפשרי.
אפשר מקורות ברורים לאיסור להתחתן עם חילוניה?
זה נראה מאוד ברור שאסור אבל אני לא מוצא מקור.
לדוגמה אם היא מבטיחה לשמור, או שמוצאים לה פיתרונות איך שזה יהיה אמין גם בלעדיה.
ראה שו"ע יו"ד סי' קיט כל הפרטים.
עיינתי שם אבל האיסור לא מפורש וזה קצת מוזר לי, בעיקר כשזה נושא כ"כ חשוב ובסיסי
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קיט
סעיף א
"החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן, אין לסמוך עליו בהם".
כלומר אם אשה מצד עצמה לא מקפידה על כשרות, היא לא אמנת לומר שמאכל מסויים כשר.
הדבר הובא הרבה מאוד בפוסקים גם לענין דין נידה. שאם היא מצד עצמה לא חשוב לה שמירת טהרה והיא עושה זאת בשביל הבעל, היא אינה נאמנת.
על חתונה עצמה אין מקור?
אני מצטער שאני מתעקש ככה, אבל זה עדיין יותר מסובב, אפשר למצוא פיתרונות לנושאים כאלה (הוא מבשל, קונים בחוץ, בגד בודק מיוחד לאשה…) והם לא האיסור בפני עצמו.
ותודה רבה על הסבלנות והתשובות המחכימות, אני מאוד אוהב לראות שהאתר מנמק ונותן דין פשוט ומובן לכל שאלה.
לגבי נישואין עצמם יש אריכות רבה לגבי קידושין במומר, אבל לגבי זה ניתן להניח שמי שבגדר תינוק שנשבה אינו מומר. מה שאניחותר לומר שכל פתרון שתציע אינו ישים לאורך זמן. לגבי דיני נידה אין פתרון כלל, תמיד ניתן להחליף בגד, יש כללים כיצד מבצעים בדיקות בשבעה נקיים והפסק טהרה, מי לידך יתקע שהלכה לטבול וכו'. גם לגבי אוכל זו בדיחה, 70 שנה יקנו הכל מוכן? ומעבר לכל זה, הטעות הגדולה לחשוב שהאהבה תחפה על כל חילוקי הדעות, זה לא עובד… החיים נכנסים לשגרה ואז הכל צף וגואש, נישואין כאלו הם חסרי סיכוי לחלוטין. אחת מהשתים, או שאחד הצדדים מיישר קו [בדרך כלל הדתי נהיה חילוני..] או שמתגרשים.
האם מותר להתחתן שלא שומר שבת אבל אוכל כשר ומנסה להתחזק אבל במצוות השבת עצמה קשה לו
והוא כן רוצה לשמור נידה ולשמור על כשרות
שאלתך מורכבת מכדי לדון בה כאן בלי להכיר את שני הצדדים ככלל, כשיש פער דתי אלו נישואין המועדים לכשלון וחבל, כל הצהרת כוונות ורצון להתחזק זה דיבורים בעלמא, צריך לראות שאורח החיים שווה, ושהעיניים כלפי מעלה. בשורות טבוות.
השאר תגובה