שאלה:
אשמח להבין למה אישה גרושה חייבת בכיסוי ראש? הרי היא רוצה לצאת לשידוכים ולהכיר וזה נראה כמו מחסום.
הרי אם זה עניין של צניעות היא לא צריכה לכסות את ראשה כי היא לא אשת איש, לא?
תשובה:
שלום רב,
גרושה אינה חייבת בכיסוי ראש מדאורייתא, אבל היא חייבת היא בכיסוי ראש מדרבנן משום צניעות – דת יהודית, כמבואר בשו”ע (אבה”ע סי’ כא סעי’ ב’) “לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש” אלא שכתבו הפוסקים במקום כי פנויה הכוונה היא לגרושה או אלמנה. לכן מקילים בזה יותר, ולדוגמא, הגר”ע יוסף זצ”ל כידוע דעתו שאסור לאשה ללכת עם פאה נכרית. למרות זאת בגרושה הוא מתיר גם פאה נכרית. (ראה שו”ת יביע אומר ח”ד אבה”ע סי’ ג’). וראה במשנה ברורה סי' עה סק"י שביאר שהחילוק בין רווקה לגרושה הוא משום שרווקות לא נהגו בזמנינו ללכת עם כיסוי ראש ולכן כאשר האיסור הוא משום דת יהודית, זה תלוי במנהג מה נהגו לכסות. אבל גרושות שנהגו לכסות, זה איסור גמור משום דת יהודית.
ראה עוד בשו”ת אגרות משה (אבה”ע ח”ד סי’ לב אות ד’). "והא דנסתפק כתר"ה באשה צעירה גרושה שאינה רצונה שידעו שהיתה נשואה שלכן רצונה ללכת בלי כיסוי הראש ואף שאין רצונה לרמות, וגם אי אפשר לה לרמות שהרי יודעין מזה כל מכיריה ומי שירצה לישא אותה ודאי ישאל עליה ויאמרו לו שהיא גרושה, ובמדינתנו בהכרח ידע בעת רשימתם בסיטיהאל שהיה לה בעל כבר, אבל כוונתה דאחר שיכירו אותה ותמצא חן בעיני אחד לנושאה לא תאבד חינה כשתספר לו אח"כ שהיה לה בעל ונתגרשה, אבל כשידעו מתחלה שהיא גרושה לא ירצו לחשוב אודותה כלל, והוא דבר מובן שיש לחוש לזה, אם יש להתירה כמו שהתרתי בתשובה באה"ע ח"א סימן נ"ז לאלמנה שהיתה צריכה להשתכר בעצמה לפרנס בניה ולא רצו ליתן לה משרה כזו אלא דוקא באם לא תכסה את ראשה, ודאי צדק כתר"ה שיש להתיר גם לה שהוא הפסד גדול לענין השגת אחד לנושאה כמו שהתרתי שם, דגרושה שצריך לכסות ראשה אינו ג"כ מדאורייתא אלא מצד דת יהודית, אבל צריכה לידע שבמקום שאין לה לחוש צריכה לכסות ראשה ולא תהיה מותרת לגמרי בשביל זה".
