תרומות – לחץ כאן

שיעור הטורח כדי להשיב אבדה

שאלה:

ישי חיכה לאוטובוס ומצא אבידה ובדיוק אז הגיע האוטובוס וזה האוטובוס האחרון באותו היום האם חייב להפסיד את האוטובוס?

תשובה:

שלום וברכה,

ישי שמצא אבדה ויודע כי אם יטרח בטיפולה יפסיד את האוטובוס ואז תוכפל הטרחה עבור האבדה, יש לבדוק את שווי האבדה מול גודל הטרחה. אם מדובר בסוג אבדה שאדם מהשורה לא היה מפסיד את האוטובוס האחרון עבורה, אין חובה לטרוח באבדה, וישי לא צריך להפסיד את האוטובוס עבור האבדה. אם מדובר באבדה בעלת ערך גבוהה ואדם רגיל יסכים להפסיד אוטובוס האחרון כדי להימנע מהפסד גדול כ"כ, חייב המוצא לטרוח עבור האבדה, למרות שהטיפול בה יעלה לו בטורח רב. וגם אם הוא עצמו אדם עשיר ולא היה טורח כ"כ עבור ההפסד ממון, חייב לטרוח ולהשיב.

במקרה שאם יפסיד את האוטובוס יצטרך לנסוע במונית, לא חייב להפסיד מכספו עבור השבת אבדה.

מקורות:

התורה חייבה את המוצא להגביה את האבדה ולהכניסה לביתו כדי לשומרה ולטפל באבדה כל זמן שהיא נמצאת בביתו. וחייב המוצא להכריז על האבדה כדי לאתר את המאבד.

מצאנו סייג ייחודי במצווה זו 'זקן ואינה לפי כבודו פטור' – שאדם חשוב שרואה אבדה ויש לו בזיון לטפל באבדה, פטור מהשבתה. ולכן, לדוגמא, אדם רם מעלה שמצא בהמה, ולא מכבודו להוביל בהמה ברשות הרבים, פטור מלהשיב אבדה כזו שמבזה אותו. הגמרא (ב"מ ל, ב) נותנת כלל בדבר, שאילו הייתה הבהמה שלו לא היה בוש מלטפל בה, חייב לטפל גם בשל חברו. ואם לעצמו לא היה מטפל, גם באבדת חברו אינו חייב לטפל.

מהדין הזה למד ה'חכמת שלמה' (סימן תכז) שגם בטרחה אין חובה לטרוח במציאה – אם לעצמו לא היה טורח. ולכן אדם אמיד שלא יטרח עבור דבר פעוט, גם לחברו אינו חייב לטרוח בדבר פעוט. אולם מלבד שדברי ה'חכמת שלמה' מחודשים, הרי שמצאנו מנגד את דברי השו"ע הרב (הלכות מציאה הלכה לז) שסובר שרק על כבוד הבריות התורה חסה ופוטרת זקן ולא לפי כבודו, אבל לא מצאנו פטור של טורח. וחייב אדם לטרוח 'אפילו טורח מרובה מאד על שווה פרוטה אחת'. העיר לי בזה הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, עד היכן הגדר של טורח, האם נחייב אדם לאסוף אטבי כביסה מסביב לבניין ולהשיב לבעליהם? והשיב לי הרב זצ"ל שמסתבר שאם בעל האבדה עצמה לא היה טורח עבורה, גם המוצא לא יצטרך לטרוח עבורה. אבל סוגי חפצים שהבעלים היו טורחים עבורם, גם המוצא צריך לטרוח למרות שהמוצא אדם אמיד ולא טורח עבור ערכם של חפצים אלו".

ומכאן יש ללמוד לכל אבדה אם ערך האבדה מצדיק את גודל הטרחה, חייב המוצא לטרוח בהשבתה. אולם אם ערך האבדה לא מצדיקה את ערך הטרחה אין צורך לטרוח בהשבתה. והדבר נמדד לפי דרך בני אדם ולא לפי המדדים של המוצא, ואם המוצא הוא איש אמיד שלא היה טורח אבל אחרים היו טורחים חייב הוא לטרוח ולהשיב, וע"ז אמרו חכמים 'בשלו הוא רשאי ולא בשל חברו'.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל