תרומות – לחץ כאן

אופניים שמונחים במדרחוב

שאלה:

יפית ראתה אופניים מונחים על הקיר מחוץ לשירותים ציבוריים באמצע מדרחוב במרכז העיר, חברתה סיגל אמרה לה שהיא זכתה באופניים שהרי זה רשות הרבים ובטח כבר בעל האופניים התייאש אך יפית פחדה לקחת שהרי אולי עדיין יגיע מי שהאופניים שלו. מי צודקת?

תשובה:

שלום וברכה,

במדרחוב סואן של עיר שהגנבות בו מצויות, וברור שהאופניים יגנבו, מותר לכל אדם לקחת את האופניים לעצמו. אולם בארץ ישראל אין סבירות גבוהה שייקחו את האופניים ולכן אינם הפקר ואסור לאחרים לקחת את האופניים.

בהצלחה. 

מקורות:

נחלקו הראשונים בדין אבדה מדעת. לדעת הרמב"ם אבדה מדעת אינה הפקר, אך המוצא לא חייב לטרוח להשיבה לבעליה. ומה שאמרו בגמרא אבדה מדעת פירושו שאין חובת השבה, אבל המוצא אינו יכול לזכות בה. ואילו הטור התפלא על דברי הרמב"ם וכתב: "ואין נראה כן דאבידה מדעת הוי הפקר". וכתב הב"י על תמיהתו של הטור: "לאו מילתא היא שבשביל שאינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירה".

דברי הראשונים הובאו להלכה בשולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסא סעיף ד: "השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו, ה"ז איבד ממונו לדעתו, ואף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו, אינו זקוק להחזיר, שנאמר: אשר תאבד, פרט למאבד לדעתו. וי"א דאבידה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה (טור)".

הש"ך הוכיח כדעת הרמ"א והביא מקורות מהתלמוד שאבדה מדעת פירושו שהוא הפקר ויכול לזכות בו, ולא כדעת הרמב"ם שלא חייב להשיב. שהרי אמרו בגמרא במכנשתא דבי דרא, ושם מדובר שיוכל המוצא לזכות בו.

מאידך הקצות הביא ראיות נגדו שיש מקומות בגמרא שכתוב אבדה מדעת ואין הכוונה שנעשה הפקר, כמו שאמרו שאם נתן צלוחית ופונדיון ביד קטן הרי זו אבדה מדעת, ושם אין הכוונה שנעשה הפקר. ולכן הסיק כדעת הרמב"ם שאדם שהשליך את חפציו ברשות הרבים אין זה הפקר, ולכן המוצא לא יוכל לזכות בהם לעצמו.

מאידך בשולחן ערוך סימן שקודם לזה (סימן רס סעיף יא) כתב: מצא באשפה כלי מכוסה, הרי זה לא יגע בו. הגה: במה דברים אמורים, באשפה שאינו עשוי לפנות כלל, אבל אם מתחלה עשוי לפנות, המטמין בה דבר אבידה מדעת היא והרי הוא של מוצאה (טור). ותמה הסמ"ע על הרמ"א שהגיה בדברי המחבר ולא כתב וי"א כיון שהמחבר בסימן שאח"כ חולק וסובר כדעת הרמב"ם שאבדה מדעת איננה הפקר, וממילא באשפה העשויה להיפנות שאמרו בגמרא אבדה מדעת אין הכוונה שיוכל לזכות בה לעצמו.

הנתיבות (סימן רסא ס"ק א) מחלק בין משליך כיסו לרשות הרבים שאינו מתכוון להפקיר אלא שלא משגיח על ממונו שבזה סובר הרמב"ם שאינו הפקר ואין עליו חובת השבה. אך במשליך לאשפה העשויה להיפנות ודאי ייטלו ולא יחזירו ונעשה הפקר.

העולה לדינא: נחלקו הראשונים באבדה מדעת האם דינה כהפקר או שאין חובת השבה אבל אינה הפקר. והנתיבות הכריע שתלוי במציאות, אם החפץ נמצא במקום שודאי ילך לאיבוד דינו כהפקר. אבל אם לא ודאי ילך לאיבוד לדעת הרמב"ם אינו הפקר ואסור לזכות בחפץ.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל