לתרומות לחץ כאן

לחם חלבי: האיסור והיתריו

 

אחד המאפיינים של צרכנות היום הוא המגוון. גם בתחום הצר של מאפים, אנו מכירים מגוון עצום של מוצרים, וכל מאפייה נתונה יודעת לספק עושר גדול של מוצרים שונים. ואולם, מגוון זה מעלה שאלות לא מעטות של כשרות. מלבד כשרות המוצרים עצמם, אחד הנושאים המעניינים שאנו לעתים פחות מודעים אליו הוא הנושא של פת חלבית – נושא הלכתי העומד בפני עצמו.

היום נעסוק בנושא זה ונדון במספר שאלות. מה יסוד האיסור שגזרו חז"ל על פת חלבית, ומה תוקפו? על איזה מוצרים חל האיסור, ומתי אין בהם איסור? כיצד ניתן להתיר פת חלבית? והאם יש למוצרים אלו הכשר לאחר אפייתם? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

מה נכלל באיסור

הגמרא (פסחים לו, א) מציינת את דברי הברייתא: "אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה". כן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה צז, א): "אין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאכלה עם בשר ואם לש כל הפת אסור אפילו לאכלה לבדה".

הגמרא ופוסקי ההלכה מציינים רק את הפת, שאסורה בלישת חלב. מה דין מאכלים נוספים? בנוגע לתערובת חלב ביין (מה שנעשה כדי לייפות את היין ולתת לו מראה צלול יותר), כתב בשו"ת צמח צדק (סימן פ) שיש לאסור: את היין משהים לחודשים רבים, ולכן יש חשש שאדם ישכח את תערובת החלב, ויבוא לשתות את היין בסעודת בשר.

בט"ז (יורה דעת צז) החמיר עוד יותר, וכתב שיש לאסור את השימוש במדוכה (המשמש לטחינת תבלינים, שאותם אוכלים בסעודות בשר ובסעודות חלב) שנעשה בה שימוש בתבשיל בשר. כיון שהמדוכה הפכה בשרית, יש חשש שישתמשו בתבלינים בסעודה חלבית, ולכן יש לאסור כליל את השימוש במדוכה.

אולם, פוסקים אחרים לא הסכימו לכך. בערוך השולחן (צז, א-ב) כתב שאין הלכה כדברי הט"ז, וכי חז"ל אסרו דווקא את הפת, כיון שהפת הוא עיקר הסעודה שלנו, והחשש נאמר רק בו. בשו"ת מנחת יעקב (סא, ג) מוסיף שגם החומרא הנוספת של הצמח צדק נאמר רק לעניין יין, שכן היין דומה לפת בכך ששותים אותם בסעודת, ובכך שהוא נשמר לזמן רב.

באשר למאפים אחרים שאינם פת, כתב בשו"ת מהרי"ט (סימן יח) שהאיסור – הוא מתייחס לאיסור מקביל של פת בשרית, מחשש שהוא ייאכל עם מאכלי חלב – נאמר למאפה שיש בו חשש שמא ייאכל עם בשר (או עם חלב, בהתאמה) בתוך הסעודה. כן נפסק גם בחכמת אדם (נ, ג) – האיסור הוא בפת בלבד שנאכל עם בשר או עם גבינות וכדומה, לא במאפים שלא נאכלים בתוך הסעודה. אולם, בדרכי תשובה (צז, יד) כתב שכמה פוסקים החמירו מתוך חשש שמאפה חלבי ייאכל לאחר סעודת בשר.

ביחס למאפים שעולים לעתים קרובות בתוך הסעודה בוודאי שיש להחמיר, ומסיבה זו אנו נזהרים לעשות צורה מיוחדת לבורקסים חלביים – צורת משולש – כפי שיבואר להלן (עי' שו"ת ודרשת וחקרת ח"ד, סימן ג).

יוצאים מן הכלל

בגמרא מבואר בשם רבינא שיש מקרים שאין בהם חשש איסור: "כעין תורא שרי".

לכך נאמרו שני פירושים. רש"י מפרש שהכוונה היא לכמות: "מעט, כעין של שור, מותר ללוש בחלב, דאכיל ליה מיד בבת אחת, ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב". כיון שלא משהים כמות קטנה לזמן ממושך, אין בכך חשש.

מנגד, הרי"ף מפרש את דברי הגמרא באופן אחר: "דאי שני ליה ועבדינהו כעין תורא שרי". כלומר, לפי פירושו חז"ל התירו פת חלבית כאשר לשים את העיסה בצורה משונה, שכן הצורה מעידה על היות הלחם חלבי ושוב אין בכך חשש לתקלה. כן פירש הרשב"א, "שהרואה יודע שלא שינו צורת הפת אלא להיכרא בעלמא, וישאל ויאמרו לו". גם דעת הרמב"ם כן, שפסק: "אין לשין עיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה. ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה נכרת כדי שלא יאכל בה בשר ולא חלב הרי זה מותר" (מאכלות אסורות ט, כב).

פסקי הלכה

הטור (יורה דעה סימן צז) הביא את שני ההסברים בהיתר "כעין תורא". אף בבית יוסף הביא מדברי מהגהות שערי דורא "דהני תרי פירושי אליבא דהילכתא סליקו, דתרוויהו סברות יפות הן". הבית יוסף גם הביא שלחמים בשריים שאופים לסעודת שבת מותרים, משום שעושים מעט, ואילו בדרכי משה כתב שטעם ההיתר הוא מפני שינוי הצורה. והוסיף שמאפה שניכר בו הבשר או החלב, מותר, ואין צריך שיהיו בו היכר נוסף.

בשולחן ערוך לפי דבריו בבית יוסף, ששני הפירושים קיימים להלכה: "שאם היה הפת דבר מועט כדי אכילה בבת אחת, או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת, שלא יאכל בה בשר, מותר".

מהו דבר מועט

בדברי השולחן ערוך מבואר ש"דבר מועט" הוא "כדי אכילה בבת אחת". כלומר, מה שנאכל בדרך כלל ב"ישיבה אחת" של אוכל הוא המותר, ואילו יותר מזה – אסור.

מנגד, ברמ"א כתב "ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות גם בשומן לכבוד שבת, כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתן משונה". מבואר שגם כמות פת שנאפית לחג שלם מותרת: כיון שמדובר בזמן קצר ומוגבל, אין בכך איסור.

בכף החיים (צז) כתב שלבני ספרד, הנוהגים כדעת השולחן ערוך, יש להחמיר אפוא בכל מה שיותר משיעור "ישיבה אחת" (והוסיף שמדובר ב"דבר מועט לכל אחד מבני הבית"). מנגד, בפרי מגדים (צז, א) כתב ש"כל ליומא הוי דבר מועט" – כל שלא יישאר פת למחרת, אין בו חשש שישכח, והוא על-פי דעת הרמ"א.

שינוי אחר אפייה

האם ניתן לעשות שינוי לאחר האפייה, או שמא כיון שנאפה המוצר חל בו איסור, ושוב לא מועיל שינוי?

הרב יהונתן אייבשיץ (כריתי ופליתי צז, ג) כתב שיש בכך היתר: אם אפה פת בחלב בכמות האסורה, מותר לחלק את הפת לחלות קטנות, או לעשות בו שינוי צורה, ובכך ניתר הפת לאכילה.

מנגד, החוות דעת כתב שאין בכך להועיל: כיון שנאפה הפת באיסור, באופן האוסר את הפת, אין דרך להתירו. בפתחי תשובה ובפרי מגדים צידדו כדעת החוות דעת, ונראה שכך העיקר להלכה.

מנגד, הרב משה הלברשטם פסק שבנסיבות מסוימות ובשעת הדחק, יש להתיר על-פי שינוי צורה לאחר האפייה, והוא אף המליץ להדביק מדבקות על הלחמים המציינים את היותם חלביים.

פת חלבית בשוגג

מה הדין כאשר נפל חלב בטעות לתוך עיסת הפת? האם האיסור נאמר רק בפת שנילושה במזיד עם חלב, או שמא אף על מה שנילוש בטעות בחלב?

בפרי מגדים (ס"ק א) העלה שאלה זו בתור ספק, וכתב שמסתימת הפוסקים משמע שהאיסור חל בכל מצב, גם אם הפת הפכה חלבית בשוגג. כן מפורש בכף החיים (צז, יא): גם כאשר החלב התערבב בטעות, או נשפך לתוך העיסה בשגגה, הפת נאסרת. כן עולה מדברי הט"ז דלעיל בנוגע למדוכה, שכן מדובר במקרה שהפכה המדוכה בשרית בטעות.

מנגד, באמרי בינה (בשר בחלב יג) מציע שהאיסור יחול רק כאשר הוסף חלב בכוונה, ובלאו הכי אין האיסור חל. שיקול זה יכול להוות צירוף להיתר.

סיכום

ראינו שיש איסור מדרבנן על אפיית פת חלבית, וכי פת שנילושה בחלב נאסרת. יש לציין שאיסור זה חל גם להיפך, בפת שהפכה בשרית, אלא שמדובר במקרה שפחות שכיח. עם זאת, ישנם כמה היתרים לאיסור זה, ואופנים שבהם ניתן להתגבר על החשש, כפי שהגדירו חז"ל והמפרשים. חשוב בכל אופן להיות מודע לאיסור ולהלכות הרלוונטיות, ולדאוג שלא נבוא למצב שממנו חששו חכמים – של אכילת פת חלבית בסעודת בשר, או פת בשרית בסעודת חלב.

 

הצטרף לדיון

5 תגובות

  1. כבוד הרב י' פפר יישר כח גדול,
    אלא שהזכרת בדרך אגב ממש את דברי הדרכי משה שמתיר דבר שניכר בו הבשר או החלב, וא"כ לכאורה בורקס גבינה אין טעם בעשייתו משולש, שהלא החלב ניכר.

  2. כוונתי, שיכול להיות באותו ליין אחד שניכר והשני שלא מבצבץ ממנו כלום והוא כבר לא ניכר… לכן אי אפשר להתיר כך.

  3. יש כאן משהו שלכ' מאד מטעה והוא די גם די נפוץ. הר' כותב שהפליתי מתיר שינוי גם לאחר אפייה. אולם הדבר לא מדויק משתי סיבות
    1. הוא עצמו לא מתיר להדיא, הוא מביא את סבא שלו שהתיר והוא כ' לסמוך עליו רק אם יש עוד צירוף.
    2. מה שיותר חשוב, הוא מדבר על פת שזב תחתיה חלב, לא שלשו לכתחילה פת בחלב, אלא שקרה מקרה בטעות. כך, אני חושב, הבינו כל האחרונים שמיישבים את קושיית הפרי מגדים עליו מגמ' מפורשת, והפרי מגדים עצמו חולק עליו, ואלה שמיישבים אותו, כאמור, כותבים שמדובר רק כשנעשה מאליו בטעות, וא"כ לכ' אין מי שיתיר מי שעשה פת חלבית להדיא (אפילו אם עשה כן כי לא ידע את ההלכה, לכאורה).

    ע' כל זה בהערה שם על הפליתי בשם יד יהודה ועוד.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *