שאלה:
שלום וברכה,
רציתי לשאול שאלה בדיני ממונות:
אם היתה הלוואה ולאחר זמן מה הלווה החזיר את החוב במלואו והוא זוכר את שטרי ההחזר, כגון 200 ש"ח אדומים כי זה היה לפני שנים מספר וכן זוכר את המיקום של החזרת ההלוואה. וכן הוא זוכר בפרוטרוט שהמלווה ספר ובדק את הסכום והכל היה בסדר ובנאמנות.
ולמלווה לא היה ברשותו במעמד הפירעון את שטר ההלוואה, והלווה אמר למלווה שאין בעיה והוא סומך עליו וכשיהיה בביתו – יקרע את השטר. והעניין נשכח.
לאחר כשלוש וחצי שנים, מצא המלווה את השטר בביתו ובא לתבוע את ההלוואה, והלווה טוען שכבר החזיר והוא זוכר את מעמד הפירעון בפרוטרוט כדלעיל ומאידך הלווה אומר שהשטר בידו א"כ לא היה פירעון. מה הדין? הרי זה א' ברי ללווה שפרע, וב' ברי ללווה שהמלווה לא היה מחכה שלוש וחצי שנים, ובמהלך כל הג' וחצי שנים היום המלווה והלווה נפגשים יום יום ללמוד בשיעור את הדף היומי. א"כ מה הדין?
תודה רבה מראש.
תשובה:
שלום וברכה,
אם הלווה טוען ברי שפרע אינו חייב לפרוע שוב, ולמרות שיש למלווה שטר בכת"י, נפסק להלכה שנאמן הלווה לומר פרעתי נגד כת"י.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן סט סעיף ב שלפי דעת המחבר שטר בכתב ידו נאמן לומר פרעתי, ואין המלווה יכול לומר שטרך בידי מאי בעי, שאין הלווה חושש להניח שטר כזה ביד המלווה כיון שאינו שטר גמור. ולדעת הרמ"א אינו יכול לומר פרעתי בשטר של כת"י. והש"ך ס"ק יד פסק כדעת המחבר. ולכן אם הלווה טוען טענת ברי נגד השטר אינו חייב לפרוע.
