שאלה:
יש יהודי יקר שאני מכיר היטב, בשבת הוא ראה יהודי אחר שהולך לבית הכנסת עם מטריה, היה גשום מאוד בהרצליה אצלנו ברוך השם.
אותו יהודי קרוב אלי רץ לעבר היהודי עם המטריה (והרי לדבר מצווה מותר לרוץ בשבת) וחשב איך הכי טוב יוכיח אותו בנעימות כדי שהדברים יתקבלו.
אז הוא הצביע עלו על מעיל הגשם שלבש ואמר לו "מה אפשר לעשות הרי אי אפשר להשתמש במטריה בשבת".
תשובתו של היהודי עם המטריה הייתה – כדי להגיע לבית הכנסת הכל מותר.
לא היה טעם להמשיך את השיחה, אבל אכזבה של כשלון עלתה ביהודי החביב שלנו.
מה דעת כבודכם? האם הייתה דרך טובה יותר להוכיח?
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב שלא הייתי מוכיח אותו בשעת מעשה אלא פונה אליו בבית הכנסת לאחר שנרגע מהדרך, ומראה לו בתוך המשנה ברורה והביאור הלכה את דברי הנודע ביהודה שכתב שהוא חושש בענין זה לאיסור סקילה. מסביר לו את הדיון סביב זה, האם אכן מדובר באוהל דורייתא או רק אסיור דרבנן של עובדין דחול, אבל סיכום הדברים שלכל הדעות הדבר אסור. כאשר מראים בפנים בנעימות והולכים, מה שנשאר לו זה להתמודד עם החומר, אם יבחר לאטום אוזניו אין מה לעשות. נושא התוכחה מאוד לא פשוט בזמנינו.
התשובה של היהודי הזה (כדי להגיע לבית כנסת הכל מותר) מורה על כך שמדובר ביהודי ממש פשוט. אכן, צורת התוכחה אצלם צריכה להיות שונה.
עם זאת, שמעתי שבהונגריה היו יהודים (ההוא שסיפר לי הוסיף "יראים ושלמים"…) שנהגו ללכת בשבת עם מטריה שנפתחה בערב שבת (וכמובן נשארה פתוחה כל השבת). היו עוד שנהגו לתת לגוי לפתוח את המטריה.
איני יודע מי הורה להם כך, אך יתכן שהרב של אותה עיר לא סבר שיש בכך איסור דאורייתא, ושייך כאן "מוטב שיהיו שוגגים".
בעיני זה לא פותר את הבעיה, משום שאדרבה, הנודע ביהודה שחשש בזה לאיסור אוהל הוא תמוה כידוע מטרסקל וכו', ודוקא הנושא של עובדין דחול הוא שהתקבל בלבבות כולם..
אגב, מלבד הנודע ביהודה שציינתם, יש חזון איש שכותב שלעבור על איסור כזה יותר חמור מלעבור על מצווה דהורייתא כיוון שהוקבע האיסור לשימוש במטריה כל כך חזק עד שמי שעובר עליו הדבר חמור מאוד
השאר תגובה