לתרומות לחץ כאן

נדרים לא רצוניים בשעת לימוד מסכת נדרים

שאלה:

כבוד הרב,
סליחה על שאלה טפשית, אבל זה נושא שכל כך הציק לי.
למשל אדם שלומד במסכת נדרים, הרי יש בה הרבה נדרים. כנראה שנדרים הנאמרים תוך לימוד, אינם חלים (מקורות?…)
אבל כמה וכמה פעמים שקפץ לי במחשבה, כן לידור בחלות גמורה. מחשבה טפשית, כאילו דעתי נחלקה בין חלק רגוע וחלק "קופץ". בתחילה דחיתי מחשבות אלו, השתמשתי במודעות (ומודעות על ביטול מודעי…), וכמה פעמים שמרוב פחד אחרי שיצא משפט שנתערבה בו מחשבה מעין זה, מיד אמרתי "חוזרני בי" (והרבה פעמים, גם נפלט אז ממני מעשה כעין דחייה ביד להפריח המחשבה… בבהלה תוך כדי דיבור… אני שמח שאף אחד לא ראה אותי, אבל קרה גם שנמנעתי מלשנות בקול רם ובפרט במעמד אחרים… והגעתי לזה שהתביישתי ממני עצמי, כמו שאמרו נדמה לי "שוטה — אין לך בושה גדולה מזו".
עשיתי סימנים, לבטל כל חלויות אם לא רשמתי ("כתבתי באויר") הדבור, כך שהייתי בטוח שזה ה'אני' הפקח ולא החלק העכור ההוא…
סליחה על האיכות ואני כל כך מתבייש מההתמודדות הנוראה הזאת אשר כנראה לא קרה להרבה אנשים (למשל שלא כתוב מזה בשלחן ערוך וכו'). לאחרונה פשוט למדתי בשתיקה מסכת נזיר, וכו'.
סבלתי הרבה ממחשבות עבודה זרה בכריעות בשמנה עשרה, עד שקראתי פעם שזה מעין לצעורי קמכוין (חולין), ונעלמו הרבה. אבל דא עקא, שמקרוב קראתי ברש"ר הירש ריש פרשת ויצא, שמקשר השורש 'נדר' ל'נתר'-קפץ, כאילו הרי כל נדר עניינו קפיצה והתחייבות. אז ההוא בא באצטלא של ת"ח ולוחש לי לחשוש דוקא למחשבות של 'קפיצה' אלו, ושלמשל כן התכוונתי ברצינות(!) לנזירות ("ומבחוריכם לנזירים", ואכן מי לא תאב לפחות רגע לטעום למצב של נזירות… אלא שבדרך כלל אדם נורמלי לא קופץ לזה למעשה, אבל אני, המחשבות אלו דקרו אותי תוך דרך לימוד (או לפני לבטא וכו'), וההוא (יגער בך השטן) מציק לי לחשוש…
סליחה עוד על האריכות, ומה בושה… בילדותי הייתי נחשב מהמצויינים, והרי כמה חדשים שהלכו לטמיון בגלל הפרעות כאלו.
אם תוכלו בבקשה לתת לי כמה מקורות על זה, כי ההוא, לוחם בי בשדה קרב הלכתי…

תשובה:

שלום וברכה

כל אלו שטויות והבלים, מחשבות לא רצוניות כאלו אין בהן כל ממש, ולא לזה התכוון הרש"ר הירש, אלא לכך שגם כאשר אדם עושה פעולה רצונית מתוך כוונה ולא בהרהור טורדני, הרי אם היה מהרהר בכך היטב ומחשב את ההשלכות ומתייעץ, לא היה מקבל החלטה זו, נמצא שנהג בפזיזות, אבל עדיין זה רחוק מאוד מכל מה שאתה מתאר, אין חשש כלל וכלל, למד בשמחה בלי לחשוש.

בהצלחה

אני מצרף לך דברים שכתב על הנושא איש מקצוע שמבין בדברים:

תופעה זו היא תופעה מוכרת מאד, והיא נקראת "כפייתיות". ואולי אסביר כאן הסבר קצר על התופעה.

התופעה נקראת באנגלית obsessive compulsive disorder ובקיצור   o.c.d. התרגום לעברית הינו הפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

וההסבר – האובססיה היא המחשבה שמפריעה, והקומפולסיה היא הפעולה להרגעה מהמחשבה, כגון  מי שהמחשבה הטורדנית שלו היא שיש לו חיידקים רבים בידיים, הפעולה להרגעה תהיה שטיפת ידיים שוב ושוב.

אולם ישנם מקרים בהם נראה רק את האובססיה בלי הקומפולסיה, כלומר אין פעולות הרגעה, אבל יש את המחשבה הטורדנית שמצליחה לשבש את שלוות חייו של האדם הסובל מזה לחלוטין, משום שמאחורי המחשבה הטורדנית מסתתרת חרדה קשה מאד עד כדי תחושת חרדת מוות, החוויה היא נוראה, תחושות כאילו אני עומד לצאת מדעתי, משהו חיצוני שמשתלט עלי ואין לי יכולת לשלוט במחשבות שלי. אכן מטריד ומפריע. גם לחיות כבן או בת זוג של אדם הסובל מכפייתיות זו משימה לא קלה.

הטיפול במקרים אלו יכול להיעשות בשני דרכים, אחת ארוכה וקצרה, ואחת קצרה וארוכה.

הטיפול המומלץ ביותר הוא שילוב של תרופות אנטי חרדתי (s.s.r.i.) למשך כשנה, עם שיחות טיפוליות מסוג c.b.t. דהיינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

ניתן גם לנסות שיחות בלבד, אך האמביציה הנדרשת במקרים אלו בטיפול חייבת להיות גבוהה במיוחד.

אני חייב לציין כי במקרים של אובססיות בלבד ללא קומפולסיות יעילות התרופות פחותה מאשר במקרים שיש קומפולסיות, אך עם כל זאת כדאי ומומלץ על שילוב.

לסיכום: כדאי לגשת לטיפול אצל מטפל/ת מוסמך/ת בגישה הקוגניטיבית התנהגותית, (תמיד ישנה עדיפות למי שיש לו הסתכלות דינאמית) ולחשוב עם המטפל האם חייבים לשלב תרופות למשך תקופה, או שניתן במקרה זה להסתדר עם שיחות טיפוליות בלבד.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה רבה.

    אז אין כל חשש לדברים שאמרתי בעירוב מחשבות, ואין להמנע מלהמשיך לשון נדר כשמתחילה לעלות מחשבה טורדנית?

    והאם יש לזה מקורות בבקשה?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל