לתרומות לחץ כאן

עד מתי חייב השומר להחזיק את הפיקדון בביתו

שאלה:

אדם מוכר תמרים בשכונה ביקש מראובן לקחת כמה קופסאות לביתו על מנת שהשכנים שקנו שכרגע לא נמצאים יבואו אל ראובן לקחת ממנו והוא הסכים בשמחה. אך עובר כמה ימים והם לא מגיעים וזה מעיק עליו בבית . מתי כבר מותר לו להפסיק לשמור על הקופסאות ולזרוק או משהו אחר

תשובה:

שלום וברכה,

לפי רוב מנין ורוב בניין של הפוסקים חייב ראובן להודיע לבעל התמרים שייקח את התמרים ולהודיעו שאם לא מגיע לקחת הרי הוא מוציא את התמרים מביתו. ואם לא מצליח לאתר את בעל התמרים אסור לו להוציא את התמרים ועליו לשמור את התמרים.

בהצלחה. 

מקורות:

הכניס פירות לחצר חברו ללא הסכמתו

בגמרא סוף פרק השואל (ב"מ קא:) ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא, לא אשכח דוכתי לאותובי. אמר לה להך איתתא אית לך דוכתא לאוגורי. אמרה ליה לא. אזל קדשה, יהבה ליה דוכתא לעיולי. אזל לביתיה, כתב לה גיטא שדר לה. אזלא איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו, לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא, אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא, אמרה ליה לכולי עלמא ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא ארבא.

דברי הגמרא הובא להלכה ברמב"ם (שכירות פרק ז הלכה ז) ובמחבר (סימן שיט) וז"ל: מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו או שהטעוהו עד שהכניס פירותיו והניחם והלך, יש לבעל הבית למכור לו מאותן פירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותן ומשליכין אותם לשוק. ומדת חסידות הוא שיודיע לבית דין וישכירו ממקצת דמיהן מקום משום השב אבידה לבעלים אף על פי שלא עשה כהוגן. עכ"ל.

מבואר ברמב"ם ובשו"ע שני הלכות: א. מעיקר הדין מותר לבעה"ב להוציא את הפירות ואינו צריך להודיע לבעלים. ב. המכניס פירות לחצר ללא ידיעת בעלי החצר דינו שווה למי שהטעה את בעל החצר והכניס לחצרו בהערמה, ובשני המקרים מותר לשכור פועלים מהפירות ולהוציאם – ונבאר את הדינים אחת לאחת.

דעת הרא"ש שצריך להודיע לפני שמוציא

הרא"ש (שם סימן כו) אחר שהביא את דברי הגמרא כתב: וצריכה להודיעו, ואם נאנס אחר שהודיעה היא פטורה. מבואר שיטת הרא"ש שההיתר להוציא את הפירות הוא דוקא באופן שמודיע לבעלים שהוציאם, ואם לא הודיעם ונאנסו חייב לשלם לבעלים.

ב"י וקצות – דעת הרמב"ם שמוציא בלי להודיע

הב"י (סימן שיט) תמה על דברי הטור שהביא דברי הרמב"ם והרא"ש כשיטה אחת, שהרי חולקים הם, שלרמב"ם הדין שצריך להודיע כשמשליך הוא ממידת חסידות, ואם לא הודיע פטור. ולרא"ש אם לא הודיע חייב. המחבר הביא את דברי הרמב"ם להלכה, והרמ"א הביא את שיטת הרא"ש שחייב להודיעו. ומבואר מדבריהם שהרמב"ם והרמ"א חולקים.

וכן דעת הקצות החושן (שם ס"ק ג) שדעת הרמב"ם שא"צ הודעה כלל לא בתחילה ולא בסוף ועיקר הודעה אינו אלא ממידת חסידות. והביא שכן דעת השטמ"ק שעיקר הודעה ממידת חסידות. ודלא כהסמ"ע והב"ח [להלן].

סמ"ע, ב"ח ואגרות משה – הרמב"ם מודה לרא"ש שחייב להודיע

אמנם הסמ"ע (ס"ק ב) והב"ח ביארו שלא נחלקו הרמב"ם והרא"ש שחייב להודיעו כשמוציא את הפירות לחוץ, ואם לא הודיע ונאנסו הפירות חייב בעה"ב. אלא שהרמב"ם הוסיף שמאחר ויש חשש שבין ההוצאה עד שיודיע לבעלים יאנס, ראוי לנהוג במדת חסידות שלא ישליך לשוק, אלא יודיע לב"ד והם ישכרו פועלים להניח את הפירות במקום מוצנע. וכן נקט להלכה בשו"ע הרב (הלכות שאלה ושכירות סעיף ח ט).

הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל נשאל (שו"ת אגרו"מ חו"מ ח"ב סימן נו) על מי שהניח בבית חבירו קופסאות של אתרוגים בסכום של 3000$ לחודשיים, והנה עברו שנתיים ולא בא לקחתם, ושואל מה יעשה עם קופסאות האתרוגים. והגאון הנ"ל דימה זאת לסימן שיט מחלוקת הרמב"ם והרא"ש מי שהכניס לחצר חברו פירות שלא ברשותו או שהטעהו. וכתב שמעיקר הדין לכו"ע חייב בעל המקום להודיע כשמוציא את הפירות מביתו. אלא שהרמב"ם דיבר באופן שבעל הפירות בעיר, ולכן יש לו לידע שהוציא את הפירות לחוץ, ונחשב שהודיע לו. ואף אם ספק לו אם הוציא את הפירות צריך לבוא ולברר אם הוציא. ומדת חסידות שיודיע בעה"ב בכל עניין. ודעת הרא"ש שיש לחוש שמא בעל הפירות סובר שבעל הבית מאיזה סיבה לא הוציא את הפירות, ולכן אין להוציא עד שיודיע לו ברור. אבל אם בעל הפירות אינו בעיר לכו"ע אין בעה"ב יכול להוציא את הפירות בלי שמודיעו. עכ"ד. הרי שגם האגר"מ הבין שלכו"ע אסור להוציא את הפירות ללא ידיעת הבעלים, ולכן אם אין הבעלים בעיר אסור להוציא.

להוציא את החפצים לרה"ר

עוד הוסיף הב"ח שאם בעלי החפצים אינם בעיר ואינו יכול להודיעו, חייב מהדין להודיע לב"ד, שאם לא יודיע לב"ד וישליכם לשוק נחשב למזיק בידיים, ואין כל היתר לבעלים להזיק את החפצים בידיים. וכן כתב בחו"י (סימן קסה) שההיתר שהתירו בגמרא לאותה אשה להוציא, דוקא כשמוציאה לשביל, אבל אסור לה להוציא לשוק במקום הפקר, שבזה נחשבת למזיק בידיים. גם באגרו"מ (שם) פשוט לו מסברא שגם במעשה של הגמרא שהטעה את האשה אסור לאשה להוציא את חביות היין לרה"ר במקום הפקר, שנחשב מזיק בידיים, ודברי הרמב"ם שכתב שמותר להוציא מבלי להודיעו, מדובר שבעל הפירות בעיר ומסתמא שמע על כך.

כשהכניס שלא ברשות

בגמרא הנ"ל מבואר שבעל החפצים הטעה את האשה והכניס את היין, והיות שעשה שלא כהוגן התיר לה רב הונא להשליכם לחוץ, וכמו שאמר לה "כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו". אמנם במקרה שלא הטעה את בעל החצר אלא הכניס שלא ברשות נחלקו הראשונים בזה. הבאנו לעיל שדעת הרמב"ם שהדין שהטעה את בעה"ב דינו שווה להכניס שלא ברשות.

הסמ"ע (שם) ציין למש"כ בדרישה שמהטור והרא"ש נראה שאם הכניס שלא ברשות אסור לו לשכור פועלים מדמי הפירות, וכן אסור לו להוציאם למקום הפקר, ודוקא במעשה המובא בגמרא שהערים על האשה והכניס לחצרה מותר לשכור פועלים מדמי הפירות, ויכול להשליכם למקום הפקר, וכמו שאמרו כאשר עשה כן יעשה לו לא כהוגן. וכן פשיטא ליה לחוות יאיר שדוקא הכניס בעורמה מותר לו לשכור פועלים מדמי החפצים ולהוציאם, אבל כשהכניס שלא ברשות אין לו היתר להשליכם לחוץ אלא חייב להודיע.

סיכום: לדעת הב"י והקצות, המכניס פירות לחצר חברו בלי להודיעו, או שהטעהו לרמב"ם יכול להוציא וא"צ להודיע, ומדת חסידות להודיע. ולרא"ש מעיקר הדין חייב להודיע. לדעת הסמ"ע הב"ח ושו"ע הרב לא נחלקו הרמב"ם והרא"ש שחייב להודיע אחר שמוציא את הפירות, ומדת חסידות שיודיע לב"ד והם יקחו למקום שמור.

באופן שאינו יכול להודיע לבעלים כתב הב"ח והחו"י שאינו יכול להוציא לחוץ, שנחשב שמפקיר ומזיק בידיים.

הכניס ברשות ולא בא לקחתם

ויש לדון כשהכניס בהיתר, ואח"כ השאיר שם את החפץ, כמו הנכנס לבית מדרש ללמוד שמותר לו להכניס ספרים ללמוד, אך להשאיר שם אין לו רשות, האם נחשב להכניס שלא בידיעת הבעלים. ויש לפשוט זאת מדברי האגרות משה הנ"ל שהביא את מחלוקת הרמב"ם והרא"ש לגבי המעשה שנשאל ששכר חדר לקופסאות של אתרוגים, והנה עברו שנתיים ולא בא לקחתם. מבואר בדבריו שלמרות שהשוכר הכניס את הקופסאות ברשות, אך מאחר שהשאיר שלא ברשות, דינו כהכניס פירות לבית חברו בלי ידיעתו. ובפת"ח (חלק פקדון פ"ז הערה ו) חלק על דבריו, ודעתו שאין לדמות מפקיד שלא בא ליטול את הפיקדון למכניס לחצר חברו שלא ברשות, כיון שעצם הכנסת הפיקדון היה ברשות. וכמו בכל פיקדון שלא בא המפקיד לקחת פיקדונו שאסור לבעל הפיקדון להשליך את הפיקדון לחוץ.

סיכום: ולפ"ז במקרה הנ"ל שביקש ממנו שייקח כמה חבילות תמרים לביתו, ועבר זמן רב ולא באים בעליהם ליטלם, לדעת הגר"מ פיינשטיין דינו כמכניס לחצר חברו שלא ברשות, שלדעת הרמ"א אסור להוציא לחוץ בלי שיודיע, ובדעת הרמב"ם נחלקו הפוסקים האם צריך להודיע. ולהוציא לחוץ למקום הפקר נראה מהפוסקים שלכו"ע אסור. ולדעת הפת"ח כיון שהעובדה שלא חוזרים לקחת את התמרים לא נחשב להכניס ללא רשות ולכו"ע יהיה אסור להשליך בלי להודיע.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל