שנאת הרשעים

שאלה:

במסכת פסחים דף קי"ג עמוד ב כתוב:

"

טוען מידע…
קי״ג א
אגזייתא נינהו דשמטי סוסיא ואתו דברי להו [מן הסמטאות הם, מן השבילים הסמוכים לישוב הוא שנשמטים סוסיהם לתוך הישוב והם באים ומנהיגים אותם], אבל כרגיל אינם מהלכים בישוב.
באמר ליה [לו] רב לרב אסי: לא תדור במתא דלא צניף בה סוסיא ולא נבח בה כלבא [אל תגור בעיר שלא צוהל בה סוס ולא נובח בה כלב], ששניהם חשובים לצורך שמירה והגנה. ואל תדור בעיר דריש מתא אסיא [שראש העיר רופא], כיון שהוא עסוק בעבודתו אינו עוסק בצרכי העיר, ולא תנסיב תרתי [ואל תשא שתי נשים], שעלולות להזיק לך בעצה משותפת. אי נסבת תרתי נסיב תלת [ואם בכל זאת נשאת שתים שא שלישית], שאף אם תגענה שתים מהן להסכמה שיש בה כדי להזיק לך, הרי השלישית תגלה את אוזניך ותינצל.
גאמר ליה [לו] רב לרב כהנא: הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי [מוטב שתהפוך בנבילה ולא תהפוך בדברים], לשנות מה שהבטחת. וכן: פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא, ולא תימא "כהנא אנא, וגברא רבא אנא, וסניא בי מלתא" [פשוט עור הנבילה בשוק וקח שכר, ואל תאמר: "כהן אני, ואדם גדול אני, ומאוס עלי הדבר"], כלומר, שיש לאדם לעסוק במלאכה, אפילו היא בזויה, ובלבד שלא יזדקק לבריות. ועוד: סלקת לאיגרא [אם עולה אתה לגג] — שירותך בהדך [מזונך אתך], שלעולם יהיו מזונותיו של אדם עמו אפילו יוצא לדרך קצרה. מאה קרי במתא בזוזא [אם מאה דלעות בעיר במחיר זוז] — תותי כנפיך ניהוו [תחת כנפיך יהיו], ולא יזלזל בדבר מאכל אפילו כשהוא זול, אלא ידאג שתמיד יהיה לו מזונות בביתו.
דאמר ליה [לו] רב לחייא בריה [בנו]: לא תשתי סמא [אל תתרגל לשתות סמי רפואה], שמא תעשה שתייתך להרגל, שאינך יכול לסור ממנו. ולא תשוור ניגרא [ואל תקפוץ מעבר לתעלה] שלא תתאמץ לפסוע פסיעה גסה שעלולה היא לפגוע בבריאותך. ולא תעקר ככא [ואל תעקור שן] אלא רפאנה ככל האפשר. ולא תקנא בחיויא [ואל תתגרה בנחש] המצוי בביתך, להשתדל להורגו ולהבריחו, ולא תקנא בארמאה [ואל תתגרה בגוי], משום סכנה.
הומעין זה: תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה אין מתקנאין בהן כלומר מוטב שלא לעשות קטטה עמם. ואלו הן: גוי קטן, ונחש קטן, ותלמיד חכם קטן, מאי טעמא [מה טעם] — דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי [שמלכותם אחרי אזניהם עומדת], כלומר, בזמן מסויים יגדלו ויתחזקו ואז יתנקמו על שהציק להם תחילה.
ואמר ליה [לו] רב לאיבו בריה [בנו]: טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא [טרחתי בך בלימוד ההלכה ולא הצליח הדבר], שלא נעשית גדול בתורה. תא אגמרך מילי דעלמא [בוא ואלמדך דברי, דרכי, העולם]. אדחלא אכרעיך [בעוד חול הדרך על רגליך], כלומר, מיד בבואך מן הדרך — זבינך זבין [את סחורתך מכור] ואל תמתין, שמא ירד המחיר. וכן: כל מילי זבין ותחרט [על כל דבר שתמכור תוכל להתחרט מסיבה כלשהי] — בר מחמרא דזבין ולא תחרט [חוץ מיין שתמכור ולא תתחרט], שהרי עלול הוא להחמיץ ולהפסד לגמרי ויתכן שבמכירתך הצלת את ממונך.
זועוד: שרי כיסיך, פתח שקיך [קודם התר את כיסך לקבל את כסף התמורה ורק אחר כך פתח את שקך לתת סחורה תמורתו], ובכך תהיה בטוח בקבלת התמורה. קבא מארעא ולא כורא מאיגרא [טוב להרויח קב אחד מהקרקע ולא כור שמרובה פי מאה ושמונים מהגג] כלומר, עדיף שתרויח מעט ממסחר במקום קרוב ובטוח מאשר תתאווה לריווח מרובה במקום רחוק שאינו בטוח.
חתמרא בחלוזך [אם יש תמרים במחסנך] — לבית סודנא רהיט [אל בית עושה השיכר תרוץ] למכרם לו, ואל תעכבם אצלך, שבתוך כך עלולים הם להפסד. ושואלים: ועד כמה, עד איזו כמות של תמרים יכול אדם לשמור בידו בלא למוכרם? אמר רבא: עד תלתא סאה [עד שלוש סאין]. אמר רב פפא: אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי [אם לא שהייתי מטיל, יצרן, שיכר, לא הייתי מתעשר]. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר זאת רב חסדא: אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי [אם לא שהייתי מטיל מייצר שיכר לא הייתי מתעשר]. ושואלים: מאי [מה] פירוש השם "סודנא" שקוראים לעושה השיכר? אמר רב חסדא: סוד נאה, וגמילות חסדים עצה טובה היא זו להרויח כספים, והיא דרך לגמילות חסדים. ועוד עצות בדרכי החיים.
טאמר רב פפא: כל אגב [כל דבר שהוא בקנין אגב] וכן כל שטר קנין או התחייבות אחר, אף שלפי הדין שלך הוא — עדיין גביא בעי [עדיין צריך גבייה]. כל אשראי שנותנים סחורה בהלוואה — ספק אתי ספק לא אתי [ספק יבוא ספק לא יבוא]. ודאתי [והבא] — מעות רעות נינהו [כסף רע הם] שיש טורח בגבייתו ואינו מגיע בזמנו.
ישלשה דברים אמר ר' יוחנן משום אנשי ירושלים: כשאתה יוצא למלחמה — אל תצא בראשונה, אלא תצא באחרונה, כדי שאם ינוצחו במלחמה ותצטרך לנוס על נפשך שתכנס בראשונה לעיר. ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, והוי משתדל, כלומר מצטרף ומתחבר עם מי שהשעה משחקת לו שרואים שהוא מצליח במעשיו.
יאאמר רב: שלשה דברים אמר ר' יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים: אל תרבה בגנות לעשות דברים במקומות גלויים משום מעשה שהיה בדוד ובת שבע. בתך בגרה — שחרר אפילו עבדך הכנעני ותן לה כבעל ואל תניח לבתך הבוגרת לחפש בעל לעצמה. והוי זהיר באשתך מחתנה הראשון שהיא מחבבתו ביותר. מאי טעמא [מה טעמו של דבר]? רב חסדא אמר: משום ערוה, רב כהנא אמר: משום ממון שעלולה לתת לו את ממונך ולהפסידך. ומעירים: הא והא איתנהו [זה וזה ישנם] עלולים להיות, ומוטב שיזהר.
יבאמר ר' יוחנן: שלשה הם מנוחלי העולם הבא. אלו הן: הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. ושואלים: מאי היא [מה הוא מה חשיבותו] של זה המבדיל על היין? ומשיבים: דמשייר מקידושא לאבדלתא [שמשייר מן הקידוש להבדלה] שיש לו רק מעט בביתו, ואינו שותה כל השבת אלא משיירו לצורך מצוה.
יגאמר ר' יוחנן: שלשה מכריז עליהן הקדוש ברוך הוא בכל יום משום שהם נדירים וחשובים, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא בנשים, ועל עני המחזיר אבידה לבעליה אף כי הוא דחוק בממון, ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה ואינו מפרסם מעשיו. מסופר: רב ספרא רווק הדר בכרך הוה [היה]
קי״ג ב
אתני תנא קמיה דרבא ורב ספרא [שנה התנא את הברייתא הזו לפני רבא ורב ספרא], צהבו (האירו) פניו של רב ספרא משמחה שהוא נמנה בין אלו שהקדוש ברוך הוא מכריז עליהם. אמר לו רבא: לאו כגון מר [לא כמו אדוני] לא לאדם כמותך התכוונו, אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא, דהוו אושכפי בארעא דישראל [שהיו סנדלרים בארץ ישראל], והוו יתבי בשוקא דזונות, ועבדי להו מסאני לזונות ועיילי להו [והיו יושבים בשוק של הזונות ועושים מנעלים לזונות והזונות נכנסות אליהם] אינהו מסתכלי בהו ואינהו לא מדלן עינייהו לאיסתכולי בהו [שהן, הזונות, היו מסתכלות בהם, והם, החכמים, לא היו מרימים את עיניהם להסתכל בהן] ומתוך קדושתם היתה מומתייהו הכי [היתה שבועתן כך]: בחייהן רבנן קדישי דבארעא דישראל [בחיי החכמים הקדושים שבארץ ישראל], ועל אנשים כגון אלה אמרו שמכריזים עליהם בשמים.
בובדומה לכך: שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן: מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו מעמיד על מדותיו, כלומר אינו מקפיד על שלו. שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב (שהוא צבוע), והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערוה (חטא) בחבירו ומעיד בו יחידי, שאין לכך משמעות לענין הדין אלא רק הוצאת שם רע.
גכי הא דטוביה חטא, ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה [כמו אותו מעשה שטוביה חטא בערוה, ובא זיגוד לבדו והעיד בו לפני] רב פפא. נגדיה [ציוה רב פפא להכות את] זיגוד אמר ליה [לו] זיגוד דבר שנעשה לפתגם עממי: טוביה הוא שחטא וזיגוד מינגד [הוא שמוכה]?! אמר ליה [לו] : אין [כן], כך צריך להיות, דכתיב [שנאמר]: "לא יקום עד אחד באיש" (דברים יט, טו) ואת לחודך אסהדת ביה [ואתה לבדך העדת בו] אם כן אין זו עדות, אלא שם רע בעלמא קא מפקת ביה [בלבד הוא שהוצאת עליו].
דאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: אף על פי שאינו יכול להעיד בו, מכל מקום, אם רואה דבר שחטא בו חבירו מותר לשנאתו. שנאמר: "כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו" (שמות כג, ה). ומעתה נברר: מאי "שונא" זה שנאמר בכתוב? אילימא שונא [אם תאמר שהשונא הוא] גוי, והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: שונא שאמרו — שונא שהוא ישראל ולא שונא גוי.
האלא פשיטא [פשוט, ברור] שמדובר כאן בשונא ישראל ולכאורה ומי שריא למסניה [והאם מותר לשנוא אותו]? והכתיב [והרי נאמר]: "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז), הרי שאסור לשנוא את חבירו. אלא תאמר שהכוונה דאיכא סהדי דעביד איסורא [שיש עדים שעשה איסור], בכך הרי כולי עלמא נמי מיסני סני ליה [כל העולם גם כן צריכים לשנוא אותו], אם כן מאי שנא האי [במה שונה זה] שהוא נקרא שונאך שלך? אלא לאו כי האי גוונא, דחזיא ביה איהו דבר ערוה [האם לא, כגון זה שהוא ראה בו דבר ערוה] ויכול לשונאו על רשעותו, אף שהאחרים מתוך שאינם יודעים ממעשיו הרעים אסורים בשנאתו.
ורב נחמן בר יצחק אמר: דבר זה אינו רק היתר אלא מצוה לשנאתו. שנאמר: "יראת ה' שנאת רע" (משלי ח, יג). אמר רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי מהו למימרא ליה לרביה למשנייה [האם מותר לאדם שראה בחבירו שחטא לומר לרבו שגם הוא ישנא אותו]? אמר ליה [לו] רב אשי: אי ידע דמהימן לרביה כבי תרי [אם יודע אותו תלמיד שהוא נאמן על רבו כשניים] ויש בכך תועלת — לימא ליה, [שיאמר לו], ואי לא [ואם לא] — לא לימא ליה [שלא יאמר לו].
"
בנוסף בהסתמך על הקישור הבא:

https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%A9%D7%A0%D7%90%D7%AA_%D7%A8%D7%A2_%D7%90%D7%95_%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%9D

רציתי לדעת מה תשובתו של כבודו לגבי השאלה:
" האם צריך לשנוא אנשים רעים? או רק את התכונות הרעות שלהם?" כי בתורה מצאנו תשובות שונות הן בגמרא הן המשלי והן בתהילים והן בהתנהגותם של כמה גדולי ישראל ומנהיגיו בכל דור ודור

תשובה:

בפסוק נאמר משנאיך ה' אשנא, כלומר, אנחנו לא מדברים על אדם שיש לו תכונות רעות, או שלא למד במקומות ראויים ואינו יודע על מציאות ה', אנחנו מדברים על אדם המוגדר כשונא של ה', הוא מכיר בבוראו ומכוון למרוד בו [לא מאוד מצוי] אדם כזה אנחנו מצווים לשנוא, כך אגב הנושא של עמלק ועוד. אבל אין הכוונה חלילה לאנשים שאינם שומרי מצוות בזמנינו שהם בדרך כלל תינוקות שנשבו ואינם יודעים מבוראם.

שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.