תפילות אישיות בשבת

שאלה:

שלום לרב,
האם מותר לקרוא ליקוטי תפילות שחיבר רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב בשבת. לדעתי רובם של התפילות הם תפילות של מחילה ותחנונים תמהתי לעצמי אם יהיה מותר לומר אותם בשבת. שאלתי משהו את אותה השאלה והוא אמר לי דלג על המילות הללו. אז שאלתי אותו אז איך אפשר לומר תהילים בשבת הרי תהילים הם תפילות של מחילה ותחנונים להקב"ה.
אשמח לשמוע את דעתו של הרב
תודה רבה מראש

תשובה:

לכאורה אכן כדבריך, אין לומר תפילות אלו בשבת, ואין לדמות כלל לתהילים שהוא מקרא, ומקיימים בהם גם מצות לימוד תורה, ולכן גם אם התוכן הוא גם תחנונים לפעמים, אין להשוות לתפילות ממש.

מקורות:

מצרף מאמר נפלא שהתפרסם באתר בענין זה.

אנו נתקלים לעתים קרובות בדילמה בנוגע לתפילות בשבת. אמנם נראה לנו מתאים לבקש ולהתחנן בפני הקב"ה בימים המסוגלים לכך, אך מנגד אנו כמו כן יודעים ששבת נחשבת לזמן שאינו ראוי לתחינות ולבקשות פרטיות. עם זאת, ישנן כמה וכמה תפילות ותחינות שאנו כן אומרים בשבתות, ומכאן נובע לא מעט בלבול ואי-בהירות בנושא.

במאמר הנוכחי ננסה להבהיר את הנושא של בקשת בקשות ותחינות פרטיות בשבת ובימים טובים. עד כמה מותר לאדם לבקש ולהתפלל על נושאים פרטיים בשבת, ועד כמה יש להימנע מכך? האם יש הבדל לעניין הזה בין שבת לבין יום טוב? מה הדין של בקשות על נושאים רוחניים? ואיך ראוי לנהוג כאשר ראש והשנה ויום הכיפורים נופלים בשבת (השנה, תשע"ח, יום כיפור חל בשבת)? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

כבוד השבת

תפילה העמידה של יום השבת מורכב משבע ברכות. שלשת הברכות הראשונות והאחרונות הן כפי תפילות ימי החול, ואילו שתים-עשרה הברכות של ימות החול מוחלפות בשבת על-ידי ברכה אחת, העוסקת בקדושת היום – "מקדש השבת".

למה  אין אנו אומרים את ברכות החול בתפילת העמידה של שבת? הגמרא במסכת ברכות (כא, א) מתייחסת לשאלה של מי שהתחיל לומר ברכה מתוך ברכות החול – בדרך כלל "אתה חונן" – בתפילת השבת. הגמרא כותבת שבמקרה זה, עליו לסיים את ברכת החול, ולאחר מכן לחזור לברכת השבת. הסיבה לכך היא ש"גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת, אבל הכא הא צלי ליה".

כלומר, בעיקרון חל החיוב להתפלל אף את תפילות החול בשבת, אלא שחז"ל פטרו את האדם מלהטריח את עצמו בכך, מפני כבוד השבת.

הלכה זו נפסקה ברמב"ם (תפילה י, ז) ובשולחן ערוך (אורח חיים רפח, ב): "אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת, לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות". ביחס לתפילת המוסף השולחן ערוך מביא שתי דעות, ואילו במשנה ברורה (ס"ק ה) כתב שהכרעת האחרונים היא שלא לסיים את ברכת החול שהתחיל בתפילת מוסף.

כפי שמציין במשנה ברורה (ס"ק ו), נחלקו הפוסקים ביחס למי שאמר רק את תיבת "אתה" מתוך "אתה חונן" בתפילת ערבית ומנחה של שבת, כאשר גם תפילת השבת וגם תפילת החול פותחות בתיבת "אתה". ואולם, כאשר בוודאי התחיל בנוסח של תפילת החול, בוודאי שעליו לגמור את הברכה שהתחיל בה, ולאחר מכן לחזור לתפילת השבת.

עונג שבת

מתוך הסיבה שניתנה על-ידי הגמרא, דהיינו, שמפני כבוד השבת לא הטריחו חז"ל את האדם לומר את ברכות החול, משמע שאין בעיה מהותית בברכת החול בשבת, והחיסרון היחיד הוא שיש בכך טרחה. ואולם, ממקורות נוספים עולה שיש פגם יותר עמוק בתפילת החול בשבת.

במדרש רבא (ויקרא רבא לד, טז) מבואר שיש "איסור" על בקשות פרטיות בשבת. על לשון הפסוק, "אִם תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹ֗נֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיהו נח, יג), חז"ל דורשים: "ממצוא חפצך: מכאן אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת".

בדרך אחרת קצת, כותב הר"ן (שבת ה, ב, בדפי הרי"ף) שאסור לאדם להתפלל בשבת לרפואת חולים משום שהתפילות עצמן יביאו את המתפלל לידי עצב ובכי, ומכאן שיש בהן סתירה לעיקרון של "עונג שבת".

להלן יבואר למה סיבות אלו אין בהן די כדי לבאר למה אין אנו מתפללים את תפילת ימי החול בשבת (ביחס לדברי הר"ן, יש לומר בפשטות שדבריו מכוונים רק למקרים מצערים של חולים וכדומה, ולא לתפילות באופן כללי).

טופס ברכות

לאור האיסור של בקשות פרטיות בשבת, לכאורה יש להקשות מכמה וכמה תפילות ותחינות שאנו אומרים מידי שבת, למרות שיש בהן בקשות פרטיות. למשל, בתפילת "אלוקי נצור" שבסוף תפילת העמידה אנו אומרים בקשות שהן לכאורה פרטיות, ולמרות זאת לא נמנעים מתפילה זו בשבת. כן, בברכת המזון מזכירים בקשות פרטיות (בפרט בברכה השלישית), ולא נמנעים מכך בשבת. איך תפילות אלו מותרות?

שאלה זו נשאלת על-ידי המדרש רבה (שם), וכן על-ידי הירושלמי (שבת טו, ג). בשני המקומות חז"ל מיישבים שאם שאסור בדרך כלל לבקש בקשות פרטיות בשבת, מותר לעשות כן בברכת המזון משום ש"טופס ברכות כך היא". כלומר, כיון שמדובר בנוסח קבוע של ברכות, ולא בנוסח מיוחד של יחיד המתפלל על צרכיו, אין בכך איסור.

בשו"ת ריב"ש (סימן תקיב) מבאר שאין אנו משנים את הנוסח שקבעו חכמים, ומכאן שגם בשבת מברכים ברכת המזון באותו הנוסח שקבעו לכל יום, וכן הדבר בשאר תפילות. הריב"ש אף מרחיב את הכלל ביחס לפיוטים וסליחות, ומכאן אנו אומרים אותם בראש השנה ויום כיפור גם כשם חלים בשבת (ועי' להלן בנוגע לתחינות פרטיות בימים אלו).

ביחס ל"אלוקי נצור", כתב באור זרוע (ח"ב, סימן פט, בהלכות מוצאי שבת) שמותר לאומרו מסיבה זו, כיון שמדובר ב"טופס ברכות". בספר עטרת פז (א, ב, ב) הוסיף שכיון שמדובר בנוסח קבוע, ולא בניסוח אישי, אין התפילות גורמות לנו צער ובכי.

מסיבות אלו מותר גם לומר את תחינות "הרחמן" שבסוף ברכת המזון (משנה ברורה קפח, ט). אמנם מדובר בתחינות פרטיות, אך מותר לאומרן משום שמדובר בנוסח קבוע (עי' גם בשו"ת רב פעלים, אורח חיים ב, מו, שמרחיב את ההיתר על-פי המבואר לעיל).

לאור המבואר בירושלמי ניתן להבין היטב את מה שמבואר בגמרא ביחס לברכות התפילה בשבת. כיון שמדובר בנוסח קבוע של ברכה, הרי שלכאורה אין מניע מלברך את ברכות אף בשבת, אף שיש בהן בקשות פרטיות. מסיבה זו, הוצרכה הגמרא לבאר שחז"ל פטרו את האדם מלברך אותן, משום טרחה בשבת.

פיקוח נפש

מקרים נוספים שבהם מותר לבקש בקשות פרטיות, הן עבור הפרט והן כחלק מקהילה, הם מקרים של פיקוח נפש. הסיבה לכך היא שפיקוח דוחה את השבת, ומכאן שמצבי פיקוח נפש דוחים אף את האיסור על בקשות פרטיות.

מסיבה זו מבואר במשנה בתענית (יט, א) שמותר להתחנן בפני הקב"ה כאשר אויבים הקיפו את העיר, כאשר נהר עלה על גדותיו ומאיים על העיר, וכאשר ספינה מיטלטלת בים סוער.

כן הדבר אף ביחס ליחיד שנמצא במצב של סכנת חיים, ובתנאי שמדובר ב"סכנת היום", כלומר, שנשקפת לאדם סכנת חיים מידית באותו היום (שולחן ערוך, אורח חיים רסח, ט-י). מכאן שכאשר אדם חולה מסוכן, עד כדי סכנת חיים באותו היום, אומרים עליו פרקי תהילים אפילו בשבת—אך אם אין סכנה מיידית, אין לעשות כן.

במשנה ברורה (רסח, כח) פסק לאור כללים אלו שמותר להתפלל על רפואת אישה יולדת, אם בשעת הלידה ואם בשבוע שלאחר הלידה, כי בשניהם נחשב הדבר "סכנת היום".

בתשובה מעניינת של הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אורח חיים א, קה) דן במקרה של חולה קריטי שביקש ביום האחרון של פסח שיתפללו עליו בבית הכנסת. וכן עשו: אמרו עליו פרקי תהילים ואת התפילה לרפואה. לשאלת הקהל אם עשו כהוגן, כתב הרב פיינשטיין שעשו כדין. אמנם לא מדובר בסכנת היום, אך כיון שהחולה עצמו ביקש להתפלל עליו, סירוב הקהל לעשות כל היה עלול להשפיע עליו לרעה ("שלא תיטרף דעתו"), ומכאן שהיה מותר להתפלל עליו.

דבריו יחולו כאשר החולה עצמו ביקש להתפלל עליו, ולא כאשר אחרים ביקשו כן בשמו.

מי שברך

בקהילות רבות נהוג לעשות "מי שברך" לחולים אחרי קריאת התורה של שבת. למה מותר לעשות כן?

בשו"ת אבקת רוכל (סימן יא) מציין מדברי הרב יעקב בירב שמותר לעשות כן עבור חולה שאין נוכח במקום, שכן כיון שהחולה אינו נוכח אין המתפללים מצטערים בתפילה עבורו. אולם, רבים כתבו שאין לעשות כן כאשר אין החולה מסוכן (שו"ת שאלת יעב"ץ סד; שולחן ערוך הרב, אורח חיים רסח, ט). היעב"ץ אף מוסיף שיש בכך משום "טרחא דציבורא".

במגן אברהם (רסח, יד) מציע פשרה, לפיה מותר לומר "מי שברך" עם שינוי בנוסח, באופן שבמקום ברכת "רפואה שלמה" לחולים, אומרים בסופו את הנוסח "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". כן המנהג ברוב המקומות, ובערוך השולחן (יורה דעה שלה, יב) אף הדגיש את הזכות המיוחדת של תפילה עבור החולה בשעת קריאת התורה או מיד לאחריה.

שבת ויום טוב

ביחס לתפילה המיוחדת שאומרים הקהל בשעת ברכת הכהנים, כתב במגן אברהם (קכח, ע) שאפשר לחלק בין שבת לבין יום טוב: חז"ל חששו פחות מבקשות פרטיות ביום טוב מאשר מה שחשש בשבת. יש הוכחה לכך בתפילת "אבינו מלכנו", שאין אנו אומרים כאשר ראש השנה חל בשבת, אך כן אומרים בראש השנה החל ביום חול.

אולם, בשולחן ערוך (אורח חיים תקעו, יב) לא חילק כלל בין יום טוב לבין שבת, ופוסקים אחרונים משקפים זאת בהשוואה בין שבת לבין יו"ט (עי' שו"ת רב פעלים ב, מו).

נקודה נוספת שיש להזכיר היא שתפילות רבות של יום טוב, כגון התפילה לאחר י"ג מידות בפתיחת הארון, הם תפילות על צרכים רוחניים ולא על צרכים גשמיים. במשנה ברורה (רסח, כב) כתב שמותר לבקש בשבת על סיוע רוחני, או לצרכים נוספים שאינם קשורים לנסיבות קשות.

על-פי כלל זה פסק הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שמותר להתפלל תפילת רבי נחוניא בן הקנה בשבת, שכן מדובר בבקשה לסייעתא דשמיא בלימוד תורה, ולא בצורך גשמי ובנסיבות של צער (הליכות שלמה יד, יא).

ביחס לראש השנה ויוה"כ, מצוטט בשם החזון איש שאין איסור בימים אלו על בקשות פרטיות, שכן הבקשה והתחינה מאת ה' הינן חלק ממהותם של הימים (הובא באורחות רבנו ח"ב, עמ' קפא). מקור נוסף לכך מופיע בספר מטה אפרים (תקפד, כה), שכותב שהדבר מותר גם כשימים אלו חלים בשבת.