לתרומות לחץ כאן

חוזה מכר שיש בו הטעיה במחיר הדירה

שאלה:

חברה קבלנית מוכרת דירות, בחוזה המכירה בסעיף של התמורה מופיע מחיר מסוים, אולם באחד מתוך 180 סעיפי החוזה מתחבאת תוספת מחיר של כ5-7% . כל הלקוחות שחתמו על החוזה לא שמו לב לתוספת , כעת החברה דורשת את המחיר המלא, והלקוחות מסרבים לשלם מעבר למחיר שמופיע בסעיף התמורה וטוענים שיש בזה הטעיה. מאידך החברה טוענת כי מי שלא מוכן לשלם את המחיר המלא מוזמן לפרוש מן המכירה. הדין עם מי?

תשובה:

שלום וברכה,

מעיקר הדין חתימה על חוזה מחייבת על כל תנאיו וסעיפיו. אמנם יש מקרים שחתימה אינה מחייבת. א. אם צד א' הטעה את צד ב'. ב. אם ברור וידוע שהחותם חתם בתום לב ולא ידע מהסעיף. ג. אם פירשו שכו"כ יהיו תנאי המכירה, ובחוזה שינו את מה שסוכם בעל פה – החתימה לא מחייבת. וראה באורך במקורות את פרטי הדינים בזה. ותרווה נחת.

במקרה הנ"ל יש לבחון את המציאות האם יש כאן הערמה, או  שכך מקובל לכתוב ורק שהלקוחות לא יודעים את הנוהל. ולא באתי לקבוע הלכה בזה כל עוד לא שמעתי את הצדדים, והדברים נכתבו למראי מקום בלבד.

בהצלחה.

מקורות:

חתימה מחייבת גם אם ודאי לא קרא או לא הבין הכתוב בשטר

שיטת המחבר – פסק המחבר [בחו"מ סי מה' סעי' ג'] ז"ל: הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של גויים והדבר ברור שאינו יודע לקרוא ויש עדים שחתם עד שלא קראו מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו ע"כ והנה מקור דין זה הוא בתשובות המיוחסות להרמב"'ן [סי' עח'] וכן בתשובות הרשב"א [סי תתקפה'] ושם כתבו ב' טעמים  א. משום שחזקה שקרא לפני שחתם ב. אפי אם מודה לו התובע שלא קרא או שיש עדים שלא קרא מ"מ כוון שלא קרא וסמך על הסופר גמר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בשטר אעפ"י שאינו יודע מה כתוב בו  "שכל הסומך על נאמנות של אחרים הלא הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו והיינו טעמא דשליש…"  וכו' וקימ"ל שאדם יכול לחייב את עצמו אעפ"י שאינו חייב וכנפסק בשו"ע בסי' מ' סעי' א' המחייב עצמו לאחד בלא תנאי אעפ"י שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב ובפרט שמתחייב בשטר והנפק"מ הפשוטה בין הטעמים הוא באם יש עדים שלא קרא או שהתובע מודה לדבריו דלא קרא דהוי הודאת בעל דין  דלפי הטעם הראשון אין חתימתו מחייבת ולפי הטעם השני חתימתו מחייבת, אלא שהרמב"ן והרשב"א כתבו את ב' הטעמים וכן פסק המחבר דהחתימה מחייבת בכל גווני  אמנם מדברי הרמ"א בב' מקומות מבואר לכאורה שנקט להטעם הראשון ולקמן יבואר שיטת הרמ"א, וכן לא יכול לטעון שלא הבין הכתוב כמבואר במחבר [בסי סא' סעי' 'ג'] ז"ל מי שטען על כתובת אשתו שהוא עם הארץ ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים אין שומעין לו והוסיף  שם הרמ"א וה"ה בשאר דיקדוקין שיש לדקדק מן השטר ולא אמרינן דהאי גברא לא דקדק כל כך ע"כ וכן פסק שם המחבר בסעי' טו'.

 שיטת הרמ"א – הרמ"א פסק [בסי' סח' סעי' ב'] ז"ל: שטר העשוי לפני עכו"ם והלוה בעצמו חתום עליו אע"פ שאינו יודע לקרות חייב בכל מה שכתוב בו דהרי גמר בדעתו להתחייב ולכן חתם עצמו "ובודאי קראהו לפניו" והאמין לקורא ההוא ע"כ וכן באהע"ז בסי' סו סעי יג' כתב הרמ"א דעם הארץ אינו נאמן שלא הבין מה שכתוב בכתובה משום "דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחילה" ודייקו האחרונים [חמדת משה פתחי חושן ועוד ,עיין לקמן]  דמשמע מדברי הרמ"א שאם יש עדים שלא קראו בפניו או שהמלוה מודה לדבריו שאין חתימתו מחייבת וא"כ נמצא לכאורה שדברי הרמ"א הם דלא כהמחבר דהמחבר בסי' מה' כתב בפירוש שאפי אם יש עדים שלא קרא את הכתוב בשטר חתימתו מחייבת.

וקשה לומר דהרמ"א חולק על המחבר דמלבד מה שתמוה דא"כ למה לא הגיה בסי' מה' על דברי המחבר כלום תמוה ביותר שהרי מקור דברי הרמ"א והמחבר הם דברי הרשב"א וא"כ דברי הרשב"א סותרים זה לזה ובאמת הסמ"ע בחו"מ בס"ק כג כתב דדברי הרמ"א שם כדברי המחבר בסי' מג' וכן משמע מהש"ך בחו"מ בסי' סא סעי' יג דשם הובא במחבר הדין שהביא הרמ"א באהע"ז [המובא לעיל] וכתב הש"ך בסק' יח' שאפי' אם ידוע שאינו מבין את לשון השטר מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בשטר כמבואר בסי' מה'. 

ובס' מקצוע בתורה [למהר"ל צינץ סי מה' ג'] כתב ליישב דברי הרמ"א באהע"ז דאין לדייק כן מדבריו דשם מיירי שטוען שהטעו אותו העדים וכתבו יותר ממה שהתנה בע"פ ועל זה כתב הרמ"א  דאינו נאמן משום דודאי לא חתמו אלא א"כ קראו לפניו תחילה מה שכתוב בשטר ודברי הרמ"א כדברי המחבר דאפי' יש עדים שלא קרא  חתימתו מחייבת וכעין זה תירץ בישועות ישראל [המובא לקמן] ובזה מיושב ג"כ דברי הרשב"א אלא שעדין צ"ב מדברי הרמ"א בחו"מ בסי סח' דשם לא מיירי בעדים שחתמו דחזקה שעשו כהוגן אלא שהוא חתם בעצמו ושם לכאורה מוכח שחתימתו מחייבת רק בגלל שקראו לפניו ואז חתם אבל אם מביא עדים שלא קרא אין חתימתו מחייבת וראיתי בס' חמדת משה בסי קלח' שעמד בזה וכתב ליישב בדוחק את דברי הרמ"א עיי"ש

גם בשו"ת חת"ס חו"מ סי' ה' משמע שדברי הרמ"א כדברי המחבר  דהביא ב' תשובות הרשב"א הנ"ל וכתב דמה שכתב הרשב"א בסי' תרכט' בעם הארץ שטען שלא הבין מה שכתוב בכתובה מיירי שם שהעדים חתמו ולא הבעל ולכן אם התנאי אינו בעיקר חיובי הכתובה אין החתימה מחייבת והביא ראיה מתשובת הרשב"א א' סי' אלף קנו'  בנידון שעשאה הבעל  מיצר לאחר דאין מתחייבת הכלה בחתימת העדים והוסיף דהמעיין שם בתשובת הרשב"א יראה דמיירי רק בכלה ביום חופתה "שידוע וחזקה שלא קראה" אבל בשאר נשים ועמי הארץ חתימתם מחייבת ומה שכתב הרשב"א בסי' תתקפה' שהביא המחבר בסי' מה' מיירי שהוא חותם בעצמו דאז מתחייב גם בתנאים שאינם מעיקר החיוב ואפי' אם יביא עדים שלא קרא, ומקור דברי הרמ"א הוא תשובת הרשב"א בסי' תרכט'      

גם בספר זכור לאברהם [חו"מ אות ש' הובא בקצרה בדברי הגאונים הנזכר לקמן] משמע שדברי הרמ"א כדברי המחבר שכתב גבי שטר שחתמו בו העדים וטוען הלווה שלא קראו או שלא הבין, ציין לדברי הרמ"א והמחבר בחו"מ ובאהע"ז הנ"ל ובש"ך ובסמ"ע שם. וכתב "דמידי פלוגתא לא יצא אכן כשהלווה בעצמו חתום בשטר בזה נראה דלכו"ע חייב אף דלא ידע כלל דאמרינן כוון שחתם גמר בדעתיה להתחייב ככל הכתוב"

העולה מדברי האחרונים הנ"ל שדעת הרמ"א כדעת המחבר שהחתימה מחייבת אפי' אם יש עדים שלא קרא וכן דעת הש"ך והסמ"ע ואכמ"ל

חתימה מחייבת בין איש ובין אישה

הב"י בסי' קמז' הביא תשובת הרשב"א בסי' אלף קנו' גבי כתב הבעל בכתובה את אחד הקרקעות של האישה סימן לאחר ועדים חתמו עפ"י צווי האישה ז"ל: ועוד שטענה יפה היא מה שאמרה שלא הרגישה בכך ולא שמעה בכך דאנן סהדי שאין כלה מרגשת במה שכתוב בכתובתה בכיוצא בדברים אלו סומכת על אחרים ע"כ וכתב הכנסת הגדולה שם בהגהות ב"י דאין חילוק בין איש לאישה וכן כתב בשו"ת חת"ס חו"מ סי' ה' [הובא לעיל בהרחבה] ורק בכלה ביום חופתה שידוע וחזקה שלא קראה ורק בתנאים שאינם מעיקר הכתובה וכן משמע מסתימת דברי המחבר והרמ"א והסברה היא כמו שכתב בתשובת הרשב"א בסי' תרכט' שכתב "דאם אין אתה אומר כן לא הנחתה חיוב לעמי הארץ ועל כל הנשים שכולם יטענו כן" 

אופנים שכתבו האחרונים שהחתימה לא מחייב

א] כתב בשו"ת מהריא"ז ענזיל [סי' מט' הובא בדברי הגאונים כלל קב כ' ובפתחי החושן ח"י ח' ז'] שמה שנפסק בהלכות הלואה בסי מה' סעי' ג' שהחתימה מחייבת  אע"פ שלא קרא זה בדווקא בחיובי ממון כגון בהלואה או בשטר התחייבות [אעפ"י שאינו חייב] משום שאדם יכול להתחייב אעפ"י שאינו חייב כמבואר בסי מ' ובזה שחתם בלא לקרוא דעתו להתחייב ככל הכתוב בשטר אעפ"י שאינו חייב אבל בשטרי קניין אין הדין כן  משום שבקניין צריך דעת המקנה בשעת הקניין ואם לא ידע מה כתוב בשטר אין כאן דעת מקנה ואפי' אם אחר שחתם נודע לו מה שכתוב בשטר והסכים לא קני ע"י השטר וכ"ש אם לא ידע כלל.

[ודלא כשו"ת מוצל מאש בסי ט' שכתב כן גם בשטר התחייבות וז"ל: אבל בחיובי ממון אם אנו מניחים בהנחה שזה לא ידע בחיוב זה ולאו אדעתיה הוי איך נחייב אותו דכל חיוב צריך שיהא מרצון ודעת המתחייב  וכו' והרשב"א ז"ל בתשובות ידועות סבירא ליה דשטר שנעשה שלא מדעת המתחייב חספא בעלמא הוא ע"כ והמחבר והרמ"א פסקו דהחתימה מחייבת בשטר התחייבות ויש רצון ודעת המתחייב דמי שחותם בלא לקרוא גומר בדעתו להתחייב].  

ב] עוד כתב בשו"ת מהריא"ז ענזיל [שם, הובא ג"כ בפתח"ח שם] דגם בשטר התחייבות החתימה מחייבת דוקא כשהסופר כתב את השטר ולא הבעל דבר בעצמו שאז דינו כשליש דכשסומך על אחר שאין לו נגיעה דאין אדם חוטא ולא לו אז אמרינן שסומך עליו לגמרי ומתחייב בכל מה שיכתוב בשטר משא"כ כשהמלווה הביא לו שטר כתוב בזה אין החתימה מחייבת דאף שמאמינו מ"מ לא האמינו בכל מה שיכתוב דהבעל דבר שיש לו נגיעה יכול לשקר ולכתוב אחרת ממה שסיכמו.   

ג] במקצוע בתורה הנ"ל אחר שהביא דברי המחבר בסי מה' שהחתימה מחייבת אפי' אם יש עדים שלא קרא או שהתובע מודה לדבריו שלא קרא כתב לחדש ז"ל: וצ"ע לפי"ז אם מודה בעל דין שלא חייב כל כך כפי מה שכתוב בשטר אם נימא שהתחייב דאף דמצינו ששליש נאמן וכתבו התוס' ואפי' משקר לא מסתבר כלל שיתחייב יותר ממה שנתחייב וכו' ע"כ ונראה שכוונתו דמיירי באדם שחייב לחבירו סכום מסוים בתמורה לדבר מסוים כגון שעשה לו מלאכה וכדו' והתובע מודה לדבריו שכך חייב לו, לא מסתבר שבשעת החתימה יתחייב לו חיוב אחר ממה שהיה חייב לו כבר וזה כוונתו במה שכתב משא"כ באופן שלא מודה שהיה חיוב אחר לפני שחתם פחות ממה שכתוב בשטר אלא רק מודה שחתם בלא לקרוא או שמביא עדים לכך אזי הסברה היא ששעת החתימה היא זמן החיוב ועכשיו גומר בדעתו להתחייב ככל הכתוב בשטר ואפי' אם אינו חייב כלל ולכן חתם בלא לקרוא.

אמנם יש לדון בדברי המהר"ל צינץ אם כתב כן רק באופן שחייב לו כבר וכגון שעשה לו מלאכה וכדו' או שכתב כן אפי' רק בהתחייבות לסכום מסוים שמודה התובע שסיכמו בניהם אחרת ממה שכתוב בשטר ויעויין בערוך השולחן בסי' מה' סעי' שכתב כן אפי' באופן של התחייבות ז"ל: ונראה לי דעכ"ז אם יש עדים שקראו לפניו השטר ורימו אותו וכו' או שגמרו בפני עדים על החלק מנה ונמצא מאתיים דשטר פסול הוא דזיל בתר טעמא דהא לא נשתעבד עצמו על מה שכתוב בשטר ואם יעידו שני עדים השטר פסול ע"כ     

וגדולה מזו חידש בישועות ישראל [בסי מה' בעי"מ אות ג'] דאפי' אין התובע מודה לנתבע שחתם בלא לקרוא או שלא הוכיח כן ע"י עדים מ"מ יכול הנתבע לחייב את התובע להישבע היסת וכ"ש אם מודה התובע שהסופר שינה ממה שסיכמו או הוסיף יותר ממה שסיכמו אבל מטעמא אחר וטעמו משום דמקור דין זה הוא מדברי הרשב"א שכתב דדמי לשליש והרשב"א לשיטתו ששליש נאמן מדין "התחייבות" דהיינו כוון שמסר ליד השליש קיבל על עצמו להתחייב ככל אשר יאמר השליש אעפ"י שלפי האמת אינו חייב ולכן נאמן  אפי' נגד עדים וה"ה בסופר דדינו כשליש אבל רוב הפוסקים פסקו דשליש אינו נאמן נגד עדים וטעמם דשליש נאמן משום "נאמנות" דהיינו שהאמינו שלא ישקר לכתוב בשטר יותר ממה שהתחייב אלא שבלא הוכחה אינו נאמן לומר שהשליש דובר שקר  אבל אם התובע יודה לדבריו שהסופר כתב אחרת ממה שהתחייב או שיביא עדים לכך אין חתימתו מחייבת ולכן יכול להשביע את התובע היסת שהרי אם יודה לדבריו לא יתחייב מכח מה שחתם.

ובס' חמדת משה [תלמידו של הישוע"י] כתב דדבריו צ"ב דהא הרמב"ן כתב דשליש אינו נאמן נגד עדים ואפי' הכי סבר דחתימתו מחייבת ועוד דהרי בדו"פ סי' נו' כתב לפרש דגם הרשב"א מודה לרמב"ן ששליש אינו נאמן נגד עדים.

ועוד קשה על דבריו שכתב שהרבה פוסקים סברי דשליש נאמן מטעם נאמנות דהא בראשונים מבואר דשליש מטעם התחייבות שהרי כתבו בטעם נאמנות השליש דהוא משום דהאמין לשליש אפי' אם ישקר וכמו שכתב התוס' להדיא בסי' סד' א' בד"ה שליש בטעמא דרב חסדא דשליש אומר לגירושין ובעל אומר לפיקדון שליש נאמן וז"ל: לכך נראה לפרש דהא הימניה כוון שמסר בידו על דעת כן מסר לו שיהיה לגירושין אם יאמר לגירושין ואפי' משקר ע"כ וכן בד"ה שאני כוון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין על כל מה שיאמר אפי' ישקר שהאמינו להפסיד ממנו אפי' שלא כדין ע"כ וכן כתב הריטב"א שם וכן כתב הרשב"א בעצמו בחדושיו שם  בדעת רב חסדא שהאמינו אפי' אם ישקר וכן הוא בתשובת מימוני סי' מד' וכן כתב  בנתה"מ בסי' נו' בסק' יד' בדעת הש"ך והנמוק"י שלכן נאמן השליש בשטר שאינו מקויים לומר שהשטר אינו פרוע נגד הלווה דאע"פ שיש ללוה מיגו שאמת כדבריו דיכל לטעון מזוייף והיה נאמן מ"מ הרי האמינו גם אם ישקר ועיין בזה עוד בקובץ דברי משפט ח"ד עמ' קצב' דברי הגר"י נוסבוים שליט"א מה שכתב בגדר שליש אם הוא מדין התחייבות או מדין נאמנות

ולכן כתב לחלוק דאין יכול הנתבע לחייב את התובע שבועת היסת אבל מ"מ מודה לדבריו באם התובע מודה שהסופר שינה ממה שציווה הנתבע ובכל זאת רוצה לחייבו משום שחתם, שבזה אין חתימתו מחייבת גם אם נאמר ששליש נאמן מדין התחייבות משום שודאי לא התחייב בכה"ג שהתובע יודה לדבריו ולא דמי לנידון שהביא עדים שאינו יודע לקרות שחתימתו מחייבת משום דעל זה גופא נתחייב שאם לא יודה התובע לדבריו שיהיה חייב.

 ד] ונראה דכו"ע יודו שאין החתימה מחייבת באופן שכתוב בשטר סעיף לא סביר וברור לכל שלא הסכים להתחייב בכה"ג וכגון אדם שמכר דירה וכתב בחוזה המכירה שמוכר את הדירה חוץ מהדוד שמש וכדו' וחתם הקונה בלי לקרוא את החוזה וכן כתב בספר חוט שני [במילי דנזיקין על סי' מה' סעי ג'] וכן בעמק המשפט [דיני חוזים והסכמים] ומשפט הכתובה [ח"ו עמ' תקסה'] שבזה אין מתחייב החותם דהטעם שחתימה מחייבת הוא משום שאדם שחותם בלא לקרוא על מה הוא חותם הסברה היא שגומר בדעתו להתחייב עכשיו בזמן החתימה ככל מה שכתוב בשטר אבל אם בודאי לא גמר בדעתו להתחייב בזה דלא העלה בדעתו כלל שכתוב דבר כל כך לא סביר וכן לכאורה מבואר  בתשורת שי בסי' רלה' בשטר שעיקרו התחייבות ראובן לשמעון והוסיף ראובן בשטר גם סעי' המחייב את שמעון שאין שמעון מתחייב בחתימתו [הובא בפתח"ח ח"י סעיף ג'].

ולפי זה נראה שגם אם הסעיף המחייבו סביר, אבל ניכר לדיינים באופן ברור שהחתימה נעשתה בתום לב וברור להם שלא העלה בדעתו שיש דבר שמחייבו גם בזה אין חתימתו מחייבת וכגון חתן מבני ספרד שמסדר הקדושין החתים אותו על כתובה של בני אשכנז שיש שם חיובים שלא כתובים בכתובה של בני ספרד כגון חרד"ג אם ברור שלא העלה בדעתו שחותם על כתובה של בני אשכנז אינו מתחייב  וכן כתב בשו"ת מוצל מאש ליישב הסתירה בדברי הרשב"א שבסי' תרכה' כתב לגבי עם הארץ שאין שומעין לו וחתימתו מחייבת [כאמור לעיל] ובסי' אלף קנו כתב גבי עשאה הבעל מיצר לאחר כתב דאין חתימת  הכלה מחייבת אותה "דאנן סהדי דאין הכלה מרגשת במה שכתב בכתובתה [עיי"ש התשובה בהרחבה] ז"ל: דודאי דבר זה תלוי כפי ראות עיני הדיינים ואומדן דעתם ודו"ק כי הוא מקצוע גדול בתורה ע"כ  

ה] בשו"ע בחו"מ [בסי' סא' סעי' יג'] כתב הדין הזה בטוען על כתובת אשתו שהוא ע"ה ולא הבין כשקרא החזן הכתובה והתנאים דאין שומעין לו וביאר שם הסמ"ע ז"ל: דהטעם הוא דהוה ליה לומר כן מתחילה איני מבינו תפרשהו לי ואדע וכל שתיקה בענינים אלו הרי היא כקבלה שקיבל עליו לקיים "מה שהסופרים נוהגים" בשטרות בכתובות ובדיקדוקיהן ע"כ ובפתחי החושן [שם] כתב דמשמע מדברי הסמ"ע שדוקא בענינים שדרך הסופרים לכתוב קיבל על עצמו אבל בשאר דברים החתימה לא מחייבת ונשאר בצ"ע.

והנה בנידון השאלה הנ"ל נראה דאעפ"י שפסקו המחבר והרמ"א שהחתימה מחייבת גם אישה וכאמור לעיל, בין אם טענה לא קראתי או לא הבנתי ואפי' בחוזה מכירה, שיש בסיס לטענתה דהרי חוזה המכירה הוא ארוך וגם לא כתוב בשפה השווה לכל נפש אלא רק למבינים את הנוסח ואת הפרשנות  ומנהג העולם לקחת עורך דין שיעבור על החוזה ואפי' אם מודה התובע לנתבע שלא קרא את החוזה מ"מ בנידון הנ"ל אין חתימתה מחייבת מהטעמים הנ"ל.

א] מטעם שכתב המהריא"ז שבשטר קנין אין החתימה מחייבת ואע"פ שהסכמת הפוסקים שחוזה מכירה אינו שטר קנין [בפתחי חושן ח"ח יג נד וכן בספרו ברית יהודה בסי' כח הסתפק בזה] אלא עיקרו התחייבות המוכר למכור והתחייבות הקונה לקנות ואין שם לשונות של קנין דהרי בגמ' ובפוסקים מבואר דהלשון של קנין הוא שדי מכורה לך ושם כתוב הנוסח הואיל ופלוני הסכים למכור והואיל ופלוני הסכים לקנות, מ"מ כדעת המקנה בקנין שיהיה אח"כ ע"י אחד הקנינים שיעשו יהיה כפי מה שכתבו ויתחייבו בחוזה המכירה, יש לראותו כשטר קניין.

ב] מהטעם השני שכתב המהריא"ז והיינו, שכוון שהעורך דין הוא שכיר גם של הקונה והקונה אמר לו מה לכתוב אין לו דין של סופר אלא דין של בעל דבר שכתב את הקניין.

ג]מטעם המהר"ל צינץ [ויותר מפורש בערוך השולחן] דכוון שלאורך כל הזמן שדיברו על מחיר מסוים אין סברה לומר שבשעת החתימה תתחייב יותר ממה שסיכמו.   

ד] מהטעם שכתב החמ"מ והישוע"י הנ"ל [דבזה לא פליגי] שבין אם שליש נאמן מטעם נאמנות כמו שכתב הישוע"י דאז ודאי שאין חתימתה מחייבת משום שהאמין לעורך דין שהוא השליש שלא ישנה  או שלא יוסיף יותר ממה שסיכמו.

ה] אם ניכר לדיינים שהקונה חתם בתום לב וברור שלא התכוון למכור את החלל לדברי המוצל מאש הנ"ל אין חתימתה מחייבת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל