לתרומות לחץ כאן

חי מי קודמים למי במחסור מים

שאלה:

בבריתא תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ב ע"א
שנים שהיו מהלכין בדרךוביד אחד מהן קיתון של מיםאם שותין שניהם מתים!ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב.
דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו
ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו.
עד שבא ר' עקיבא ולימד: 'וחי אחיך עמך',
חייך קודמים לחיי חבירך.
השאלה שלי היא איך רבי עקיבא מפרש את וחיי אחיך עמך זה החיים שלך קודמים לחבר שלך ואיך אין סתירה פה עם האימרה הכה מפורסמת ואהבת את רעך כמוך?
האם רבי עקיבא או רבי בן פטורא היו משנים את דעתם אם היו נתונים משני מצב כמו כאשר מדובר למשל בסבא זקן ונכדו הצעיר החייל החזק או אחד אין לו מים כי הוא שכח לקחת את המימיה שלו.

תשובה:

שלום וברכה

שאלה זו ידועה מאוד ונאמרו בה תשובות רבות מאוד, הרמב"ן על התורה כבר מעיר זאת בפרשת קדושים (יט,יז) ואומר שבהכרח אין הכוונה שיאהב את חברו כמו שאוהב את עצמו, שהרי חייו קודמים אלא שיאהב את חברו בכל המובנים, וירצה עבורו את כל הטוב, כפי שהוא נוהג ביחס לעצמו. ביאור מעניין כתב בזה החתם סופר, שבעניני רוח כמו לימוד תורה ואהבת לרעך כמוך, כלומר עליך להקריב מזמנך ומלימודך כדי ללמד את חברך, אבל בחיי העולם הזה חייך קודמים. יש עוד אין ספור ביאורים בענין זה.

שבת שלום.

הצטרף לדיון

7 תגובות

  1. רק הערה קטנה: השואל הזכיר את "האימרה הכה מפורסמת ואהבת את רעך כמוך?".
    אין זו אמרה ולא אמרה מפורסמת, זהו פסוק מפורש בתורה. כמובן שאין אלו דברי רבי עקיבא, אלא שר"ע אמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".

  2. לגבי השאלה שבסוף דבריו האם היו משנים את דעתם במצב בו הסבא הזקן והנכד החייל הצעיר וכו'.
    אם אכן יודע שהוא עצמו בודאי ימשיך לחיות גם בלי המים הללו ויודע בוודאות שבהמשך יהי לו מים במקום אחר, ודאי שזה הדין. אך במקרה כזה, זו כבר לא אותה שאלה, כי לא מדובר כאן בשאלה "מי קודם למי בשתית המים?".
    אבל אם אכן מדובר באדם צעיר בריא וחזק מול סבא זקן וחלש, ושניהם עלולים למות בלי כמות המים (כמו במקרה עליו מדובר), אכן לא יהיה שינוי בדין. איני מבין כלל את השאלה, ובקושי אני מסוגל להבין מה "כואב" כל כך לשואל היקר.
    אגב, בשואה האיומה היתה זאת בין השאלות הכי נפוצות. ואכן, לא תמיד היה קל להכריע בשאלה הזו. הרב גיברלטר מספר על הצלתם שלו ושל אביו ואחיו. הוא מספר שבצעדת המוות הם פשוט החזיקו את אביהם כל הדרך כדי שלא יפול (הנאצים ימ"ש ירו בכל מי שנפל). עד שבאחת ההפוגות, אביו אמר להם שימשיכו בלעדיו כי בצורה כזאת הם לא יוכלו להמשיך ללכת בעצמם ובסוף ימותו. האחים לא היו מסוגלים לשמוע את זה, ואז אמר להם אביהם שדעת תורה היא שזה מה שעליהם לעשות כעת. הם לא יכלו להשלים עם זה, ולא היו מסוגלים לחשוב על כך, שהם "ישאירו את אבא לכלבים". הם הסבירו זאת לאבא, האבא הבין אך אמר להם שידעו שאין זה כיבוד אב ואם. רצון התורה כעת שכל אחד ינסה להציל את עצמו.
    בסופו של דבר הם המשיכו יחד עם אביהם ואכן נצלו שלשתם.

  3. אציין כי בהקשר לכך יש בעיה נוספת המצויה לרוב בספרות החילונית על השואה. גם שאלות בענייני "מסירה" ו"הצלה" היו מתעוררות בשואה האיומה.
    אצל חלק מבני עמנו התועים היו מקרים של מסירה ממש! איני מדבר על מקרים של רשעות (ולצערנו היו. ואגב, שמעתי מאחד הרבנים שהורה לארגון העוסק בחקר השואה, להשתדל להמנע מלהזכיר סיפורים כאלו, שאינם מרבים כבוד שמים). אלא על מקרים של מסירת אחד כדי להציל כמה (לפעמים היתה זו תרמית של הגרמנים, שבסופו של דבר הרגו את כולם). בספרות החילונית ניתן למצא פה ושם הצדקה למעשים כאלו. ולפחות אחד מהם ראיתי שטוען ברוב טפשותו ובורותו ש"להלכה היהודית אין תשובה חותכת לשאלה זו". הוא מציין כדוגמא את דיני הצלה. דהיינו אם אדם יכול להציל אדם אחד בלבד, יש בהלכה דיני קדימה. הוא משווה את שני הדינים בלי כל הבנה בעצם הנושא. ואכן, הגישה החילונית (שאפילו אינה מבינה מדוע צריך לימוד מיוחד לכך שפיקוח נפש דוחה את כל התורה, "מה? אתה רוצה שאדם ימות?" וממילא לא תוכל להבין גם מדוע בג' עבורת החמורות אין הדין כן) לא יכולה להבין את הנושא "נכון שהרגתי. אבל הצלתי הרבה יותר".

  4. מסירה זה כמובן אסור, וזו הסוגיא הידוע בשבע בן בכרי, רק מאוד תלוי מה היה, אם דרשו אדם מסויים או דרשו כמות של אנשים וכו', ואכן זו היתה אחת השאלות הכואבות בשואה ואחד הויכוחים הקשים בנוגע להתנהלות היודנראט בגטו לודז' ומקומות נוספים.
    ראה עוד כאן
    https://din.org.il/2018/01/04/%d7%93%d7%99%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%a9/
    ובעיקר כאן
    https://din.org.il/2015/07/18/%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%a3-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91-%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%aa-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93/

  5. אם הזכרנו את גטו לודז', זה אומר שאנו נוגעים בעניין רומקובסקי שר"י. הלה היה רשע גדול, וכדרכו בבין אדם למקום כך דרכו בבין אדם לחברו. וממילא אין כל מקום לנסות למצא צד של איזשהו לימוד זכות עליו (למרות שמצטטים אותו כאילו דבר "בהתרגשות ובדמעות ממש" בנאומו המפורסם בו דבר על כך שיש למסור את הילדים כדי להציל את המבוגרים. שוב, גם שם בסופו של דבר לא נצלו גם המבוגרים).
    מן הראוי לציין כי הלה היה "ראש ההסתדרות הציונית בגטו לודז'". כמוהו גם אלפרד נוסינג ידיו הותיק של הרצל שכידוע…

  6. אכן כוונתי אליו, הוא אגב גם סבל משגעון גדלות יוצא דופן, כל זוג שרצה להנשא בגטו [ומדובר היה באלפים רבים מאוד, שמחמת הקושי והתלישות רצו להנשא מהר מכל מיני סיבות] היה חייב לקחת אותו לסדר את הקידושין… ראה בספרה המרתק של הרבנים אסתר פרבשטיין. אחד הדברים המדהימים והמעוררי מחשבה זה ה"אדם ניכר בכעסו", כלומר בזמני הקושי מגלים את גדלות את האדם מחד ואת שפלותו של האדם שאינו אדם… ובשואה הדבר הזה בא לידי ביטוי מיוחד. וידוע בזה ספרו של ויקטור פרנקל האדם מחפש משמעות, אודות הנושא האמוני התורני בשואה בנוגע לזה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל