שאלה:
שלום כבוד הרבנים
אם בן אדם רוצה לצאת ידי חובת קידוש על ידי שתיית רביעית יין או על ידי מזונות כדי להוציא ידי חובה את האחרים גם האחרים צריך לשתות רביעית יין ולאכול מזונות או שהם לא צריכים?
תשובה:
בודאי צריכים, הקידוש חייב להיות במקום סעודה, כלומר לא ניתן לקיים מצות קידוש אם לא אוכלים אחר כך מזונות או שותים רביעית יין, לא משנה אם אתה המקדש או יוצא ממנו ידי חובה.
ברשות הרבנים אציין שיטה של דיעבד ולא לכתחילה, לםי הילקוט יוסף והחזו"ע, אם המקדש שתה רביעית יין או אכל שיעור מזונות והקהל כיוונו לצאת ידי חובת קידוש, יש להם על מה לסמוך שיוצאים גם אם לא טועמים מאומה.
דבר זה עלול להשמע תמוה, אבל הילקוט יוסף כותב במפורש שהרוסים לסמוך על כך רשאים, אם כי לענ"ד מתשובתו מבינים שמדובר על שעת הדחק ובודאי לא לכתחילה.
*הרוצים לסמוך
תמוה ואינני מבין כל טעם בדבר, נשמח אם תביא לנו גם את הנימוקים.
דעת הרבה ראשונים (ביניהם הראב"ד והמהר"ם חלאווה בחידושיו על פסחים) שאין חובה לקדש בבוקר כדי לאכול ואומנם דעת זו לא נפסקה להלכה, אלא שהרב עובדיה עושה ספק ספיקא, ספק שמא הלכה כדעת הראשונים שהזכרתי שסוברים שאין חובת קידוש ביום כדי לאכול, ואם תמצי לומר שיש חובה לקדש, שמא ההלכה כדעת הרב יעקוב כולי(בעל המעם לועז) שכשהמקדש טועם, עבור כל המשתתפים בקידוש הוא טועם ואינם חייבים לטעום בעצמם.
כאן אתה נוגע באחת השאלות הגדולות שכבר עסקנו בהן פעם: מה נחשב ספק או ספק ספקא. כשאנחנו מעיינים בספרי גדולי הדורות, ובספרי פוסקי זמנינו, מחלוקת שהוכרעה באופן ברור אינה ספק. הרי אין נושא ביהדות שאין בו מחלוקת, בדוק… אם כך למה לנו בכלל לדון בשאלה הלכתית, אולי נעזוב אפילו את הספק ספקא שהצגת, יש מחלוקת אחת אפילו על קידוש אז מחלוקת דרבנן לקולא… אבל זה לא נכון! כי יש הכרעה, ויש פסיקה, וכל עולם ההלכה מיוסד על הרעיון הזה, בלי זה ניתן לגנוז את רוב ספרי השו"ת. לכן הכרעה כזו היא צע"ג, לקחת שתי מחלוקות שהוכרעו באופן ברור ומוחלט בספקי הפסיקה וליצור מזה ספק ספקא שמוביל להכרעה הפוכה ממה שמובא בכל הספרים. אינני יודע באיזה הקשר אמר זאת מרן הגר"ע, אבל כפי שאתה מציג זאת זה נוגד את כל מה שקיבלנו מרבותינו, וחבל שאין מרן איתנו לבאר על מה נאמרו הדברים ובאיזה הקשר.
מכיוון שקטונתי מאוד מלענות על שאלה שכזו, הפניתי אותה לרב גדול וידוע בביתר עילית, מורה הוראה ובקיא בכללי הפסיקה.
הרב מדגיש שאין מושג של "כלל של הרב עובדיה" שלא מעוגן על פוסקים מכל הדורות של חכמי הספרדים.
גם לפוסקי אשכנז יש המון ספק ספיקות, וניתן ללמוד חלק מהם בסימן תרמ"ח בהלכות אתרוג, ושם רק אחת הראיות שגם בני אשכנז מברכים על ספק ספיקא (ואמר שלבני אשכנז יש המון המון מקומות של ספק ספיקא)
עוד מדגיש הרב שאם באמת רוצים ללמוד ולהבין, אפשר ללמוד במפתחות יביע אומר, כללי ספק ספיקא מבורט כל דבר לגופו.
הכל הכל הכל מעוגן בכללי פסיקה מדוקדקים.
אין שום דבר מסברא.
לגבי השאלה אם בני אשכנז מברכים על ספק ספקא יש לעיין במשנה ברורה בסי' רטו, ובביאור הלכה בסי' ז [יש שאלה ידועה מספירת העומר, ששם מבואר שמברכים על ספק ספקא, כאשר אדם מסופק אם ספר אתמול, והתשובה הידועה בזה, היא שכיון שהעיקר להלכה שכל יום הוא מצוה בפני עצמה, לכן באופן שיש ספק ספקא מברכים. זה אגב מחדד מה שאמרתי שספקות אינם שוים, ולא כל מחלוקת הופכת לספק, וגם כאשר היא מוגדרת כספק, בצירוף ספק נוסף כבר לא מתחשבים ומברכים וכו']. עכ"פ חלילה לי לפקפק בפסקיו של מרן זיע"א! מה שכן טורד אותי מאוד, ואני נתקל בזה רבות באתר, שזה כבר הפך לשיטה שלמה אצל אנשים שלא מבינים, כל יום שואלים כאן באתר, אולי נתיר זה וזה מצד ספק ספקא, ומרחיבים ומתפרסים, ואני רואה את כל עלם ההלכה כ"מיותר" לפי גישה זו… שוב לא צריך לברר את הסוגיא, להעמיק בגדרים, זה בכר לא משנה, כי בלאו הכי זה מדבר על איסור דרבנן ויש כאן הרי איזו מחלוקת… אינני רוצה לפרט, אבל יש איזה פסק שהרב עובדיה כנראה אמר בשעת הדחק גדול בצירופים נוספים איננני יודע, אבל קולא גדולה מאוד בדיני ממזרות, שהוא לא כלל אותה בספרו יביע אומר, וכנראה משם שזו אכן היתה הוראת שעה מבחינתו, ולאחר פטירתו זה פורסם ונעשה כאחד מיסודי תורתו בנושא זה, לא ארחיב, אבל ראה מה קורה כשאנשים אפילו לא מבינים במה מדובר…
ודאי שלא דיברנו על אנשים שרוצים להפעיל ספק ספיקא מרצונם היכן שרק אפשר, זו לא דרך וגם לא דרך מרן הרב עובדיה זצ"ל.
כמה שיספרו וכמה שיגידו, מעטים יודעים באמת עד כמה מרן הרב עובדיה שלט בכל מכמני התורה בלא גוזמא, והיה בקי בצורה שלא נתפסת בשכל אנושי.
רק לקרוא תשובה שלו באחד הספרים, עם הביאורים והחשבון ההלכתי שמביא מפעים כל יהודי.
לכן אם הרב עובדיה פסק הלכה במשהו, נכון שיש לו כוחא דהיתרא גדול, אבל הכל מגובה בהררי קודש בלי עוררין.
אבל, ודאי שאין להתרגש מכל אחד שחושב שספק ספיקא הוא נוסחה מתמטית חלילה!
אמת ויציב, הגר"ע יוסף זצ"ל בתשובותיו הוא כבוד התורה ממש.
השאר תגובה