שאלה:
כשהגעתי לאולם נשאלתי היכן הטבעת ורק אז נזכרתי שמעולם לא רכשתי אותה. חבר של אבי שהיה באותו מעמד והוא סוחר טבעות הגיע מוכן. הוא הוציא מכיסו טבעת והעביר לי. ידוע לי כי הוא היה בשעתו בעל נכסים ובעל צדקה ומעמדו הכלכלי אפשר לו לתרום לנו טבעת ואילו אנחנו היינו במצב הפוך שנזקקנו לתרומות לכסות הוצאות בסיסיות. ידוע לי בבירור כי באותו מעמד רק הטבעת עברה לידי ושום תשלום לא הועבר לידו אלא שאין לי אפשרות לדעת האם אבי שילם לו על הטבעת מראש והוא רק הביא אותה באותו מעמד או שהוא אכן תרם זאת כאשר הבחין במצב הביש והמביש. כמו"כ אין לי אפשרות לדעת או להזכר אם באותו מעמד כשלקחתי את הטבעת עשיתי איזהו קנין או אפילו אם בתוך ההתרגשות התכוונתי לקנות אך מסתבר מאוד שפשוט הכנסתי לכיס ללא כוונות נוספות. מה גם שזה היה כבר בתוך האולם – רשות היחיד. זכור לי שלפני הביאה היה בדעתי שאם היתה בעיה כלשהיא בנישואין שלפחות תתקדש בביאה אך לא אמרתי זאת לאיש. האם יש עניין כעת – שנים לאחר המעשה – לרכוש טבעת חדשה ולחזור לקדש בפני שני עדים?
תשובה:
אותו נדיב שהביא את הטבעת הקנה לך את הטבעת אם על ידי שאביך שילם כמו הצד שהעלת בשאלה, או שגם אם לא שילמו על הטבעת הוא התכוון לתת במתנה (שהרי הוא ידע שאתה מקדש את אשתך בטבעת ובקידושין הטבעת ניתנת לאישה ולא יכולה שוב לחזור אליו, לא נותנים בהשאלה חפץ שעושים בו קידושין). ואתה קיבלת את הטבעת לעצמך וכדי לקדש בו את אשתך, הרי הטבעת שלך בגלל שאתה לקחת אותה בשביל לקדש, ולקדש מקדשים שחפץ ששייך לך. נמצא שיש כאן כוונת קניין מצד הנותן ומצד המקבל. ולכן אין כל חשש בקידושין ואין לקדש שנית.
מקורות:
אין נוסח 'לשם ייחוד' של כוונת קניין, לא צריך לכוון לשם קניין. עצם העובדה שאתה מקבל את הטבעת כדי לקדש אשה הרי זה דעת ברורה שאתה קונה אותה לעצמך ומקנה לאשתך. והנותן כשהעביר את הטבעת ודאי מוציא את הטבעת ממנו, והוא לא נותן בתור השאלה אלא להקנות, והפעולות של מקנה וקונה הם הכוונה בקניין.
