שאלה:
האם מותר ללמד נער בר מצוה את הברכות עם שם ה׳?
תשובה:
שלום וברכה
אין מקום לומר שם ה' לבטלה, הוא לא ילד קטן, ניתן להראות לו בסידור הוא יודע לקרוא שם ה', וגם בבר מצוה שיקרא את הברכות מתוך סידור. מאוד חשוב לא לתת לו להתאמן בלי שם ה', זה גורם לכך שאחר כך בבר מצוה הוא גם כן יאמר בלי שם ה' וזה יוצא מגוחך… פשוט להראות לו את הברכות ולהסביר לו שבבר מצוה יאמר אותם בנחת מתוך הסידור.
אחר מחילת כבוד תורת הרב שליט"א:
הוא כן ילד קטן. ובפוסקים לא מצינו חילוק מתי מותר ומתי אסור ללמדו עם שם ה'. הנסיון מוכיח שאם נותנים לילד ללמוד רק באופן בו הזכיר הרב, הילד לא מצליח לתפוס כראוי. אף אם את ברכות התורה כן הצליח ללמוד, את ברכות ההפטרה סביר להניח שלא יצליח ללמוד כך. זהו טקסט ארוך מאד, ויש לו גם נגון.
אני מורה לשואלים שלא רק הנער הלומד יאמר עם שם ה' (אני מבין שזו שאלת השואל), אלא אף הגדול המלמדו יאמר עם שם ה'.
אגב, אני אישית מלמד ילדים קטנים ממש, וכשהם מתפללים בכיתה אני אומר יחד אתם בקול כל מה שהם אומרים, כולל הברכות.
אני מסכים שאם הילד לא יצליח לברך מותר ללמדו כך, אבל אם רק יזייף מעט את המנגינה, אינני יודע אם יש בכך היתר. הכל תלוי אולי בכל ילד לפי מה שהוא.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נו
ומש"כ הריעב"ץ שם שגם בברכות המובאות בגמ' יאמר האזכרות אף גדול דלא כהמג"א סימן רט"ו סק"ה, לא נראה כלל דמש"כ טעם שהרי צריך שילמוד הברכה כתקונה שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתיקנה שאם יבא לצאת בו ידי חובתו שלא ישנה במטבע ברכות, הוא טעם רק למלמד עם קטנים הברכות בעצמן איך לאומרן דע"ז יש לחוש שיתרגלו לומר כמו שמלמדן בלא הזכרת השם, ובזה איירי המחבר בש"ע שם /או"ח סי' רט"ו/ סעיף ג' שכתב שמותר ללמד לתינוקות הברכות כתיקנן ואף על פי שהם מברכים לבטלה בשעת הלמוד, ונראה שאף גדול שצריך להתלמד הברכות יהיה מותר לומר כתיקנן מטעם זה שלא יבא לשנות בעת שצריך לברכה, ומה שנקט תינוקות הוא אורחא דמלתא שלא מצוי כלל שגדול יצטרך ללמוד קריאת הברכות, ולהכי נקט המג"א גדול בשעה שלומד הברכות בגמ'. אבל במה שאומר הברכות בלמודו בגמ' לא שייך טעם זה שבשביל איזה פעמים שלומד דף ההוא בגמ' לא יבא להתרגל, ובברכות שאין מורגלין כהא דהביא שם מברכת אשר גאלנו בליל פסח לא ידע מלמודו לומר בעל פה לרובא דרובא ואיך נימא שיהיו מורגלין לומר כמו שלומד בלא הזכרת השם, ובפרט גדול שיודע הטעם שמשנה בשעת הלמוד.
אגב, מנהגכם בחיידר לא מובן לי, הרי הילדים לא צריכים את זה, הם מכירים את הברכות ורק צריכים דירבון להתפלל, למה לא מספיק שתאמר בלי שם ה'?? ראה אשל אברהם בוטשאטש קסז,יט.
תופעה נפוצה שבר מצווה מברך 'השם אלוקינו'
כי כך תרגל ונתרגל
ותופעה אחרת היא ש'עולם-גולם' לפעמים לא שמים לב
לא עיינתי במקורות שהרב מציין
אם הם פסקו לא-כך, אני מבין
אבל אם לא –
הוא צריך לתרגל לפי האמת
התייחסתי לנושא בגוף התשובה, תקרא שוב.
קראתי שוב
חוששני שזו גם מחלוקת במציאות
את מה שנכתב בקשר לזיוף קל לא הבנתי
כוונתי שמצאתי שמותר לומר שם ה' כדי לומר נכון את הברכה, אבל כדי לומר נכון את המנגינה, לא שמענו.
לגבי מנהגי בכיתתי: בגיל הזה, פעמים רבות כולל הדרבון השתתפות מלאה של המלמד. אדגיש כי איני עושה כן ממש באופן קבוע, לפעמים אני מתחיל "ברוך אתה" והם ממשיכים לבד, אך בדרך כלל אני מניח שהם זקוקים להשתתפות המלמד. ולא, איני חושב בכל פעם האם עכשיו ממש זה נצרך או לא.
במאמר המוסגר אוסיף כי אם נמצא מלמד שמסוגל תוך כדי תפילה או לימוד לעשות חשבונות מסוג זה, קרוב לוודאי שהוא אינו מתאים להיות מלמד כלל!! (בעיקר בגילאים הנמוכים יותר).
רק נקודה אחת קטנה נוספת: הרב ציין בתשובה כי "אין מקום לומר שם ה' לבטלה". יורשה לי להעיר כי יתכן שעדיף לסגנן באופן קצת שונה. גם אם אכן מקום לעשות כן, עדיין אין זה בגדר מוציא שם שמים לבטלה.
בדיוק כמו ברכה שאינה צריכה, כשיש בה קצת צורך. אפשר לדון אם אכן הצורך מצדיק זאת, אך לא תמיד זה נכון להגדיר ברכה שאינה צריכה
אשרי תלמידיך שזכו לרב מיוחד כמוך, תזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
לכאורה הא בהא תליא, כלומר בהנחה ובמקרה שזה אסור, זה הוצאת שם ה' לבטלה… אבל בכל מקרה הדברים הובנו.
תודה רבה. וכן למר.
אני מקווה שלא הבנתי נכון. אבל מאחת התגובות של י הבנתי שכתב שמלמד שיכול לעשות חשבונות תוך כדי תפילה או לימוד עם התלמידים חשבונות אם מותר להגיד שם ה' או לא, אז הוא לא ראוי להיות מלמד.
אני מקווה שלא הבנתי נכון. אם הבנתי נכון, אז נראה לי שאלו דברים שלא ראויים כלל, קרוב לזלזול במדקדקים. הרי מדובר כאן באיסור מעשרת הדברות, אז בגלל איזה קושי ללמד אולי היתירו אבל להגיד שיש כאילו היתר גורף ומלמדים לא אמורים אפילו לחשוב על זה. זה דברים קרובים בעיני לאפיקורסות ולרפורמים.
מבקש סליחה אם לא הבנתי.
כתבת כמה פעמים שלא הבנתי או אתה מקווה שלא הבנת, ואכן נראה לי שהבנתי את כוונתו אחרת… הוא סבור שמותר לומר שם ה' עם התלמידים הרכים כיון שזה מלמד אותם ומדרבן אותם להתפלל. ממילא, הוא סבור שכיון שההיתר הזהקיים, ודאי לא ניתנה תורה למלאכי השרת לבדוק בכל פעם האם הפעם יוכלו להסתדר בלי זה, אם התירו לחנכם בצורה זו הרי שזה מותר. אישית אני מפקפק בכך כפי שראית מתגובותי, נראה לי שאם הם יודעים לברך ניתן לדרבן אותם בלי לומר שם ה', אבל זו היתה כוונתו.
הרב שוורץ, לא הכול שחור כמו שאתה מצייר (אולי שמא או כינויא גרים….).
על מלמד יש עבודת הקודש קשה למדיי
א. לשלוט בכיתה ע"י קשר עיין והרגשה במה שקורה.
ב. העברת חומר הלימוד נכונה, ובאופן מובן לילדים כפי כוח הבנתם.
ג. העברה מדויקת שלא יהיה גריס ולא דייק, בגלל החשש 'שבשתא כיון דעל על'
[לדוגמה, אברך כולל מבוגר למדיי בשנות הארבעים אמר לי את הטעות הנפוצה ש'רבי' הוא תנא ו'רב' הוא אמורא. את הטעות הזו הוא לא שמע ממורה בבית-ספר ממ"ד, אלא מאיזה מלמד. בכל שנות הישיבה לא חשב לרגע שר' יוחנן ורבי אבהו ור' אלעזר בן פדת וכו' לא יכולים להיות תנאים!! יותר קל להראות לו שרש"י אומר על ר' אלעזר וריב"ל שהם אמוראים (ולפי הרמב"ם ריב"ל הוא תנא ואכמ"ל) מאשר להוציא אותו מהטעות הנשרשת!]
מלמד לענ"ד צריך לקרוא קטעי פסוקים בביטוי שם ה'!
גם ביטוי "והאלו' אמר רב" לבטא שם אלה' (אני לא מלמד אבל כך אני קורא כשאני לומד עם חברותא, או בלעדיו)
אם נתפס לכל מיני פרומקייטן שאפשר לקרוא להם קרומקייטן
— אל יעשה את המלמדות קרדום לחפור בו!
ברשות המגיב האחרון אוסיף את דברי הנציב בפרשת עקב שכתב ש"מה ה אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה" מכוון למנהיגים שאין להם לעסוק בדבקות מכיוון שעול הציבור על צווארם ורק לפעול ביראת אלוקים. וכפי שאברהם אבינו אמר לה' אל נא תעבור מעל עבדך על מנת להתפנות להכנסת אורחים. כיוצא בזה המלמד לא יכול לעסוק בעת השיעור בחשבונות כנ"ל (אם כאן צריך שם ה או לא וכיוצ"ב) אלא אם יש לו כישרון מיוחד, וכל העוסק בזה יודע שרובם לא
אני לא בדיוק מבין את דבריהם, ובודאי המשל לא דומה לנמשל, אנחנו מדברים על שאלה של איסור והיתר. אבל יישר כח על החשיבה המענינת.
השאר תגובה