שאלה:
שלום וברכה,
יש לי אח בן 12 שבשנה האחרונה סובל מהרבה 'טיקים' ו'נרבים'
ניסיתי לדבר עם ההורים שיקחו אותו לטיפול אבל קשה להם והם לא מסוגלים.
בתקופה האחרונה המצב לצערי מחמיר.
רציתי לשאול האם אני יכולה לקחת אותו לטיפול ללא ידיעתם?
תודה רבה.
תשובה:
אני לא רואה סיבה למה לקחת אותו ללא ידעתם, אם שה להם תאמרי להם שאת לוקחת על עצמך את הטיפול בענין, ותעשי זאת במקומם. אבל להעלים מהם את הענין הזה, מן הסתם יפגע בהם מאוד. במקביל אין לאפשר להם להמנע מהטיפול, יש לבקש בעדינות שיתייעצו ולא יזניחו.
רפואה שלמה
כמובן שאסור "לעקוף" את ההורים. אני חושב שבשאלה כזו חובה לברר היטב את כל התמונה. אם מדובר בבית תקין לחלוטין (כמו רוב ככל הבתים בציבור יראי ה'), ודאי שאין לקחת את הילד ללא ידיעת ההורים. יתירה מזאת, מכיוון שמדובר בנושא שהוא בעיקר רגשי/נפשי, מסתבר שהנזק יהיה גדול הרבה יותר מהתועלת אם יקחו את הילד לטיפול ללא ידיעת ההורים. בסופו של דבר הילד יבין שהדבר נעשה ללא ידיעת הוריו, ומטבע הדברים זה יצור אצלו כל מיני סתירות מסויימות. זה גם יגרום אצלו כעס רב על אחותו (השואלת), ואת התוצאות אי אפשר לחזות. ה"י.
בכל מקרה, אם ההורים אינם משתפים פעולה כלל, הייתי מציע לפנות לאדם שמבין בתחום, ושהוא ישוחח עם ההורים על כך, ויסביר להם את הנושא. אמנם, צריך שיהיה זה אדם חכם שידע להסתיר לגמרי את העובדה שקבל בדל של מידע ממישהו מהמשפחה. לכן צריך שיהיה זה אדם שמזדמן לו לפגוש את הילד מדי פעם.
המשך לתגובה הקודמת (שלחתי בטעות לפני סיום ההודעה): ואז יוכל לדבר איתם בצורה כזו שיבינו שהוא בעצמו שם לב לנושא.
אם זה באמת נערוון כמו שמוכר כיום אצל צעירים רבים, והדבר נובע כביכול מ"צדקות", יתכן שבמספר שיחות הבעיה תעלם אט אט.
השאלה גם אם ההורים לא רואים את עצם הבעיה בתור "צדקות". אם כך, המצב עלול להיות מסובך קצת יותר.
חלק גדול מאד מהבעיות בנושא, קשורות לגישה לקיום המצוות. אצל רבים בדורנו חסר מאד ה"אשרינו מה טוב חלקנו". אני מדבר גם על כאלה שכביכול מדקדקים בקלה כבחמורה. הם מקיימים את המצוות בקפדנות ודקדקנות, אך אינם מרגישים את הסיפוק מעצם קיום המצוה. וכשמדברים על מצוות הקשורות להנאה גופנית (ענג שבת, ענג יו"ט, שמחת יו"ט, משתה ושמחה בפורים, וכל שאר המצוות כיוצא בהן) מצוות שכל ילד יכול (וצריך!) להנות מעצם קיום המצוה, אז מתחילים לדבר ולהסביר ש"זה לא בדיוק כך" וכל מיני גישות עלובות ומסוכנות כמו "נכון שהגר"א ישב בסעודת פורים כל יום הפורים, אבל אתה יכול להשוות בינך לבין הגר"א?? תהיה בטוח שהגר"א גם למד בסעודה".
כיוצא בזה, גם בענייני תפילה, איזשהו "דחף" פנימי משכנע רבים מהם שעניין התפילה כולה (כולל פסוקי דזמרה, שאצל חלק מהם זה לא לגמרי בתוך סדר התפילה, וכולל אפילו הלל שכל עניינו שמחה) הוא בכיות או לפחות התאמצות לבכות. יש מהם שכתוצאה מכך, ימהרו מאד בברכת יוצר אור (לא רק בגלל שאינם מבינים את כל הנאמר בה…), אך בברכת אהבה רבה יאריכו וימשכו בה עד כדי…
מקווה שלא הארכתי מדי. עכ"פ, ממש בימים אלו יורד לדפוס קונטרסִי "עבודת ימי הפורים", בו אני נוגע הרבה מאד בנקודות הללו.
הקונטרס הנזכר יצא לאור כבר לפני שנתיים ב"ה, ובשנה שעברה זכיתי להוציא לאור מהדורה שניה. ידוע לי כי יש פורומים מסויימים בהם ניתן להוריד אותו. איני יודע אם רק לחברים באתר או גם לכל מי שמבקר.
כמו כן, אני יכול לשלוח אותו במייל (במצבים מהסוג הנזכר, אני שולח בחינם).
אני חושב שהבנתי פחות או יותר את העקרון של הקונטרס. נשמע מרתק. תרשה לי לנחש שאתה רוצה להחריב את המושג "כולל פורים". אני כבר שנים חושב שזה דבר בעייתי מאד!. יש גם את האמרה ה"משגיחית" מרבים בשמחה, מרבים בשמחה של תורה. מרתיח אותי כל פעם מחדש לשמוע איך מחדירים את זה לילדים ולבחורים. נראה לי שיש להם בחבל שתי קצוות: או להשתולל ולפרוק עול ולעשות את כל העברות החמורות, או לשבת וללמוד ולהתפלל כל היום חוץ מהמינימום הנצרך לקיום מצוות היום.
אבל למה לא השארת פרטים היכן ניתן לקנות אותו. יש הסכמות של רבנים?
ואם כבר דברנו על פורים, אני חושב שכל מה שמדברים לפעמים בספרים הקדושים על המעלות הגדולות של פורים, וכל מה שאפשר להשיג וכו', אני בטוח שהם לא באו להוריד משמחת פורים, וגם לא היה צריך לשפץ את השמחה. כי באמת מי שפורק עול לא יעזור שתגיד לו שבמקום זה ישמח פחות. אני חושב שהם באו להדגיש כמה השמחה בפורים עם כל השכרות וכל המסתעף זה לא פחות מעבודה של ימים נוראים למשל, רק פה עובדים את ה' באופן הזה, ופה עובדים את ה' באופן אחר.
אני חושב שכולל ליל פורים הוא דבר נפלא, בליל פורים אין משהו אחר מיוחד לעשות, מצות הסעודה היא ביום, והשמחה ביום, ואני בטוח שקשה להרגיש חגיגי ושמח ביום בלי מטען יפה של תוכן לימודי חגיגי בלילה. אגב, הלימוד לפני הסעודה [כמובן במידה הראויה] הובא בפוסקים על פי הפסוק ליהודים היתה אורה ושמחה אורה זו תורה.
לרב יוסף: אתה באמת מבין דבר מתוך דבר. אכן, בקונטרס נגעתי הרבה מאד בנושא שהזכרת, ובעוד כמה נושאים נוספים המסתעפים מעניין זה.
אם אתה מעוניין לקנות את הקונטרס, אתה יכול ליצור עמי קשר בכתובת:
[email protected]. אשמח גם להכירך.
לגבי דבריך בתגובה השניה: אכן, כתבתי כעין זה בקונטרס. לא בדיוק באותו סגנון, אבל העניין מובן.
על דברי הרב המשיב שליט"א לגבי ליל פורים, כתבתי כבר בקונטרס. אולי ארחיב את הדיבור גם כאן בהמשך.
יהונתן
בכל זאת אכתוב בקצרה לגבי ליל פורים:
את המשפט "בליל פורים אין משהו אחר לעשות" שמעתי כבר מרַבים. אני שומע זאת מדי שנה בשנה…
אולי יש באמת כאלו שאין להם מה לעשות בליל פורים. לא מתווכח.
אני אישית נוהג (כפי שהזכירו הפוסקים) לעשות סעודה קטנה גם בלילה (אם כתבו "להרבות קצת בסעודה", לא נראה שכוונתם לטעימת כמה עוגות כמי שכפאו שד, ולרוץ לביה"מ.
כמו כן, אשתי שתחיה אינה הולכת לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת, ולכן אני קורא לה את המגילה בבית. נראה לי שכל מי שיש לו בביתו ילדים פחות מגיל חמש, "נאלץ" לעשות זאת (טוב, יש גם אפשרות להביא את הילדים הקטנטנים לבית הכנסת כדי לזכות את הוריהם…).
חוץ מזה, אנו גם מכינים את משלוחי המנות אותם אנו שולחים בשעה די מוקדמת בבקר.
בדרך כלל, לא חסר גם מה להכין עבור סעודת היום.
מי שיש לו גם בנים (לי אישית יש רק בנות לעת עתה), בדרך כלל גם "נאלץ" לצאת אתם לבתי המלמדים, ובסיום המסיבה להחזירם הביתה ("נו, טוב, למה המלמדים לא יעשו את זה בפורים בבקר?". עוד שאלה. הבאתי בקונטרס שהיה מי שהציע לעשות את זה בליל תענית אסתר! לא פחות! פשוט להתבטל (לפי שיטתו) בליל תענית אסתר כדי לזכות בזכות הגדולה והנפלאה של… לימוד בליל פורים.
נו, טוב. מי שיכול לעשות את כל זה וגם לשבת וללמוד, אשריו ואשרי חלקו. השאלה היא האם זה מגיע מהתמדה או ח"ו מזלזול בכל ענייני עבודת ה' הקשורה לאכילה ושתיה ושמחה.
נראה ששוב הארכתי. מי שמעוניין, יכול להזמין את הקונטרס בכתובתי הנזכרת בתגובתי הקודמת). לאחר קריאת כל הקונטרס אשמח לקבל תגובות ענייניות.
דרך אגב, בקשר לתענית אסתר: אותו אדם שהציע לקיים את מסיבות הפורים בליל תענית אסתר, כתב גם במכתבו (שפורסם באחד המקומונים בקרית ספר), שבתענית אסתר עצמה ממילא הלימודים בת"ת אינם בדיוק כמו שאר הימים, כי יש כבר ממש אווירה של פורים (כן כך! ואחר כך הוא יגיד שהאווירה של פורים, זה לימוד תורה מתוך תענית דבור וכו'). איני יודע על מה הוא שח, אצל מלמדים שיודעים את ערך לימוד תורה של תשב"ר, יום כמו תענית אסתר הוא יום גדוש הרבה יותר (מבחינה לימודית!! את היצירות של פורים בדרך כלל מסיימים כבר יומיים קודם). ביום כזה חוזרים ומשננים עם הילדים כמה שיותר את ענייני הפורים (כל גיל לפי הרמה המתאימה). הוא הדין גם ביום האחרון שלפני חופשת הפסח, וכן כל כיוצא בזה.
נחזור לעניין הראשון ממנו הגענו אל כל הדיון המתפתח כאן: בנוגע לעבודת ה' אני ממליץ מאד על ספרו של הרב בוצ'קובסקי שליט"א "בעצתך תנחני". אני מכיר את אישית את המחבר, והוא יהודי ירא שמים.
אני גם זוכה בדרך כלל לקרוא לאשתי את המגילה, וגם עושים סעודה קטנה, ועדיין יש ערב ארוך ולמה לא ללמוד… נכון, את משלוחי המנות מכינים אשתי והילדים, מה לעשות שהרבה יותר משמח אותי לעסוק קצת בלימוד חגיגי של עניני החג ולא זקוקים לי במטבח? אני חושב שהאמירה הכוללנית שלך מוגזמת קצת… באופן כללי כוללים של תענית דיבור אינם לרוחי כל השנה, אני אוהב לימוד מתוך רוממות ושמחה וגדלות. גם לא אמרתי דוקא "כולל" דיברתי על לימוד נעים של ליל יום טוב, למלא את הנפש בכל הדברים הטובים בהלכה ובאגדה כל אדם כפי מה שהוא מתחבר, אותי באופן אישי זה פשוט משמח..
כוללים של "תענית דבור" זה דבר חמור לפי דעתי. אילו היו מדברים על "לימוד ברציפות", זה היה מאד משמח. הבעיה היא שהם קוראים לזה "תענית דבור". כלומר, הם מבינים שזה עינוי. אם כן, מה מקום יש לעינוי זה בפורים ובליל שבועות ועוד.
אם מדברים על לימוד בליל פורים ללא קשר לכולל, אני מסכים עם הדברים, אם אין בכך סתירה לקיום מצוות היום.
אציין כי המובא בשם החת"ס (כך זכור לי. אולי בשם מישהו אחר?) על מעלות שיש בלימוד בליל פורים, זה לא בגלל שיש איזה עניין ללמוד בליל פורים. הפוך בדיוק: בגלל שזה זמן עמוס מאד (כדין! כי הרי יש הרבה דברים לעשות), מי שבכל זאת מוצא זמן ללמוד תורה אז, שכרו הרבה מאד. כיום, בעידן כוללי הפורים, איני חושב שיש בכך איזה עניין.
עוד פרט שצריך לקחת בחשבון, בזמן החת"ס היו רגילים לשכב לישון בשעה מוקדמת הרבה יותר וכמובן גם להשכים קום מוקדם. בכל ימות השנה התפללו ערבית מוקדם מבעוד יום (ברוב המקומות. איני מעוניין להכנס כאן לעצם הנושא. זאת עובדה), אך בפורים קראו את המגילה רק בצאת הכוכבים (אם כי בקהילות מסויימות -כגון מגנצא- לא הקפידו להמתין ממש עד הלילה, אלא אפילו בבין השמשות), ואם כן עד שחזרו הביתה וקריאת המגילה לנשים וסעודה קטנה וכו', סביר להניח שהיה זה זמן מאוחר יותר משעת השינה הרגילה שלהם.
עוד יש להדגיש, כי פורים הוא אחד מחמשה ימים שיש להשכים בהם.
ומה קורה עם ערב פסח? ביום של שריפת חמץ רוב ככל בתי המדרש כמעט ריקים מאדם!! מדוע? זכורני כי לפני מספר שנים היה יהודי שפתח מסגרת לימוד בערב פסח!! כמובן שקבלו המון כסף על זה (אחרת, מה יגידו לאשה?). לשבחם של המארגנים יאמר שהמסגרת היתה רק שעתיים מתוך ארבע שעות (8-12 בבקר, אם אני זוכר נכון). ב"ה, לא שמעתי שהיה המשך למסגרת הזו בשנה האחרת.
אני בעצמי באחת השנים הראשונות שעשינו סדר בבית, סיימנו להכין ממש הכל בערך בשעה 2 בצהריים. הספקנו כולנו לנוח זמן רב, וזכיתי ללכת ללמוד בבית המדרש (כן! בחינם!) עוד זמן רב (אשתי בזמן ההוא הלכה עם הבנות להצטלם עם בגדי החג באחת הגינות באזור…). כמובן שליל הסדר ההוא היה מרומם מאד. כמובן שאשמח מאד אם יעלה בידי לעשות כן בכל שנה. אך לעולם לא אחשוב לפרסם זאת כדוגמה לכך שגם בערב פסח אפשר ללמוד ו"זה רק עצת היצר להתבטל", ו"אולי כדאי לארגן כולל ערב פסח".
ידוע שהרב שטיינמן התנגד לכולל יום שישי והתפשר על כולל שנגמר ב11:45 בבוקר, משום שצריך לעזור בבית…
ופחות ידוע שהרב שטיינמן התנגד לעוד סוג כולל. מעשה שהיה כך היה: נדיב הגיע לרב שטיינמן ואמר לו שמעוניין לתמוך באברכים שילמדו בשעת בקר מוקדמת (איני יודע אם היה מדובר ממש באשמורת או בסביבות השעה 6 בבקר. עכ"פ, זמן שבו "העולם זקוק ללימוד תורה"). הרב שטיינמן אמר לו שהוא מוכן לתת לו שמות של אברכים מתמידים ההוגים בתורה ממש בכל רגע פנוי, שיתמוך בהם. אבל למה להתעלל באברכים? שאל (איני יודע אם זו היתה המילה המדוייקת שהוא אמר, אך זה היה פחות או יותר הסגנון).
השאר תגובה