חציצה בתפילין – גבס על היד

שאלה:

חציצה התפילין הוא רק ע"ג העור? מישהו ששבר היד והכניסו לו פלטה עם ברגים על העצם האם מותר לברך על התפילין?

תשובה:

שלום וברכה

ראשית חשוב לדעת, שעיקר הנושא של החציצה הוא רק בהיקף הראשון של התפילין, מה שקובע את בית התפילין ליד, במקום הכריכות אם חציצה זה לא מעכב, ולכן אם הגבס לא נמצא בקיבורת במקום ההנחה של הבית, אין בכלל מקום לשאלה וזה בסדר.

כאשר הגבס הוא תחת מקום הבית ממש, כיון שנחלקו ראשונים אם ניתן לקיים כך את המצוה, ראה שו"ע בסי' כז סעיף ה[1], יש להניח תפילין של יד בלא ברכה, ולברך רק על התפילין של ראש, למנהג הספרדים ברכה אחת ולמנהג האשכנזים את שתי הברכות על התפילין של ראש.

כאשר הגבס הוא לא תחת הבית ממש, אבל הוא כן תחת ההיקף הראשון של הרצועה [מקרה קצת נדיר, אבל קורה…] גם כן אפשר לברך על התפילין של יד כרגיל, בתנאי שיכסה אותם אחר כך בשרוול וכדומה [משום שיסוד המחלוקת בין הראשונים הוא האם החציצה מעכבת או שהעיקר שיהיו נראים רק למניח ולא לאחרים], ראה משנה ברורה שם בס"ק טז[2]. בכל מקרה אין לשנות ולהניח את התפילין על היד השניה כמובן, שבאופן זה כלל לא יוצאים ידי חובה.

רפואה שלמה!

מקורות:

על כך שאין הבדל בין רטייה תחבושת שהיא רכה, לבין גבס שהוא קשה, ובכל מקרה יש להניח על הגבס גם אם יש חציצה גמורה ולא ניתן לברך, ראה מנחת יצחק ח"ב סי' מז, חלקת יעקב ח"ב סי' מג. הנקודה המענינת המתבארת במשנה ברורה שם ס"ק יח[3], שלהניח על השרוול אסור בכל מקרה גם בלי ברכה, כיון שהוא לא טפל לגוף וזו חציצה גמורה, וכל הנדון וההכרעה הנ"ל היא רק בגבס או תחבושת שמחמת הצורך בהם וחיברם הם בטלים במידת מה לגוף. אמנם בשו"ת משנה הלכות ח"ג סי' ג צידד שגבס גרוע מתחבושת כיון שהוא קשה וכלל לא מורגש ולא ניכר שמניח תפילין עליו, אלא שכאמור הכרעת האחרונים אינה כדבריו.

במידת האפשר כדאי לבקש מהרופא להשאיר את מקום הנחת התפילין פנוי מגבס, לא תמיד הם מדייקים, ולפעמים אם הרופא יבין שקיים כאן צורך מסויים, יוכל לצמצם וכך תוכל המצוה להתקיים כתיקונה.

[1] שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז

סעיף ד] לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד  לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד (רשב"א בתשובה סימן תתכ"ז).

סעיף ה] אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש,  ויכסם מפני הרואים. הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח (לדעת רשב"א).

[2] משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ד

(טז) אין להקפיד – והאחרונים כתבו דאין להקל רק במקום הכריכות אבל מה ששייך להקשירה יש להחמיר אף ברצועות בין בשל יד ובין בשל ראש וכתבו תוכחת מגולה על המניחים התפילין ע"ג פאה נכרית הנקרא פארוק"ה ואפילו אם רק הרצועה מונח על הפאה נכרית. ומ"מ משמע מדברי המ"א והח"א דאם יש לו מכה בראשו ורק במקום שהרצועות מונחים ולא במקום הקציצה מותר לו להניח הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה או ע"ג כובע דק ולברך אף על גב שיש חציצה בין הרצועות כיון דבמקום הקציצה אין חציצה וכן בשל יד אם יש לו מכה אפילו במקום הקף הקשר שסביב ידו מותר לו להניח הקף הקשר ע"ג סמרטוטין ולברך אך בזה יזהר לכסות מלמעלה כדי שיתקיים לך לאות ולא לאחרים לאות:

[3] משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ה

(יח) תש"ר על וכו' – ואם יש לו מכה ביד במקום הנחת הקציצה והמכה מתפשטת בכל הקיבורת מותר לו להניח על הרטיה אם לא סגי בלא"ה ולא יברך דהא דעת רוב הפוסקים דחציצה פוסלת ויברך שתים על הש"ר כדלעיל בסימן כ"ו בהג"ה אך ילבוש על התש"י מלמעלה בגד אחר כדי לכסותם דהא כתיב בהו והיה לך לאות ודרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות. ודוקא על רטיה אבל להניח תפילין על חלוקו י"א דאסור אפילו ביש לו מכה ואפילו אם ילבוש עליו בגד אחר: