שאלה:
שאלה שנשאלה מס' פעמים רק רציתי לחדד את הנושא. בענין אשר יצר לפני אכילת לחם. ראינו כאן באתר מס' עצות או שיטול פעמיים או שיברך ענ"י ואשר יצר ולאחר מכן המוציא. אך האם אין בברכת אשר יצר הפסק בין נטילה לאכילה? זה הרי חיוב נפרד שלא לצורך הסעודה! האם לא היה עדיף שיברך ענ"י והמוציא ולאחר שיטעם (או לאחר שיאכל כשיעור) יברך אשר יצר?
תשובה:
בשו"ע נותן עצה לזה, לדבריו כאשר נוטל רק פעם אחת, יברך אשר יצר לפני הניגוב ואחר כך על נטילת ידים בשעת הניגוב.
בשולחן ערוך אורח חיים סימן קסה סעי’ א כתב: העושה צרכיו ורוצה לאכול, יטול ב’ פעמים. על הראשונה מברך: אשר יצר, ועל השנייה מברך: על נט”י. ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת, לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף, יברך: אשר יצר, ואח”כ בשעת ניגוב יברך: ענט”י.
ועי' ערוך השולחן אורח חיים סימן קסה סעיף א: מי שעשה צרכיו בין קטנים בין גדולים ורוצה לאכול שאלו לרש"י אם צריך ליטול ב' פעמים והשיב ששאל לרבינו יעקב בן יקר ואמר שצריך ליטול ב' נטילות הראשונה אשר יצר והשנייה ענט"י אבל אני סבירא לי דנטילה אחת עולה לכאן ולכאן עכ"ל וטעמו של רבינו יעקב הוא מפני הברכות דאם יברך תחלה ענט"י ואח"כ אשר יצר יהיה הפסק בין הנטילה להמוציא ואם יברך תחלה אשר יצר ואחר כך על נטילת ידים יהי' הפסק בין הנטילה לברכת על נטילת ידים ורש"י ס"ל דלא הוי הפסק דכיון דצריך לשני הברכות לא שייך הפסק כמו יקנה"ז דמפסיק בין ברכת היין להשתייה ואינו הפסק כמו כן ברכות אלו ויכול להקדים איזה שירצה ושני נטילות אין דעתו נוחה דאחרי שכבר ידיו נקיות איך יטול ויברך ענט"י וקרוב זה לברכה לבטלה ויש שכתבו שהראשונה לא יטול כדין נטילה או שיגע בינתים במקום המטונף [מג"א סק"ב] והטור והש"ע כתבו דאם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר ואח"כ בשעת ניגוב יברך ענט"י:
לכאורה מאחר ולנטילה לאשר יצר חציצה לא מעכבת,היה נראה אפשרי לסגור למשל את קצה האצבע(שקרוב לבוהן-אגודל)החוזק על קצה הבוהן וכך ליטול ולברך אשר יצר,ואחר כך אחר הניגוב ליטול לסעודה,וירויח שאומר ברכה ללא התעסקות הניגוב.
אם כבר אז עדיף העצה של המשנה ברורה בנטילה על האצבעות בלבד שהוא עיקר הדין.
השאר תגובה