שאלה:
בתוספות בפסחים מבואר שאי אפשר ולא קא מכוון שמותר היינו אי אפשר אלא ע"י טורח גדול. א"כ מדוע מי שאוכל פרי שמאד קשה לבודקו מתולעים לא יהיה מותר מדין "אי אפשר ולא קא מכוון" וגם אם במקום שפס"ר לא ברור שמותר. אך הרבה פעמים אינו פס"ר שיאכל תולעים.
תשובה:
שלום וברכה
בתוס' שם [כה ב] מבואר שהנושא הוא בגלל שבלאו הכי מדובר במלאכה דרבנן כיון שהיא נעשית בשינוי, ובאופן כזה שאי אפשר אלא על ידי טורח גדול, לא החמירו חכמים. אבל אכילת שרצים הרי יש בה כמה לאוין דאורייתא.
במחילה מה שכתבו הרבנים לא מצאתי לו כלל מקור.
אדרבה החפץ חיים בכמה מקומות דן להתיר שמיעת לשה"ר מדין א"א וקא מכוון למרות שזה דאורייתא. הח"ח גם שואל על ראית מראות אסורים שיותר מדין אי אפשר וקא מכוון למרות שזה דאורייתא. הגמרא מדברת על איסור ריח של עבודה זרה. וכן על דיני מעילה מדאורייתא. למיטב ידיעתי מכל השו"ט שם במפרשים ברור להם שזה לאו דווקא בדרבנן.
בכל מקרה יש עדיין הבדל, שם מדובר שאדם נאלץ לעבור במקום מסויים שאי אפשר להמנע בו מהריח, כאן, מי בעצם ביקש ממך לאכול דוקא את הירק הנגוע, חסר מה לאכול?
גם שם לא מדובר שהולך דווקא לצורך הכרחי. יתכן שכל מטרתו רק להליכה לצורך דברי רשות שיכול להמנע מהם, לא מצאנו שם שום הגבלה. ואעפ"כ התירו.
[יותר מזה הפליג שם המהר"ם חלוואה, והתיר גם באופן שאין טורח גדול ללכת בדרך ההיתר. אלא רק טורח קל]
[כבר כתבתי התגובה ומשום מה נשמטה]
כנראה באכילה זה נחשב יותר ישיר, כחלק מדיני מאכלות אסורות נקבע שחייבים לדעת שהאוכל כשר, שם האיסור בא באופן אגבי, אינני יודע.
ראיתי את הדיון דלעיל
לענ"ד הסיבה למה חייב לבדוק את הפרי מתולעים (עד כמה שנדרש לפי ההלכה), ולא אומרים שאינו מכוון ויהיה מותר באכילה.
הוא בגלל "פסיק רישא".
לפי האחרונים רק כשאין פסיק רישא כמו אם יכול לעצום עיניו או לסגור נחיריו מלראות ולהריח, מותר אף אם לא סוגר. ראה יו"ד סימן קמב ברמ"א, ובש"ך ס"ק לד, ובספר חפץ חיים כלל ו בבאר מים חיים אות יד.
משא"כ כאן בפרי בטוח שאוכל תולעים כשהם בחזקת נגועים לפי דרישות ההלכה.
[בנוי על שיטת תוס' (פסחים כה: ד"ה לא אפשר).
אבל ראה שיטת הר"ן (חולין ופסחים) והרמב"ם (מאכלות אסורת יד יב) כס"מ ופני יהושע (פסחים) אחיעזר (ח"ב סימן נ אות ז)]
לפי הפסיקה האשכנזית כנ"ל, אין התר, אשמח לשמוע מפוסקים ספרדים אם נקטו לקולא בנושא זה של פסיק רישא באינו מכון.
השאר תגובה