שאלה:
אם מכינים עיסה לחולה צליאק, ומערבים בה כמות קטנה של שיבולת שועל ללא גלוטן. מה השיעור המינימלי של קמח שצריך לערב בעיסה, כדי שייקרא פת לענין המוציא וברכת המזון?
וכן כמה השיעור שצריך לאכול מן הפת, האם די בכזית או שצריך לאכול שיעור כזית של קמח דגן?
תשובה:
שלום וברכה
בענין זה כידוע רבו השיטות בשו"ע בסי' רח סעיף ט, וננסה לסכם את דעת המשנה ברורה הלכה למעשה בזה, ועל פי השער בציון ס"ק מה. כאשר מעורב בקמח כזית בכדי אכילת פרס, כלומר, לשיטה המחמירה, שישית, ולפי לשון המשנה ברורה שמינית [ויש לסמוך על כך], זה כבר לחם ומברכים עליו המוציא, אבל כדי לברך ברכת המזון, הכריע המשנה ברורה שיש לאכול כזית מהדגן, כלומר במקרה כזה יצטרך לאכול שמונה כזיתים בתוך כדי אכילת פרס… ושלא כדעת המאמר מרדכי שאפילו על כזית מהפת הזו מברכים ברכת המזון, אלא כדעת הגר"א ודרך החיים. ממילא לפי המשנה ברורה לא הרווחנו הרבה בתערובת המועטת, כי בלאו הכי לברכת המזון צריך לאכול כזית דגן. ולכן אם לא יאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס, יברך המוציא ועל המחייה [ולדעת הגר"א בורא נפשות].
