שידוך עם בן הנדה

שאלה:

הוצעה לנו הצעת שידוך לבת שלנו עם בעל תשובה האם יש לחשוש לבן הנידה?

תשובה:

שלום וברכה

אם רואים בו שיש לו מידות טובות אין לחשוש כלל וכלל, שיהיה בהצלחה.

מקורות:

אני מעתיק לך מתוך ספר משנת יוחסין של הגאון רבי משה קליין שליט"א העומד לראות אור במהלך השנה הקרובה:

על היתר זה ראה שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' יז אות יט), ס' קהילות יעקב (ליקוטים מהדו"ק ח"ב סי' כג), שו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' קז), שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קסב), ושו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' תרכז). ובטעם הדברים נאמרו כמה דרכים:

א. בשו"ת אגרות משה שם כתב, שהואיל ואינה מפסולי קהל, ולכתחילה בעלמא הורו חכמים שלא לישא אותה לאשה מחמת טבעם הרע של בני הנדות, כל שמכירים בה שבעלת מידות טובות היא יש לתלות שאפשר שטבלה אמה ולאו אדעתא [דהטבילה א"צ כוונה, כמבואר בחולין לא ע"א, וראה שו"ת רדב"ז ח"א סי' לד, דאף למ"ד מצוות צריכות כוונה, לענין מצוות שאינן אלא מכשירי מצוה בעלמא – להתירה לבעלה – איהו נמי מודה, וע"ע שו"ת חתם סופר אבהע"ז ח"ב סי' צ], וכגון שרחצה בים או בבריכה באופן הכשר לטבילה על פי שורת דין [שכן על פי רוב אין הבגדים חוצצים בין הגוף למים].

מיהו יש לפקפק קצת בדבריו, דדבר מצוי הוא טובא שנשים אינן הולכות כלל לים, והיאך ניתן לתלות בכך שודאי הלכה ועלתה לה לשם טבילה. כמו כן, יש דס"ל שהעיון קודם הטבילה הוא מדאורייתא ומעכב בחלות הטבילה, כמבואר בבית יוסף (יו"ד ריש סי' קצט) מדברי כמה ראשונים. ולענין מאי דנקיט בפשיטות דהבגד אינו חוצץ בדיעבד בטבילתה, אף דיש מקור לדבריו בס' מעדני יו"ט (הל' מקוואות סי' כח אות ד), דכתב, דאין לך בגד בעולם שאין המים עוברים תחתיו, יעוי' שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' לה) דבבגד ים המצוי בזמנינו שעשוי מגומי והוא צמוד לגוף ממש נראה שאין המים עוברים תחתיו, וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' מב). סוף דבר, להמתבאר בדברי האגרות משה שאין להכשיר אשה זו אלא אם כן יש סיבה לומר שאמה טבלה ולאו דעתה, צ"ע אם ניתן לסמוך על תליה רחוקה כל כך כאותה המובאת בדבריו.

וראה אגרות משה שם שהוסיף עוד, דאף הט"ז שהצריך ג' חודשי הבחנה לאשה ששימשה בנדתה וכאמור לעיל, אין טעמו משום שהיא אסורה לבוא בקהל, אלא משום שעל פי מידת היושר חובה עליה לספר זאת לחתן קודם נישואיה עמו, שמא אינו חפץ לשאתה באופן זה. ולכן, יש חובה על ההורים לברר את מצבה על ידי הבחנה ג' חודשים.

כדבריו אלו חזר ושנה בעל האגרות משה בחלק אבהע"ז (ח"ד סי' יד), ועיי"ש שהוסיף, דאף שהאם לא ספרה ז' נקיים קודם שרחצה בים מועילה טבילתה בדיעבד, שכן על פי רוב אינה "זבה גדולה" הצריכה ז' נקיים לטהרתה אלא טמאה טומאת נדה, וחומרא בעלמא היא שהחמירו בנות ישראל על עצמן לישב ז' נקיים על כל ראיית דם [אכן, בשו"ת חינוך בית יצחק (אבהע"ז סי' ו, קכה ע"ד) כתב, שאשה הרואה דם ג' ימים או יותר, אינה סופרת ז' נקיים מחומרא בעלמא, אלא ספיקא דאורייתא הוא ומחוייבת בכך מדינא (ולענין ספק איסור כרת יש דס"ל שאף הרמב"ם מודה דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, וכמשמעות דבריו בהל' טומאת מת פ"ט הל' יב), וע"ע מש"כ בזה בשו"ת ערוגות הבושם (יו"ד סי' קעט)].

ב. בס' קהילות יעקב (שם) כתב, דכיון שעיקר פגמה של בת הנדה הוא בכך שמידותיה מקולקלות מחמת שנולדה באיסור, כל שרואים בה שמידותיה מתוקנות יש לתלות שתיקנה תכונותיה הרעות, שאין לך אדם שאין הברירה בידו לבחור בדרך הטוב והישר. והוסיף עוד, ששמע מחכם אחד, שמה שאמרו חכמים בבני ט' מידות שאינם מתוקנים במידותיהם, היינו שכך הוא בדרך כלל, אולם מיעוטם מתגברים על יצרם ומתקנים דרכיהם ואין בכך בית מיחוש, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (שם), ועיי"ש בשם האור החיים (יקרא יב ד) דאפילו ממזר המושרש בכח הרע יכול לתקן דרכיו ולהתיצב על דרך טוב, וע"ע בהרחבה בזה בשו"ת משנה הלכות (שם, ובחי"ז סי' ח) [אלא שהוסיף, שיש לבדוק אחריהם היטב בענין זה, שיש ששבו בתשובה שלימה ועדיין הם בעזותם, בזים לדברי החכמים ורואים עצמם כמנהיגים ובעלי דעה לעצמם, ומביאים בכך חורבן לעולם].

כמו כן כתב בשו"ת שבט הלוי (שם), ע"פ מה שאמרו חז"ל [והובא באר"י ז"ל בשער הפסוקים]: "מי יתן טהור מטמא – זה אברהם אבינו שנתעבר בימי נדתה של אמו", ופירש האר"י ז"ל, שכאשר גובר כח הטוב על הנשמה הזו שבאה ממקור טמא, לא די שהיא נתקנת אלא גם מתקנת את כל הקרובים לה, כפי שנהג אברהם אבינו כל ימיו [וע"ע מש"כ בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קעג, וח"ו סי' קכט].

וכן כתבו בשו"ת משנה הלכות שם ושו"ת תשובות והנהגות (שם), דבן הנדה שיושב ועוסק בתורה נטהר ונצרף בלהב אש, ושוב אין לחוש לפגמו והרי הוא ככל ישראל, וע"ע מש"כ בזה בתשובות והנהגות (ח"א סי' תשלג).

ג. עוד כתב בקהילות יעקב שם, דכיון שפגם זה של בן הנדה אינו נוהג רק בבני הדור הראשון, אלא קיים הוא בכל צאצאיו של אותו שנולד מביאה זו עד סוף כל הדורות (וכמש"כ בס' אפי זוטרי סי' ד ס"ק טו), מי הוא שיעיד בעצמו שאין בו מפגם זה מאחד מאבותיו ולאו אדעתיה. ובפרט, דבזמנינו אין אנו רואים בבני הנדה שבעלי מידות מקולקלות הם יותר משאר נערי ישראל, ועל כרחך הטעם בזה שכבר נתערבו בני ט' מידות בכל ישראל ואין איתנו יודע איזה יכשר יותר. עכ"ד.

ד. בס' ללקוט שושנים (עמ' שג) קיבץ כעמיר הגורנה מדברי הפוסקים בנידון זה, ועיי"ש שמצדד לומר, דכיון שרוב היהודים שאינם שומרי תורה ומצוות בזמן הזה הם "תינוקות שנשבו", וכפי שכתב החזון איש (יו"ד סי' ב ס"ק יח), אין בהם פגם זה של בני הנדה, שהרי הם כאנוסים ולא חשיבא ביאה זו כביאת איסור לגבייהו, וכעין מש"כ בס' חלקת יואב (דיני אונס ענף ד), עיי"ש ודו"ק [מיהו, ראה שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' עג, דנראה מדבריו דאף כשנולד באונס יש בו פגם בן הנדה].