שאלה:
שלום לרבנים,
מצטער שהשאלה לא הלכתית אבל אני פשוט כשעתיים עמל על ההבנה כאן ולא מבין! תפארת ישראל על מסכת כלים פרק א משנה ג ד"ה שהוא מטמא משכב וכו שם כותב היכין כך "וה"ה שבועל נדה מטמא לכל כלי או אוכלין ומשקין שנגע או נשא [עי' לעיל סי' יג] או הסיט ואפי' הסיט לכ"ח [כנדה לג א' ורש"י שם. ורמב"ם פ"ג ממשכב. וערמל"מ שם] משא"כ שאר אה"ט הנ"ל אינו מטמא לשום כלי רק במגע. ולא במשא והיסט"
ואני פשוט לא מבין, זה פשוט נראה סתירה בשתי שורות, למעלה כותב "שבועל נידה מטמא כלי במגע ובמשא, ושורה אחרי הוא כותב שהוא לא מטמא שום כלי רק במגע", כמובן שזו לא סתירה ואני פשוט מתקשה להבין את ההקשר,
אם תוכלו לענות זה יעזור לי מאוד!! אני בצער רב בגלל זה.
תשובה:
הוא מחלק בין בועל נדה לבין "שאר אה"ט הנ"ל" – שאר אב הטומאה הנזכרים לעיל, לא פתחתי את המשנה, אבל תבדוק איזה עוד אבות טומאה הוזכרו לעיל, שדינם חלוק מהבועל נדה.
על מה השורה הזו חוזרת "אינו מטמא לשום כלי רק במגע ולא במשא והיסט" על בועל נדה או שאר אבות הטומאות?
שאר אבות הטומאות.
הבנתי, הבלבול נוצר בעקבות שהלשון היא "משא"כ שאר אה"ט הנ"ל אינו מטמא" שהתערבב שם לשון יחיד ורבים והיה נראה יותר שזה על בועל נדה, אני מודה לרב!!!
תמשיך להצליח ולעשות חיל בלימודיך!
השאר תגובה