שאלה:
שלום: כף חלבית (יכול להיות שהיתה בת יומא) הוכנסה לצלחת (כלי שני) עם עוף (כנראה יד סולדת) א) האם צריך הגעלה ב) אם כן האם צריך להגעיל את הכף לכל האורך? (גם מה שלא נכנס לצלחת?)
תשובה:
הכף צריכה הגעלה. מה שהיא לא בת יומה אינו רלוונטי, ומה שזה כלי שני לא יעזור, מעבר למה שנהגו להחמיר שגם כלי שני מבליע ומפליט, הרי זה דבר גוש וזו עוד סיבה להחמיר. יש להגעיל את כולה. אחרי 24 שעות ללא שימוש ההגעלה תתבצע בסיר שאינו בן יומו על האש. העוף מותר באכילה כיון שהכף מוחזקת שאינה בת יומה.
באיזה סיר להגעיל? חלבי בשרי או פרווה?
לא משנה. העיקר שאינו בן יומו.
מדוע הכרחי שהסיר יהיה דווקא בן יומו?
אם בחזיר חלילה עסקינן, אז אכן יש חשש שהכף תפלוט למים והמים ינוחו מרתיחתן והסיר יבלע חזרה.
אבל בכף שבלעה בשר או חלב, יוצא נט בר נט להיתירא, ואם כן לא תהיה בעיה בסיר בן יומו?
מה שאתה אומר נכון [לספרדים] כאשר מבשלים פרווה בכלי בשרי או חלבי בן יומו, לא כאשר מבשלים שם עוף!
חושבני שלא הבנתם את כוונתי, ברור שהכף בלעה בשר וכעת יש בה בשר וחלב בלועים יחדיו ואין כאן נט בר נט.
אבל התכוונתי שלגבי הסיר שבו מגעילים את הכף, מדוע חייב להיות שאינו בן יומו?
הרי המים מבעבעים והכף עסוקה בלפלוט ולא יכולה לבלוע מהסיר כלל על עוד המים מבעבעים.
משנה ברורה תנב סעיף ב:
ברגע שאחד הכלים אינו בן יומו (הכף) זה לכתחילה להגעיל אותה בסיר בן יומו
נכון, מספיק שאחד מהם אינו בן יומו, אלא שאז יש להקפיד לכתחילה שהסיר יהיה מהמין שרוצים שיהיה הכלי כדי שלא להכנס למחלוקת של נ"ט בר נ"ט לכתחילה.
לבני אשכנז אכן.
לבני ספרד, אין בעיה כזו.
ונכון יש מבני ספרד שמקפידים לכתחילה שלא להכנס לזה, אבל זו חומרא (ומי שרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה) אבל מעיקר הדין צריך להיות מותר לבני ספרד
השאר תגובה