שאלה:
קשור לפרשת השבוע 'שמות'.
יש לעיין האם המגביה יד על חבירו רק "נקרא" רשע, או שמא חלים עליו דינים של "רשע".
ובאמת מצינו בחושן משפט סי' לד, שפסול לעדות מדרבנן.
ולפי"ז אם באמת חלים עליו דינים של רשע, האם זה נאמר לעוד הרבה הלכות בזה.
1. להסתכל על פניו שאסור להסתכל על פניו של אדם רשע, מגילה כח.
2. לשנוא אדם רשע, פסחים קי"ג.
3. לחשוד בו, שערי תשובה שער ג' אות ריח.
ועוד רבים
האם בכל אלו היה מותר כאשר אותו אדם מגביה יד על חבירו ?
עכ"פ אם עושה כן בקביעות.
ובכלל האם המגביה יד חבירו שנקרא רשע זה רק בפעם אחת או רק כאשר עושה כן בקביעות ?
עוד יש לעיין האם האיסור הוא רק כאשר מאיים עליו בידו או גם כאשר מאיים ומפחידו בדיבור ?
מדוע עובר באיסור הרי מחשבה רעה אין הקב"ה מצפרה למעשה
מחילה על אריכות הדברים
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה,
הערוך שהלחן חו"מ סימן לד סעיף ה כתב הרגיל להגביה.. נפסל לעדות – מוכח שרק אם רגיל בדבר.
מסתבר שאיום אינו נקרא רשע ורק בעשיית מעשה שהגביה ידו נחשב רשע, כמו שהקשה בליקוטי יהודה בפרשת שמות מדוע נקרא רשע בזה שמרים ידו, הלא קי"ל (קידושין לט ב) דבישראל לא מצרפינן מחשבה רעה למעשה. ותירץ האמרי אמת זי"ע שהיות והרים ידו הרי זה כהתחלת המעשה, ובזה יש כבר עונש. ע"כ. ולפ"ז אם רק איים אינו נקרא רשע.
כתב בספר [צוטט מספר דף על דף] "ברוך שאמר" (עמ' ל"ו): נראה בביאור תיבת "רשע" דאין מובנו כפי מה שאנו רגילין להבין שהוא חוטא ופושע בוגד ומועל בחוקי התורה, אלא דבשם "רשע" נכלל גם איש כזה אשר רק במקרה עשה דבר שלא כהוגן אף אם אין מעשהו נוגע אל עקרי דיני התורה והמצוה. וכה מצינו כמה ענינים שיסודם רק במדות הנפש ובחוקי יושר ומוסר, ובכל זאת מי שאינו נזהר בהם ואפי' רק לשעה נקרא רשע.
וראה בתענית ז' ב' כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע, אף דיתכן דחוץ מחסרונו זה הוא בכלל ישראל הכשרים. ובקידושין ל"ג ב' כל ת"ח שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ויליף זה מקרא. ושם נ"ט א' עני המהפך בחררה ובא אחר וקנאה נקרא רשע. ובכתובות צ"ה ב' המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג נקרא רשע, אעפ"י שמשתמש בהלכה פסוקה כרשב"ג, אך מפני שלכתחילה אין ראוי לעשות כן.
ובנדרים כ"ב א' הנודר אעפ"י שמקיימו נקרא רשע. ושם ע"ב כל הכועס עליו נאמר רשע כגובה אפו וגו'. וסוטה כ"א ב' הנותן דינר לעני כדי להשלים לו מאתים זוז נקרא רשע. ובסנהדרין נ"ח ב' המרים יד על חברו נקרא רשע. ובמס' אבות פ"ה מ"י נוח לכעוס וקשה לרצות רשע. וכהנה רבות בש"ס ומדרשים. ע"כ דברי הברוך שאמר.
