שאלה:
בגמ' מבואר דמי שגזל ולא יודע מי גזל, יעשה צרכי רבים. וראיתי בשנים האחרונות פתרון שהמציאו שנותנים כסף לגמ"ח שמזכה את הכסף לנגזל, ומלוה אותו לזכות הנגזל [מדין ניחא ליה כיון שממילא אין דרך להחזיר לו] ובכך מפרסמים שמקיימים כעין השבה מעלייתא דממש זוכה בזה ועושה בזה מצוות לזכותו.
וכעת אחרי שקראתי את הגמ', אמרתי הלא דבר הוא דהגמ' לא נתנה עצה זו, הרי גם בזמן הגמ' יכלו לעשות כזאת. וכנראה שסברה הגמ' שאין זה פתרון כלל. דסו"ס לא נהנה מזה כלל ולא עומד לרשותו. וא"כ מוכח מהגמ' לכאור' שעצה זו אין בה ממש.
האמנם?
תשובה:
שלום וברכה,
אין להוכיח מזה שלא הביאו את הגמרא לעצה זו. הגמרא לא הביאה משום שאם הכסף יאבד עד שיבוא אליהו וידעו למי להשיב נמצא שלא קיים הגזלן את השבת האבידה. ובזמנם חששו לאיבוד הכספים או לביטול המטבע, ואם לא יגיע הכסף לידו לא קיים השבה. בשונה מצורכי רבים שהוא או זרעו יהנו מהצורכי רבים – למרות שגם זה לא עצה הטובה.
בהצלחה.
