מתנות לאביונים – לחץ כאן

תפילה על קבר רחל ושאר קברים

 

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק במעלת קבר רחל ומערת המכפלה, ובתפילה במקומות הללו ובכל קברי צדיקים. מהו מעלת קבר רחל יותר מקבר שאר האבות והאמהות? האם יש מעלה להתפלל בקברי צדיקים? או שמא אסור כלל להתפלל וללמוד שם מחמת לועג לרש? ואם כן מדוע בקבר רחל מערת המכפלה קבר רשב"י ורבי מאיר בעל הנס יש מניני תפילה ומקומות לימוד? האם ראוי להתפלל תמיד בקברי צדיקים? או שמא הדבר גורם לכוחות הטומאה להדבק באדם? וכיצד ניתן ליישם את שני הדעות? מה הדין לטמא בטומאת קרי או אשה נדה? מדוע מתפללים בימי צום על הקברים? ובאיזה ימי צום? האם רצוי להכנס לבית קברות נכרי? מהו הצורה הראויה לפקוד קברים? האם מותר לצאת מארץ ישראל לשם כך? האם לכהנים מותר להכנס לקברי צדיקים? האם כדאי לטוס לקבר ההורים ביום השנה, או שמא עדיף לתרום את כסף הנסיעה לצדקה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

 

תפילה על קבר רחל ושאר קברים

חלק נכבד מפרשתנו עוסקת בשאיפתו העזה ופעולתיו של יעקב אבינו שיקבר במערת המכפלה, ובמאמצי יוסף והשבטים לקיים את צוואתו ולקוברו בקברי אבותיו. כמו בהסברו של יעקב ליוסף מדוע קבר את רחל בבית לחם ולא במערת המכפלה. נעסוק במעלת קבר רחל ומערת המכפלה בפרט, ובתפילות על קברי צדיקים בכלל.

מעלת קבר רחל

בפרשתנו נאמר (בראשית מח ז): 'וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם'. במילים אלו ביאר יעקב אבינו ליוסף מדוע נמנע מלקבור את רחל במערת המכפלה. רש"י מפרש, שיעקב אמר ליוסף כי אני יודע שיש בליבך תרעומת על כך שקברתי על רחל על אם הדרך, ולא קברתיה אותה במערת המכפלה, ואף לא הכנסתי אותה לתוך העיר בית לחם, אבל דע לך שכך הורה לי הקב"ה, משום שעתידים ישראל לגלות בגלות בבל דרך קבר רחל, ואז רחל תצא מקברה ותבכה ותבקש רחמים על עם ישראל, כפי שנאמר (ירמיהו לא יד): 'כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ'.

ועל כך משיבה הקב"ה (ירמיהו לא טו טז): 'כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'.

רש"י על הפסוקים הללו (ירמיהו לא יד) מביא מדרש אגדה: 'שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס, נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים, רחמיך או רחמי בשר ודם? הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי, כשבאתי להכנס לחופה הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי, אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם. אמר לה יפה למדת סנגוריא, יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך'.

הרי שרק בזכות שרחל נקברה על אם הדרך ובכך ראתה בצרתם כשיצאו לגלות, ולימדה על ישראל זכות ובכתה לפני ה' נזכה להגאל.

וכפי שממשיך הנביא ירמיהו (שם יז-יט): 'שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד, וגו'. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם השם'.

למעשה הראשון שמצינו שהתפלל בקבר רחל הוא יוסף הצדיק, כפי שמובא בספר הישר (וישב; הובא בסדר הדורות ימות עולם שנת ב"א רי"ו) שבשעה שהישמעאלים הוליכוהו את יוסף למצרים התפלל על קבר אמו בדרך, ואמו נחמה אותו ועודדה אותו שימשיך בדרכו.

עוד הובא בזוהר הקדוש (וישלח קעה.) שמצבת רחל עתיד להשאר בכל הדורות עד שיקויים הנבואה 'וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם', ואף כשישובו ישראל מהגלות יבכו על קבר רחל ואז יגאלו, וכפי שנאמר (ירמיהו לא ח): 'בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם'.

מקום משכן השכינה

בזוהר הקדוש (ויחי רכה:) כתוב, שבכל יום האבות הקדושים במערת המכפלה מעוררים רחמים על צערם של עם ישראל, ואין הקב"ה חס על העולם עד שנודע הצער לאבות הקדושים, והם מבקשים רחמים. אולם יתירה מכך פועלת רחל אמנו כיון שהיא קבורה בפרשת דרכים, ובכל זמן שהעולם צריך רחמים הרי היא מעוררת רחמים על עם ישראל.

הגר"א (בי' תיקוני זוהר תיקון ו כב.) כתב, שבזמן שאין צדיקים בדור, השכינה שורה בקברי צדיקים, ובפרט בקבר רחל, ששם עיקר שריית השכינה. והלשם (שערי הלשם ח"ב סי' יא בית שני) ביאר ע"פ דברי הגר"א שלכן נמשח דוד המלך בבית לחם, כיון שבמקום זה שורה השכינה בקברה של רחל.

מעלת התפילה על קברי צדיקים

בגמרא (סוטה לד:) מובא שכלב הלך למערת המכפלה בחברון, והתפלל על קברי האבות שיזכה להנצל מעצתם של המרגלים שרצו להוציא דיבה על הארץ. וכן מצינו בעוד מקומות נוספים בחז"ל שנהגו להתפלל על קברי צדיקים, ובזכות כך נושעו. בפרט בזוהר הרחיב בכך בכמה מקומות.

ומובא בזוהר (אחרי עא:) על הפסוק (קהלת ד ב): 'וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה', שבאומות העולם הם פונים למתיהם בכל מיני כוחות טומאה, ואילו עם ישראל כשבאים למתיהם הרי הם מתעוררים בתשובה לפני הקב"ה, ואז הנשמות הקדושות מבקשות רחמים על ישראל מהקב"ה, ואז הקב"ה חס על העולם בזכותם. עוד מובא בזוהר (שמות טז:) שאילולי תפילת המתים לא היה העולם מתקיים אף לא חצי יום.

ענין נוסף יש בעליה לקברים מובא בספר חסידים (סי' תנ; סי' תשי; סי' תתשעא) שיש לנפטר הנאה ועילוי נשמה כאשר מתפללים ונותנים צדקה בקברם לעילוי נשמתם. וכאשר נעשה להם טובה, הם גם מבקשים רחמים בעד החיים.

מהדברים הללו עולה שיש מעלה להתפלל בקברי צדיקים.

שיטת הסוברים שאין להתפלל בקברי צדיקים

אך הש"ך (יו"ד סי' קעט ס"ק טו) הביא מחלוקת מה יעשה אדם שנדר שאם יוושע מצרתו ילך להתפלל בבית הקברות, ונושע מצרתו? דעת רבינו חיים פלטיאל (שו"ת מהר"ם רוטנבורג לבוב סי' קסד) שמה שמובא בחז"ל הוא רק להתפלל במקום קדוש או לבקש מחילה ממת שפגעו בכבודו, אך אסור לדבר עם המתים, והמון העם אינם יודעים זאת ונכשלים באיסור, ויש בכך מן האיסור של (דברים יח יא): 'דֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים', ולכן יתיר את הנדר ולא ילך לבית הקברות. אמנם הב"ח (יו"ד סי' ריז אות נא) סובר שיש בכך מצוה ומנהג ישראל, ואין לבטל את המנהג, אך יקפידו שלא להתפלל או לבקש מהמת עצמו, אלא רק יבקשו בזכות המת.

וכן כתב החכמת אדם (כלל פט סעיף ז) שנשים ועמי הארץ ההולכים לקבר ומספרים למת את צרותיהם קרוב הדבר שהוא בכלל דורש אל המתים, ולכן רק יתפללו לה' שימלא משאלותיהם בזכות אבותיו ובזכות הצדיקים הקבורים שם.

זהירות מכוחות הטומאה

סיבה נוספת מצינו להמנע מללכת לבית קברות, משום שהמגן אברהם (סי' תקנט ס"ק טו) והמשנה ברורה (סי' תקנט ס"ק מא) כתבו בשם האר"י שאין ללכת לבית הקברות אלא לצורך לוית המת, כיון שכוחות הטומאה נדבקים בו בבית הקברות. ולכן כתב המשנה ברורה שראוי בזמן שעולים לקבר לעמוד במרחק של ד' אמות מהקברים.

וכן כתב הגר"א (אגרת הגר"א) לאשתו ובני ביתו שיזהרו שלא ללכת בקביעות לבית קברות משום כוחות הטומאה ובפרט לנשים, וצרות רבות באות למי שהולך לשם בקביעות, וכאשר יש צורך ללכת לשם יקפידו ליטול את הידים אחר כך.

בעליות אליהו (הגהה צו) מסופר שהגר"א הלך פעם אחת על קבר אימו ביום השנה, ואחיו לאחיו תראה כיצד אמא שמחה לקראתנו, אולם לאחר כמה ימים אמר לאחיו שהוא מתחרט על שהלך, כי אמנם לאימו נגרם שמחה אך הדבר הסב לו צער ויגון, ויותר לא הלך. וכתב הגאון רבי ניסים קרליץ (חוט שני יו"ד סי' רמ שער הציון ס"ק קלג) שאנחנו לא בדרגה של הגר"א, ואין לנו ללמוד מכך, משום שהנזק שלנו מבית הקברות אינו כה גדול כפי שניזוק הגר"א.

הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ב סי' סד) כתב, בשם הלשם שבקברי צדיקים בחו"ל יש מעלת של קדושת ארץ ישראל, ומכל מקום הגר"א והגר"ח מבריסק נמנעו מללכת לקברים גם בחו"ל. אך בארץ ישראל אין צורך כל כך להתפלל דוקא בקבר משום שכל הארץ קדושה, אך סיים שהמנהג שגם בארץ ישראל הולכים לקברי צדיקים.

טומאת קרי ונדה

המגן אברהם (סי' תקנט ס"ק טו) והחיי אדם (כלל קלח סעיף ה) כתבו שצריך להזהר במיוחד שלא להכנס לבית הקברות כשהוא טמא בטומאת קרי. והחיי אדם הוסיף שבפרט יזהר שלא לעלות לקברי רשעים.

ובדומה כתבו הפתחי תשובה (יו"ד סי' קצה ס"ק יט) בשם החמודי דניאל והמשנה ברורה (סי' פח סק"ז) בשם חיי אדם (כלל ג סעיף לח) שאין לאשה ללכת לבית הקברות בימי טומאתה עד שתטבול. וכתבו השבט הלוי (שיעורי נדה סי' קצה סעיף יז אות ה) והגרב"י זילבר (בית ברוך כלל ג הערה קפח) שיש המתירים לצורך גדול בימי ליבונה. וביאר השבט הלוי שהדבר שונה מהליכה לבית הכנסת שהמנהג להתיר בימי ליבון, משום שהאיסור בבית הכנסת הוא משום גנאי, אך בבית הקברות הוא משום שצירוף טומאת מת וטומאת נדה מזיק, ולכן שלא במקרה של צורך גדול אין ללכת עד שתטבול. אך השבט הלוי כתב, שאם היא רוצה היא יכולה ללכתה לבית הקברות ולעמוד במרחק של ד' אמות מהקברים.

ובסוגה בשושנים (וינד, פרק מ אות ו) הביא בשם הגר"מ הלברשטאם שראה בחיד"א (כתב יד) שיזהרו אף בקברי צדיקים, והיו מקפידים מאד שלא יעלו למירון בימים אלו.

תפילה על קברים ביום צום

ענין נוסף מצינו בגמרא (תענית טז.) שביום צום על הגשמים יש לצאת לבית הקברות. וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תקעט סעיף ג), והרמ"א סבר שנהגו ללכת גם בתשעה באב (או"ח סי' תקנט סעיף י) ובערב ראש השנה (או"ח סי' תקפא סעיף ד).

והנה נחלקו בגמרא מדוע הולכים לבית הקברות, האם משום שהדבר מעורר את האדם שאנו חשובים בעיני השם כמתים אם לא נשוב בתשובה. או משום שבכך אנחנו מעוררים את המתים לבקש רחמים על החיים. ומבארת הגמרא שההבדל בין השיטות הוא האם יש ענין ללכת דוקא לקברי יהודים, או שאפשר לצאת גם לקברי נכרים, משום שאם הענין לעורר אותנו שאנחנו חשובים לפניך כמתים, אין הבדל איזה מת קבור במקום, אך אם רוצים שאבותינו יבקשו עבורנו, צריך ללכת דוקא לקברי יהודים.

והנה השולחן ערוך (או"ח סי' תקעט סעיף ג) פסק כטעם הראשון שיש לצאת ולבכות ולהתחנן לפני השם, שם ולהתעורר שאם לא נשוב בתשובה הרי עתידים אנו להיות כמתים הללו. והוסיף הרמ"א שלכן אם אין בית קברות יהודי, יוצאים לבית קברות שאינו יהודי. ולפי דבריו נראה שסבר שלהלכה אין ענין להתפלל על קברים, וכל הגמרות ומדרשי חז"ל במעלת התפילה על הקברים הם לפי השיטה השניה בגמרא שלא נפסקה להלכה.

בביאור הגר"א תמה מדוע פסק השולחן ערוך הלכה כשיטה זו, ולדעתו הלכה כטעם השני שאבותינו יבקשו עליו רחמים. [אלא שהגר"א סבר שאין להרבות בכך, כפי שהובא לעיל].

אמנם המגן אברהם (סי' תקעט ס"ק יא) והמשנה ברורה (ס"ק יד) והכף החיים (סק"כ) כתבו שיש ב' טעמים בגמרא, ולכן יש ענין להתפלל בקברי ישראל דוקא, והוסיפו שבערב ראש השנה וערב יום כיפור המנהג הוא רק כדי שאבותינו יבקשו עלינו רחמים. ולשיטתם נוהגים כשני הטעמים.

וכן כתב המשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק כז) על המנהג לצאת לבית הקברות בערב ראש השנה, שהטעם הוא משום שהתפילה במקום מנוחת הצדיקים מתקבלת יותר.

העולה מדברינו שנראה שמרן המחבר סבר שלהלכה אין ענין להתפלל בקברים, אלא רק להתעורר שעתידים אנו להיות כמתים, ואילו האחרונים סברו שלהלכה יש ענין להתפלל בקברי צדיקים וקברי אבותנו כדי שהם יעוררו עלינו רחמים. אמנם המשנה ברורה כתב שלא להתקרב לקברים עצמם ולעמוד במרחק ד' אמות מהקברים.

הליכה לבית קברות נכרי

אמנם המשנה ברורה (סי' תקעט ס"ק יד) כתב שבבית קברות שיש בו עבודה זרה על הקבר, כפי שנהוג בבתי קברות נוצרים להניח שתי וערב, וכן לחרוט על הקברים, אסור להתפלל שם, אף שכוונתו לעורר את עצמו שאם לא ישוב בתשובה יהיה כמתים הללו. ובכף החיים (או"ח סי' תרנט ס"ק פא) כתב שיש סכנה ללכת לקברי נכרים, וראוי להמנע מכך, אף כשאין שם עבודה זרה.

צורת התפילה על הקבר

המשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק כז) הביא את הנהגות הראויות בעליה לקבר: יקיף את הקבר, יתן צדקה לפני התפילה, ואחר כך יתפלל להשם בזכות הנפטר, ואין לילך על קבר אחד יותר מפעם אחת ביום.

לימוד בקבר צדיקים

רש"י (יבמות קכב. ד"ה תלתא) הביא בשם הגאונים שביום שהיה מת אדם גדול, היו קובעים אותו לכבודו, ובכל שנה כשמגיע יום השנה לפטירתו, מתקבצים תלמידי חכמים מכל הסביבה לקברו יחד עם שאר העם, להושיב שם ישיבה.

תפילה בתוך הקבר

יש איסור (שו"ע יו"ד סי' שסז סעיף ג) ללמוד תורה ולהתפלל בד' אמות של הקבר משום לעג לרש [הרי הוא לועג למת שאינו יכול לקיים את המצוות]. מאידך קברי צדיקים רבים כדוגמת קבר רחל, מערת המכפלה, קבר רשב"י, רבי מאיר בעל הנס ועוד נהפכו למרכזי תפילה ולימוד תורה. ונשאלת השאלה מדוע אין בכך לעג לרש.

החיד"א (שם גדולים אות קצט ד"ה ומ"מ) כתב, שעל חסידים גדולים כרבי שמובא שלאחר פטירתו היה מגיע לביתו ומקדש אין איסור ללמוד ולהתפלל בקברו, כיון שהוא עדיין חי ומקיים מצות. וכפי שנאמר בספר חסידים (סי' תתשכט) שבמתים חפשי לא נאמר על רבי וחבריו, ולכן רבי היה יכול להוציא את בני ביתו בחובת קידוש. ועוד כתב החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סי' שדמ אות ז) שאם לומדים ומתפללים לעילוי נשמת הנפטר, מותר ללמוד בקברו.

אמנם צריך להזהר כאשר באים לקבר של צדיק הקבור בבית הקברות ליד מתים רבים, ורוצים לעשות מנין או דברי תורה לעילוי נשמת הצדיק, צריך לכוון לכבוד כל המתים שהוא עומד בד' אמות שלהם.

וכן מסקנת המנחת אלעזר (ח"ג סי' נג) שכל שהוא כבודו של המת הדבר מותר, והוסיף שבקבר רחל שהיא אשה יתכן ומותר ללמוד, שהרי לא התחייבה, ובכלל במערת המכפלה קבר רחל קברי השבטים שהיו לפני מתן תורה אין איסור בדבר כיון שלא התחייבו בלימוד תורה. ועל קבר הרשב"י כתב שנוהגים להתפלל וללמוד למעלה, והקבר נמצא למטה במערה הסגורה. [היתר זה כמובן לא שייך למי שנכנס היום למערה למטה].

הציץ אליעזר (ח"י סי' י אות ו) הביא את דברי החיד"א והמנחת אלעזר, והוסיף עוד שניתן לצרף גם את דעת הנצי"ב (העמק שאלה שאילתא יד אות ו) שבימינו שקוברים את המת בעומק של יותר מי' טפחים אין איסור של לועג לרש, כיון שהוא רשות אחרת. אולם סיים שעדיף לסדר חדר אחר ששם יתפללו וילמדו, ושלא יהיה על הקבר עצמו.

גשר החיים (ח"א פרק כט אות יא) כתב שבקבר רשב"י ורבי מאיר בעל הנס, ידוע שהם קבורים למטה, ומקום התפילה היא מקום בפני עצמה, אך בקבר רחל ראוי להתפלל בחוץ ואין לסמוך על ההיתר שהיא אשה וקודם מתן תורה, וכפי שנהג רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל כשפקד את קבר רחל, ארגן מנין בחוץ.

כהנים

החכמת אדם (הקדמת חלק שערי צדק) ופאת השלחן (פ"ב סעיף יח) הרחיבו שכהנים צריכים להזהר שלא לחלל את קדושתם, ואסור לסמוך על היתרים מפוקפקים המתירים להכנס לקברי צדיקים. בימינו בחלק מהמקומות סודרו דרכים לתועלת הכהנים, ניתן להתעדכן אצל הרב יוחנן לומברד, רב בית ההוראה טהרת הכהנים 054-2920903.

יציאה לחו"ל

הברכי יוסף (הובא בשערי תשובה סי' תקסח סק"ח) כתב שמותר לצאת מארץ ישראל להשטח על קברי צדיקים בחו"ל. אולם הגאון רבי ניסים קרליץ (חוט שני יו"ד סי' רמ שער הציון ס"ק קלג) הורה שההיתר הוא רק אם כונתו להתפלל על קברי צדיקים וה' יראה ללבב, אך אם כוונתו גם לנסוע לחו"ל וגם לנסוע לקברי צדיקים אין שום היתר לכך. והביא שהחזון איש היה מוחה באלו שסוגרים את הגמרא ונוסעים לל"ג בעומר למירון.

הוצאות על עליה לקבר

החזון איש (מעשה איש ח"ג עמ' עב) נשאל ע"י הגר"א קלרמן האם יסע מתל אביב לכפר הרואה [בזמנו היה דרך ארוכה] לעלות לקבר אביו ביום השנה, והשיבו החזון איש שבשבילך עדיף שתלמד משניות לעילוי נשמתו.

ובדומה הורה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה תפילה פי"ח הערה 74) שמנהג ישראל לעלות לקבר ההורים ביום השנה, אולם אם הדבר כרוך בהוצאה גדולה, עדיף שיתרום את הכסף לצדקה, ובזמן שהיה טורח לעלות לקבר יקדיש ללימוד לעילוי נשמת הוריו, ובכך יקיים כיבוד אב ואם גדול יותר.

סיכום

מצינו בחז"ל ובפרט בזוהר ענין גדול לפקוד את קברי צדיקים וקברי אבותינו, ולהתפלל שם, וכן יש נחת רוח לנפטרים כאשר עושים שם דברים לעילוי נשמתם, כגון תפילה לימוד צדקה. וכאשר עושים זאת לכבוד המת יש היתר לעשות זאת ע"י הקבר, אולם כשיש עוד קברים באיזור צריך לעשות זאת לכבוד כל המתים המצויים שם.

אמנם יש להזהר מאד שלא לדבר אל המתים, אלא לבקש מבורא עולם בלבד בזכות הצדיקים, ויש להזהר מלהתפלל בתפילות שונות שאין להם מקור מוסמך שנדפסו בסוף תהילים וכדומה לומר אותם על קברים שונים, כאשר בנוסח התפילה יש פניה לנפטר.

כמו כן יש להזהר שלא להרבות בפקידת קברים בקביעות משום שהדבר גורם לכוחות הטומאה להדבק באדם. והמשנה ברורה כתב שראוי להתפלל מחמת כך במרחק ד' אמות מהקבר. כמו כן כדאי להמנע מלעלות לבית הקברות בזמנים שיש טומאת קרי או נדה עד שטובלים.

כהנים צריכים להזהר מאד שלא להטמא אף בקברי צדיקים.

יציאה לחו"ל לצורך תפילה על קברי צדיקים מותרת רק עם הכוונה באמת לשם התפילה.

במקרה ויש טרחה גדולה והוצאה לעלות לקבר ההורים ביום השנה, עדיף להקדיש את הזמן והכסף ללימוד תורה לעילוי נשמה והכסף לצדקה לעילוי נשמה, ובכך יגרם נחת רוח גדולה יותר להורים בשמים.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *