שאלה:
א: מה המקור למנהג האשכנזים, שהחזן אומר את כל פסוקי דזמרה בלחש, ורק את הפסוקים האחרונים הוא אומר בקול?
ב: מה המקור לספר הפטרות על קלף? והאם פסולים המעכבים בספר תורה מעכבים אף בו? והאם צריך לקדש סו את השמות?
ג: בת כהן שנישאה לגוי וילדה ממנו בן בכור. האם צריכים לפדות או שפטורים?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
א. ראה כאן ובתגובות משא ומתן ארוך בענין זה.
ב. ראה משנה ברורה סי’ רפד ס”ק א בשם הלבוש שצידד לומר שכלל לא יוצאים ידי חובה בספר מודפס, מכאן נהגו במקומות רבים לכתוב ספרי נביאים על קלף, וכך הורה הגר"א, אמנם יש שהקלו לכתוב רק את ההפטרות לבד וזה נקרא ספרי דאפטרתא, נהגו בכך בעיקר ספרדים, לגבי הנחתם בארון הקודש הכל לפי המנהג ולמעשה כיון שזה על קלף ובכתב סופר ולא בדפוס נהגו להקל, ראה שו"ת ישכיל עבדי חלק ח סי' ד. וראה בט”ז ומגן אברהם שם שיישבו את מנהג העולם שאינם מקפידים על כך וקוראים גם בספר מודפס, אלא שהעירו שעדיף תנ”ך שלם, ומקור הדברים בענין זה בגיטין ס ע”א. וע”ע ירושלים במועדה להרב אביגדור נבנצל עמ’ קפט.
ג. בת כהן שהתעברה מגוי, כיון שהתחללה מהכהונה בנה חייב בפדיון ויפדה עצמו כשיגדיל כיון שאין לו אב. אבל בת לוי שהתעברה מגוי בנה פטור כיון שעדיין היא בקדושתה. ראה שו"ע סי' שה סעי' יח.
נ.ב.
מה נאה מנהג הקהילות המתפללים כולם יחד כל פסוקי דזמרה בקול רם והחזן מסיים פסוק אחרון של כל קטע.
ויש בזה כמה מעלות טובות.
1. אינו דומה קבוצה המשבחת את המלך ביחד ליחיד המשבח את המלך
2. הקול מעורר את הכוונה.
3. מובא מספרים קדושים שכמתפללים בכל הכח הרי אנו מוסרים את כוחינו לקב"ה ואז משפיע עלינו כל חדש בתוספת קדושה לעבודתו יתברך.
ועוד הרבה מעלות יש בסוג תפילה זו.
השאר תגובה