שאלה:
שלום הרב. האם אשה שצריכה לנסוע לפני שבת יכולה להדליק נרות שבת ולתנות שהיא לא מקבלת שבת?
תשובה:
שלום רב
המהודר ביותר הוא שאשה מקבלת שבת בהדלקה ואז היא לא נוסעת ברכב וכו'. אבל כאשר יש בכך צורך, היא יכולה להתנות לפני ההדלקה שהיא לא מקבלת שבת בהדלקה זו, ואז היא יכולה לנסוע ברכב לישיבה. כך מבואר ברמ"א בסי' רסג סעי' י ובמשנה ברורה שם ס"ק מד. עדיף שלא האשה תנהג אלא רק תיסע ברכב שמישהו אחר נוהג בו, וכמו כן שלא תדלק נורה כשהיא פותחת את דלת הרכב. כיון שיש מחלוקת האם מועיל תנאי זה.
כמו כן, באופן זה תדליק בזמן המיועד לכך או כמה דקות קודם, אבל לא יותר מידי כי אחרת לא ניכר שזה לכבוד שבת, מאחר שלא קיבלה שבת בהדלקה. ממילא הפתרון הזה מועיל רק לנסיעה מאוד קצרה… כי המשנה ברורה מעיר שאין לחלל את השבת אחר 20 דק' שלפני השקיעה, כדי לחוש לשיטת היראים שזמן בין השמשות הוא לפני השקיעה ועוד תוספת שבת כמה דקות. ובכל מקרה אי אפשר להדליק לפני פלג המנחה!
כבוד הרב יש להעיר שאם לא תספיק להנות מהנר עוד בשבת אז יש פה ברכה לבטלה
הניסוח בתשובה "כמו כן …עד עשר דקות " לא ברור כוונת הרב שליטא
מדובר שהיא חוזרת לביתה מן הסתם לאכול ולישון אחרת לא דיברנו כמובן.
כוונתי שאסור להקדים הדלקת נרות כאשר לא מקבלים שבת בהדלקה כי אז לא ניכר שזה לכבוד שבת, אבל אם מקדימים רק כמה דקות – עשר דקות ולא יותר, זה בסדר.
ראוי להוסיף שבנות ספרד לא בהכרח מקבלות שבת בהדלקה ואפילו ללא תנאי.
דעה זו שהאישה מקבלת שבת בהדלקה היא דעת הבה"ג והשולחן ערוך לא פסק אותו להלכה, ולבני ספרד ניתן בשופי שהאישה תעשה מלאכות גם אחרי הדלקת הנרות וללא תנאי.
למיטב ידיעתי זו טעות, המחלוקת היא מתי מקבלים שבת, האם בהדלקה או בברכה, אבל ודאי שאחרי גמר ההדלקה אסור לעשות מלאכות. גם לבנות ספרד.
האיסור לעשות מלאכה מהדלקת נרות הוא מנהג קדום וכמו שאר המנהגים שהרמ"א מביא ולא כלול במחלוקת של הבה"ג כי לשיטתו כולם מקבלים השבת בהדלקה.
ויכול להיות שמשום שהרמ"א הביא מנהג זה והשו"ע לא הביאו בנות ספרד מותרות במלאכה כי אין להם מנהג לאסור.
חוץ מזה נראה לי שבירושלים ובשאר מקומות שזמן הדלקת הנרות הוא ארבעים דקות לפני השקיעה תוכל להדליק כבר מהזמן כי זה ניכר שזה לכבוד שבת ובפרט היום שאין משתמשים בנרות סתם להאיר.
מחילה מכבוד תורתו, אבל בנות ספרד אינן מקבלות שבת בהדלקה כמו שפסק השו"ע ברס"ג סעיף י' (יש ויש ויש ויש והלכה כיש האחרון – כך מכללי הפסיקה)
עוד ראה ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד קעט:
"יש אומרים שכיון שהדליקה האשה נרות שבת, חל עליה תוספת שבת מחול על הקודש וכאילו קיבלה עליה שבת ואסורה בעשיית מלאכה. וכן אסור לה לאכול ולשתות עד לאחר הקידוש, אפילו אם עדיין היום גדול. ולפיכך נוהגות קצת נשים שאחר שבירכו והדליקו את הנר, אינן מכבות את הגפרור שבידן, אלא משליכות אותו לארץ והוא נכבה מאליו. ויש המחמירים עוד שאין האשה מתפללת מנחה אחר הדלקת נרות שבת, שמאחר ועשתה אותו קודש לא תעשנו חול, בתפלת מנחה של חול. אולם דעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך, שאין קבלת שבת תלויה בהדלקה כלל, ולכן האשה מותרת בעשיית מלאכה ובטעימה גם לאחר הדלקת הנרות, כל זמן שלא שקעה השמש. וכן עיקר להלכה"
(בהמשך כותב הילקוט יוסף שנכון שהאישה תגלה דעתה בתנאי – אבל רק לרווחא דמילתא ולא חיוב כלל)
לגבי המחלוקת מתי מברכות – לפני או אחרי ההדלקה, הרי שהמחלוקת בשאלת זמן הברכה נובעת מהמחלוקת בין בני שו"ע לרמ"א לגבי האם מקבלת שבת או לא בהדלקתה, מכיוון שהרמ"א פוסק שכן, ההוראה לבנות אשכנז לברך אחרי ההדלקה (אחרת איך תכבה את הגפרור<) ואילו למרן השו"ע שלא פוסק את דעת הבה"ג שמקבלות שבת בהדלקה, ממילא מברכות עובר לעשייתן כשאר המצוות.
אלו שני נושאים, יש את המנהג לקבל שבת בהדלקה, ויש שאחר שכך נהגו הקבלה מתפרשת כך מאליה אא"כ עשו תנאי מפורש לא כך!
לדעתי יש כאן טעות. נכון הדבר שיש מחלוקת ראשונים האם הדלקת נרות מהווה קבלת שבת או לא, ולדעת התוס' הרא"ש והרמב"ן ההדלקה אינה בהכרח קבלת שבת, אבל אחרי שכל אשה נוהגת כן לקבל שבת בהדלקה, ופוק חזי מאי עמא דבר, תשאל את הנשים ותשמע שכוונתן לקבל שבת! ממילא זו ודאי קבלה גמורה מבחינתן אחר שכך נהגו. השאלה אם התנאי צריך להיות בפה או די במחשבה בלב, זה עוד שאלה הלכתית, אבל מי שתדליק בסתמא ודאי היא מדליקה על דעת הנהגתה הרגילה.
זו לא רק מחלוקת ראשונים אם מקבלת שבת או לא בהדלקה, אלא נפסק בשולחן ערוך שאינן מקבלות שבת בהדלקתן – כך מכללי הפסיקה ואין חולק על כך שמרן השולחן ערוך אינו חושש לקבלת שבת בעת הדלקת הנרות.
יש הרבה בנות ספרד שלמדו והתחנכו במוסדות של בנות אשכנז, ושם הורגלו לקבל שבת בהדלקת הנרות ואפילו לצערנו הורגלו לברך אחרי ההדלקה (מה שלדעת מרן השולחן ערוך הווי ברכה לבטלה!)
אלא שמרן הרב עובדיה זצ"ל החזיר עטרה ליושנה והסביר לקהילות בני ספרד שבנות ספרד כלל אינן מקבלות את השבת בהדלקתן את הנרות, והמונים מהבעלים הקפידו להסביר לנשותיהן את העניין ובכך הצילו אותן מברכה לבטלה ובנוסף, הנשים שלנו היום יודעות היטב שהן לא מקבלות שבת בהדלקה.
וכדי לחזק את דעתי הבוקר עברתי ושאלתי מספר חברים בני ספרד, כולם יראי שמיים ומקפידים קלה כבחמורה, ואכן חלקם עושים תנאי פעם בשנה (אבל לרווחא דמילתא בלבד) ואכן ברוב הפעמים לא עושות מלאכה אחרי ההדלקה, אבל לא כיוון שקיבלו שבת אלא כיוון שסיימו את המלאכות והכל מוכן לשבת, אבל מונח להן היטב היטב במוחן ובדעתן (אחרי עבודת הקודש של הרב עובדיה כל השנים ואחרי שבעליהן הסבירו להן את הנושא) שהן בנות ספרד ושלא מקבלות את השבת בהדלקה, וממילא אין כאן קבלת שבת מוחלטת כיוון שדעתן עד השקיעה למקרי צורך של מלאכה שנשכחה!
(נניח שכחו להעביר את המיחם למצב שבת, ודאי שיכולות גם ללא תנאי להעבירו למצב שבת כל עוד יש עוד מספר דקות עד השקיעה!)
אם תרצו לאמת את הדברים, אשמח לקשר אתכם לכל מי שצריך כדי לחדד את ההלכה הזו לבני ספרד, או כל הלכה אחרת בה כתבתי הארות וביאורים.
מה שכתבת "לצערנו" אינו מדוייק, יש טעות נפוצה, כביכול הספרדים נהגו בזה כדעת השלחן ערוך והאשכנזים כדעת הרמ"א, האמת היא שגם הספרדים נהגו בזה כדעת הרמ"א לברך אחרי ההדלקה! ראה בבן איש חי שנה שניה פרשת נח סעיף ח, כף החיים סי’ רסג ס”ק לד, אור לציון ח”ב סי’ יח סעיף ג [ושם כתב שאם אין לה מנהג אבות בזה עדיף שתברך ואח”כ תדליק] וכן האריך בזה הגאון רבי י”ח סופר שליט”א בספרו מאמר יעקב סי’ כב. אלא ששיטת הגר”ע יוסף היתה לשנות מהמנהג הותיק, כפי ששיטתו לגבי כל מנהג הספרדים, שלדעתו דינם להבטל מפני דעת השלחן ערוך שהוא מרא דארעא דישראל, אבל כידוע היתה בענין זה בכל השנים מחלוקת גדולה ונוקבת בין גדולי הספרדים והרגב"צ אבא שאול חלק עליו מכל וכל, וכן היום קהילות רבות ירושלמיות כמו אלו השייכים לחברת אהבת שלום או לרבי יהודה עדס ואחרים, מקפידים מאוד על מנהגי הספרדים שמקדמת דנא.
השאר תגובה