הנאה ממעשה בשבת

המשנה ברורה הכריע להחמיר בזה ואינני רואה טעם להקל בדבר קל כזה.

אינני מכיר בני ספרד שהקלו בזה, אם אתה מכיר תציין לנו. משום מה יש לי תחושה שאינך מבין מספיק את עוצמת משקלו של המשנה ברורה גם לבני ספרד. כדאי לעשות בענין זה קצת שאלת חכמים.

נתחיל מהסוף, אני ג אוהב ומעריך אותך מאוד מאוד, וכל תוספת הלכתית שלך רק מוסיפה להתפעלותי ביודעי ובהכירי את דרכך מתחילתה.
אני גם שב ואומר מה שכבר אמרתי לך לא פעם, החשיבה המודרנית הזו שאם המשנה ברורה הוא אשכנזי מה שהוא אומר נוגע לבני אשכנז, ואם הרב מזוז הוא ספרדי דבריו אמורים לספרדים וממילא יש לנו הבדל בין בני אשכנז לבני ספרד, היא שגויה, וזו שגיאה שכואבת לי מאוד. מה הקשר מוצאו של הרב בעל הדעה? וכי בגלל שהרב מזוז הוא ספרדי כל מה שהוא אומר זה לספרדים?? הרי יש פרי מגדים שדן בזה והאחרונים דנו בדבריו והמשנה ברורה חשש לו, זכותו של הרב מזוז לכתוב מאמר מדוע אינו חושש לו, וזכותו של כל אדם אשכנזי וספרדי כאחד לסמוך על מאמרו זה, הרב מזוז רב גובריה, אין לזה קשר בין בני אשכנז לבני ספרד. החלוקה בין אשכנזים לספרדים שייכת במקום שאכן יש הבדל בכללי הפסיקה, בשאלה ספציפית שנחלקו בה פוסקי זמנינו ובמקרה חלקם אשכנזים חלקם ספרדים אין קשר לנושא הזה, וכאן כאשר בא לפני אדם ושואל שאלה זו, ואני יודע שההנהגה המקובלת בענין זה היא באופן מסויים, מדוע שאורה לו אחרת? מה זה נוגע לאשכנזים וספרדים?
אני מודה שלא ידעתי את דעתו של הרב מזוז בענין זה, אין לי יכולת להקיף ולהגיע לכל מאמר הלכתי שנכתב בכל נושא, אבל אני אומר שגם מכאן ולהבא לדעתי יש להורות לספרדים לחשוש בענין זה.
כמובן אם יש נושא של שעת הדחק גדול, גם לפי המשנה ברורה יש להקל כאן, כיון שהפרי מגדים עצמו תולה את זה בטעמים השונים שנאמרו בדין זה וכו', אבל בדרך כלל אין קושי מיוחד.
כאשר יש הבדל אמיתי בין בני אשכנז לבני ספרד אנחנו עושים כל מאמץ לחדד הכל, אף כי לא תמיד הכל ידוע לנו, ואנו שמחים בכל הערה – הארה.
ואגב, ספציפית לגבי אוטובוס שיצא בשבת יש עוד צדדים להקל, כיון שלא נעשה האוטובוס בשבת אלא נעשתה בו מלאכה בשבת, בשונה מדבר שנעשה בשבת באיסור. ראה מנחת יצחק ט,לט.

חשוב לציין רק לדיוק הדברים, לומר אין כל סברא להחמיר במחלל שבת זה תמוה כמובן לאור העובדה שהפרי מגדים הוא המחמיר ואחריו נסמכו הרבה פוסקים. התפיסה שלך כביכול מנהג בני ספרד להקל בכל מה שאפשר ומנהג בני אשכנז להחמיר היא שגויה, קשה לי להסביר בכתב את מקור הטעות, אנסה בכל זאת במילים קצרות, ראשית ברור שלא היתה כזו תפיסה אצל הספרדים מעולם! הגישה הזו נובעת ממלחמתו של מרן הגר"ע יוסף שבהרבה מקרים נקט לשון כוחא דהיתרא עדיף, ואם תשאל אותי, אני חושב שהיתה כאן מחלוקת מסויימת בדרכי הפסיקה שאינה נוגעת לקולא וחומרא כלל, אלא יש כאן איזה שהוא סגנון שונה וחסור הבנה קל בין הצדדים, ואסביר.
דרך הפסיקה האשכנזית, היא תמיד לרדת לעומקו של ענין ספציפי זה הנדון בלי לבנות את ההיתר על צירופי צירופים. כלומר, אם יש שאלה ספציפית לגבי הנחת מרק קר על פלטה שתדלק עוד שעה בשעון שבת, הרי שיש לנו כאן רק את הנושא הספציפי של איסור חזרה בגרמא, מעבר לכך כלום. ממילא זה אסור כיון שגרם מלאכה הותר רק במקום הפסד גדול וזהו. שיטת הגר"ע יוסף היתה שלא לתת את הדגש על פלפול והעמקה דוקא בעצם הנושא הנדון, אם ניתן לצרף לזה עוד ספקות, ממילא זה יותר. ולכן, אף שגם הוא פוסק שיש בישול אחר בישול בלח, כאן הוא אומר צירוף ראשון יש מחלוקת אם יש בישול אחר בישול בלח וכו' וכו' על זה הדרך. כלומר הגר"ע יוסף אינו "מיקל" יותר מאחרים, אלא שהוא חידש והרחיב מאוד את הגישה הספרדית שדכלה בצירופים נוספים, ובנה על כך שיטה שלמה שבעצם פועלת כך בכל תחומי ההלכה. מכאן הוא תמה מאוד למה פוסקים שונים מחמירים בדברים שניתן למצוא בהם צדדים להקל ולצרפם? הרי מדובר בשאלה דרבנן, ויש הרי שיטות מקילות אז זה ספק דרבנן וכו'. הפוסקים שכנגדו לא הבינועל מה הוא טוען, שהרי מה משנה אותן דעות מקילות עד כמה שההלכה הוכרעה שלא כדבריהם? הדיון מתחיל אחרי הכרעת ההלכה ההיא, יש לדון בעצם הנושא ולהכריע בו, מה שייך לפתוח נושאים ישנים שכבר הוכרעו? וכך הבדלי הגישות יצרו פער ולפעמים כמעט חוסר אימון הדדי בפסיקה. הגר"ע יוסף טען כוחא דהיתרא עדיף, והם כנגדו אומרים נשמח להתיר אבל אין נימוק.
מה שאני בא לומר, הנקודה הזו היא לא הבדל בין אשכנזים לספרדים, אלא נדון ספציפי בין מרן הגר"ע יוסף לפוסקים אחרים. למשל הגרב"צ אבא שאול הוא גדול החולקים בזה על הגר"ע יוסף ידידו ורעו. ידוע מה שנחלקו חריפות לגבי הנחת סיר על אש שהדליק יהודי על ידי גוי במסעדה יהודית. הגר"ע יוסף מתיר משום ספק ספקא, שיטת הרמ"א שמתיר, ושיטת הפוסקים שבבית ישראל אין איסור. והגרב"צ יוצא כנגדו בחרב ובחנית, מה שייך ספק ספקא? הרי בשני הנדונים האלו הכריע השו"ע לחומרא??? כלומר האם יש נושא של צירופי ספקות בענינים שהוכרעו? יש כאן חידוש גדול של הגר"ע יוסף שכנגדו רבים מפוסקי ההלכה הספרדים דוקא חלקו.
כך גם המשקל של פוסקי הלכה מדורות עברו, מה נקרא ספק? כשיש פוסקים מובהקים כמו נניח רבי עקיבא איגר ונודע ביהודה, שכנגדם יש פוסקי הלכה לא מוכרים שפסקיהם הרבה פחות התקבלו, זו מחלוקת שקולה? יש לנו עכשיו ספקא דדינא, או שיש מושג של פוסקי הלכה שהתקבלו ואין להקל כנגדם? כל זה נדונים שמסעירים והסעירו את עולם ההלכה, האשכנזי והספרדי כאחד.
מה הבעיה הגדולה שאני נתקל בה הרבה כאן באתר, הגר"ע יוסף היה לו את ידע עצום והוא גיבש שיטה ודרך וזו זכותו, אבל הרבה אנשים ממשיכים ועולים בזה קומה אחר קומה ואין להם את הכלים בכלל להבין מתי גם הגר"ע יוסף כבר לא היה מדבר…
מכאן אני שב ואומר, כשמדובר בשאלה קלה שניתן להקפיד עליה בנקל, מדוע להקל כנגד המשנה ברורה שספרו נחשב ספר יסוד בכל מקום? אינני מכרי כולל הלכה ספרדי אחד שלא לומד כסדר את המשנה ברורה מכריכה לכריכה!

אין ספק בכך, וצא וראה כמה פעמים מובאים כאן דבריו באתר, אבל לבוא ולבטל את דברי המשנה ברורה כביכול אין כל צורך לחשוש להם גם כשמדובר בטירחה מועטת, בעיני לא זו דרכה של הרב עובדיה. לפעמים יש לי תחושה שבמקום שהשיקולים יהיו הלכתיים הם נהיו סוג של מפלגתיים, וזה מגוחך בעיני, אין קשר בין מוצאו של הרב הפוסק לבין פסקיו. אין כוונתי אליך כמובן שאני מאוד מוקיר ומעריך את הדרך המדהימה שעשית, אלא לשוחח איתך על תופעה תמוהה.