לתרומות לחץ כאן

הנאה ממעשה בשבת

שאלה:

שלום ! קרוב משפחה שאינו שומר תורה ומצוות מבקש שאשלח דואר אלקטרוני המכיל קובץ שאותו קרוב משפחה כתב בשבת, האם עלי לחכות את שיעור הזמן שלקח לו לכתוב בשבת ורק אז לשלוח?

תשובה:

שלום וברכה

מצידך אין בזה כל ענין, זה חשוב בשביל האדם המקבל את ההודעה, שלא ישתמש בה עד שלא יעבור הזמן הזה של בכדי שיעשה, וראוי באמת לדחות את זה כדי למונעו מכך.

בשורות טובות ושבוע מבורך.

 

מקור הדין שאסור להנות ממעשה שבת נאמר לגבי בישול ומופיע בשולחן ערוך [הלכות שבת סימן שיח סעיף א] המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), (טור), במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד; (ואם אמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת, ע"ל סימן ש"ז סעיף כ'). ולגבי איסור דרבנן עי'בביה"ל שם שהאריך לדון בזה: המבשל בשבת או שעשה וכו' – ואם הוא מלאכה דרבנן עיין בפמ"ג שכתב דחד דינא אית להו ובשוגג צריך להמתין עד מו"ש ע"ש דראיתו משבת ל"ח ע"א דאמר שם מבשל הוא דקעביד מעשה אבל האי דלא קעביד מעשה וכו' ולא אמר משום דהוא דרבנן ולפלא דשם רצה הגמרא לומר דאפילו במזיד מותר בו ביום מטעם זה כדאיתא שם בהדיא ומזיד אין שום אחד מהפוסקים שיקל בו ביום אפילו באיסורא דרבנן ולכן הוצרך הגמרא לטעם זה וחפשתי ומצאתי בביאור הגר"א שכתב ומסיק להלכה דאפילו לדעת השו"ע שפסק כר' יהודה היינו בדאורייתא אבל במלאכה דרבנן הוא סובר דלא קנסו שוגג אטו מזיד והביא לזה סוגיות מפורשות וכן פסק הרמב"ם דהמטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד אל ישתמש בהן עד מו"ש [אך זה צריך לעיין דכתב שם הגר"א דבמלאכה דרבנן ר"י סבר כר"מ ומשמע שם דבין לענין שוגג ובין לענין מזיד וכן משמע מהרמב"ם שפסק במטביל דבמזיד לא ישתמש בהן עד מו"ש ומשמע דבמו"ש מותר אפילו לו ואמאי הא לדברי הרמב"ם דפסק כר"י דבמלאכה דאורייתא במזיד אסור לעולם גם בדרבנן צריך להיות במזיד כן דהא ר"י סובר דלא קנסו שוגג אטו מזיד בדרבנן אבל במזיד גופא לא מצינו בגמרא שיחלוק ר"י בין דרבנן לדאורייתא וצ"ע] שוב מצאתי שגם בח"א כתב דנ"ל דבשוגג באיסור דרבנן מותר אפילו לו בו ביום וכבר קדמו הגר"א בביאורו:

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. לכאורה יש מחלוקת לגבי הקנס דרבנן של "בכדי שיעשו" האם זה נאמר רק בגוי או גם במחלל שבת יהודי…
    לכאורה מפוסקי בני ספרד לא ראיתי שהחמירו בקנס זה ליהודי אפילו מחלל שבת בפרהסיא שרבים תולים שנחשב תינוק שנשבה.
    אומנם לענ"ד ראוי להחמיר אם אפשר, אבל מצד הדין איני בטוח שיש להמתין זמן בכדי שיעשו במעשה שבת של יהודי.

  2. להחמיר תמיד אפשר, ואם אפשר להחמיר בנקל אז בהחלט ראוי ונכון להחמיר.
    אבל לחייב מן הדין לבני ספרד קשה, לבני אשכנז כיוון שזאת הכרעת המשנה ברורה ודאי שיש יותר לחוש.

  3. אינני מכיר בני ספרד שהקלו בזה, אם אתה מכיר תציין לנו. משום מה יש לי תחושה שאינך מבין מספיק את עוצמת משקלו של המשנה ברורה גם לבני ספרד. כדאי לעשות בענין זה קצת שאלת חכמים.

  4. באופן כללי אציין כי אני בהחלט מבין את עוצמתו של המשנה ברורה בכל ארון ספרים יהודי ולא משנה מהו מוצאו של היהודי. זהו ספר עיון נפלא וחובה ללימוד עבור כל אחד ואחד מעם ישראל ללא יוצא מן הכלל.

    עוד אציין כי איני בודה מליבי שלי דבר, אני נסמך על שורת תלמידי חכמים גדולים (בלי גוזמא לא במספרם ולא באיכותם) שמשרתים את עם ישראל כמוצ"ים בבתי הוראה בישראל, חלקם בני ספרד וחלקם בני אשכנז, ומכולם אני ניזון וזוכה לשמוע וללמוד ביאורים לסוגיות הלכתיות , מעצמי אין לי דבר..

    קרוב לעשור שאני זוכה להדבק בהם ובתורתם, ואני בשנים האחרונות עד לתופעה שמעט חורה לי, שבה קורה לא פעם שיש מקום לחילוק בין בני ספרד לבני אשכנז והחילוק לא תמיד ברור דיו.
    זה קורה בהלכות מכל התחומים אבל בעיקר בהלכות שבת ובהלכות ברכות, וחשוב לי במקומות בהם ידועים לי דברים ברורים לנסות ולדייק היכן שלבני ספרד הדין שונה מהותית מבני אשכנז ויש כל כך המון מקומות כאלה, ולפעמים הדבר עלול להביא לטעויות שעלולות חלילה להוביל לידי ברכות לבטלה או חומרות שלא כל אחד יכול וצריך להחמיר אותן בפרט במקרים רגישים של דרכי שלום ומשפחה, והדבר בולט בעולם התשובה שאני עד וחי אותו כבר עשור.

    לגופו של ענין לגבי הנושא הזה ספציפית בשאלה זו, דעת הגאון הרב מאיר מאזוז, באור תורה (סיוון תשמ"ט סי' קכט אות א) כתב שמותר לחכות בתחנת האוטובוס לנסוע כמה דקות אחרי יציאת השבת, אע"פ שברור שהנהג נסע ממקום יציאתו לפני צאת השבת. שדווקא בגוי צריך להמתין בכדי שיעשו שמא יבוא לומר לו פעם אחרת שיעשה (והוסיף עוד טעמים נוספים למה להתיר)
    ומביאו המשנה ברורה במהדורת תפארת (שמתובל היטב בפסיקות אחרוני האחרונים פוסקי בני ספרד ועדות המזרח)

    וזיל בתר טעמא שהרי בגוי יש חשש שיבוא לומר לו לעשות בפעם אחרת אבל ביהודי אין חשש שהרי יהודי לא יכשיל יהודי בחילול שבת.

    ולסיום, אומר בכנות שכבוד מעלתכם יודעים עד כמה חשוב לי האתר הזה ובית ההוראה שלכם שממנו אני נהנה ולומד כבר שנים בדרכי בעולם התשובה, מעולם לא הסתרתי את רגשות האהדה וההערכה שלי אליכם, אבל עם זאת מחובתי לומר שיש פעמים בהם החילוק בין בני ספרד לבני אשכנז לא תמיד ברור וכולי תקווה שחלילה לא יבינו אותי לא נכון, כוונתי רק להאיר (בא') כיוון שגם אני מבני ספרד שבתחילת דרכי בתשובה לפני כעשר שנים הייתי עם ידע אפסי בהלכה וניזונתי רבות מתשובותיכם המחכימות, והייתי מאוד שמח אם ניתן היה לחדד יותר את אותם המקומות בהם יש לחלק בין בני ספרד לבני אשכנז.

    ישר כוחכם!
    בהערכה רבה מאוד מאוד.

    מבחינתי אפשר שלא לפרסם את התגובה, ושתהיה לעיניכם בלבד.

  5. נתחיל מהסוף, אני ג אוהב ומעריך אותך מאוד מאוד, וכל תוספת הלכתית שלך רק מוסיפה להתפעלותי ביודעי ובהכירי את דרכך מתחילתה.
    אני גם שב ואומר מה שכבר אמרתי לך לא פעם, החשיבה המודרנית הזו שאם המשנה ברורה הוא אשכנזי מה שהוא אומר נוגע לבני אשכנז, ואם הרב מזוז הוא ספרדי דבריו אמורים לספרדים וממילא יש לנו הבדל בין בני אשכנז לבני ספרד, היא שגויה, וזו שגיאה שכואבת לי מאוד. מה הקשר מוצאו של הרב בעל הדעה? וכי בגלל שהרב מזוז הוא ספרדי כל מה שהוא אומר זה לספרדים?? הרי יש פרי מגדים שדן בזה והאחרונים דנו בדבריו והמשנה ברורה חשש לו, זכותו של הרב מזוז לכתוב מאמר מדוע אינו חושש לו, וזכותו של כל אדם אשכנזי וספרדי כאחד לסמוך על מאמרו זה, הרב מזוז רב גובריה, אין לזה קשר בין בני אשכנז לבני ספרד. החלוקה בין אשכנזים לספרדים שייכת במקום שאכן יש הבדל בכללי הפסיקה, בשאלה ספציפית שנחלקו בה פוסקי זמנינו ובמקרה חלקם אשכנזים חלקם ספרדים אין קשר לנושא הזה, וכאן כאשר בא לפני אדם ושואל שאלה זו, ואני יודע שההנהגה המקובלת בענין זה היא באופן מסויים, מדוע שאורה לו אחרת? מה זה נוגע לאשכנזים וספרדים?
    אני מודה שלא ידעתי את דעתו של הרב מזוז בענין זה, אין לי יכולת להקיף ולהגיע לכל מאמר הלכתי שנכתב בכל נושא, אבל אני אומר שגם מכאן ולהבא לדעתי יש להורות לספרדים לחשוש בענין זה.
    כמובן אם יש נושא של שעת הדחק גדול, גם לפי המשנה ברורה יש להקל כאן, כיון שהפרי מגדים עצמו תולה את זה בטעמים השונים שנאמרו בדין זה וכו', אבל בדרך כלל אין קושי מיוחד.
    כאשר יש הבדל אמיתי בין בני אשכנז לבני ספרד אנחנו עושים כל מאמץ לחדד הכל, אף כי לא תמיד הכל ידוע לנו, ואנו שמחים בכל הערה – הארה.
    ואגב, ספציפית לגבי אוטובוס שיצא בשבת יש עוד צדדים להקל, כיון שלא נעשה האוטובוס בשבת אלא נעשתה בו מלאכה בשבת, בשונה מדבר שנעשה בשבת באיסור. ראה מנחת יצחק ט,לט.

  6. לא הייתי מתפעל כל כך ממני, כיוון שרוב הדברים שכתבתי אינם שלי אלא של מורי ורבותי, אבל תודה רבה על הערכתכם אלי, זה בהחלט הדדי!

    אני מסכים שאין בהכרח קשר בין מוצאו של הפוסק לבין מי שבוחר ללכת בפסיקותיו ומי שלא, אבל בסופו של דבר בדיוק על אותו עקרון, הכרעה של המשנה ברורה אינה בהכרח מחייבת בני ספרד, כאשר יש פוסקים שמתירים להם (אגב הרב מזוז אינו יחיד גם הילקוט יוסף מעיקר הדין מתיר באוטובוס ורק כותב שראוי ונכון להמתין את הזמן של בכדי שיעשו), וכן, באוטובוס יש עוד סברות להקל כמו שכתבתם.

    אבל אביא כאן את דבריו של מורה הוראה בקיא מאוד בכללי הפסיקה שאיתו התייעצתי בנדון הזה:

    למעשה, כלל של "בכדי שיעשו" הוא קנס שקנסו רבנן לגבי מעשה של גוי שעשה עבור היהודי, ואילו במחלל שבת הטעם לא שייך – יהודי לא מחטיא יהודי בחילול שבת.

    יש מקומות שבהם הסברא כל כך חזקה, שהסברא היא נותנת.
    יש גמרא בגיטין ,"וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה", ומבואר שהני מילי בדהורייתא, אבל בדרבנן עושים מעשה מפני הדימוי, לכן גם במקומות שהפרי מגדים מחמיר, הרב עובדיה מסביר שהפרי מגדים מחמיר ואנחנו בהרבה מקומות לא נוקטים כמותו להלכה!

    אפילו בספק במציאות אנחנו מקילים כמו במלאכה שנעשתה בבין השמשות אז למה מתירין לעניין הנאה(והרי זה דבר שיש לו מתירין)? כיוון שזה ספק של קנס שהרבה הרבה יותר קל מספק דרבנן רגיל.
    אם בספק פלוג מקילים אז קל וחומר בספק קנס שזה קל אפילו יותר.

    לכן, קשה לי לקבל שאדם שפוסק כמו הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שרוב בני ספרד כיום פוסקים כמותו – עינינו הרואות כך…), והדברים נתמכים על יסודות איתנים של דינא דגמרא, אין סיבה שיפסקו לו להחמיר כמו המשנה ברורה.

    ידוע שבני אשכנז נוהגים שהיכן שניתן בנקל להחמיר, מבחינתם זה דין גמור אבל צריך להבין שעבור בני ספרד זה שונה בתכלית, ושיטות הפסיקה שלנו שונות בעניין זה.

    עוד נקודה, שידוע לנו שאצל פוסקי אשכנז יש מה שנקרא הנהגת ההלכה (כמו שש"כ שהוציא את המהדורה הראשונה, והיו פסקי הלכה שכתב שהיו בניגוד ל"הנהגת הפסיקה" המקובלת, ושינה במהדורה בתרא)

    ולכן בודאי שבני ספרד צריכים לקבל לכתחילה הוראה כפוסקים הספרדים ולא כהמשנה ברורה.

    והוא מדגיש שמעולם לא שמענו שפוסקים ספרדים החמירו במומר..

  7. חשוב לציין רק לדיוק הדברים, לומר אין כל סברא להחמיר במחלל שבת זה תמוה כמובן לאור העובדה שהפרי מגדים הוא המחמיר ואחריו נסמכו הרבה פוסקים. התפיסה שלך כביכול מנהג בני ספרד להקל בכל מה שאפשר ומנהג בני אשכנז להחמיר היא שגויה, קשה לי להסביר בכתב את מקור הטעות, אנסה בכל זאת במילים קצרות, ראשית ברור שלא היתה כזו תפיסה אצל הספרדים מעולם! הגישה הזו נובעת ממלחמתו של מרן הגר"ע יוסף שבהרבה מקרים נקט לשון כוחא דהיתרא עדיף, ואם תשאל אותי, אני חושב שהיתה כאן מחלוקת מסויימת בדרכי הפסיקה שאינה נוגעת לקולא וחומרא כלל, אלא יש כאן איזה שהוא סגנון שונה וחסור הבנה קל בין הצדדים, ואסביר.
    דרך הפסיקה האשכנזית, היא תמיד לרדת לעומקו של ענין ספציפי זה הנדון בלי לבנות את ההיתר על צירופי צירופים. כלומר, אם יש שאלה ספציפית לגבי הנחת מרק קר על פלטה שתדלק עוד שעה בשעון שבת, הרי שיש לנו כאן רק את הנושא הספציפי של איסור חזרה בגרמא, מעבר לכך כלום. ממילא זה אסור כיון שגרם מלאכה הותר רק במקום הפסד גדול וזהו. שיטת הגר"ע יוסף היתה שלא לתת את הדגש על פלפול והעמקה דוקא בעצם הנושא הנדון, אם ניתן לצרף לזה עוד ספקות, ממילא זה יותר. ולכן, אף שגם הוא פוסק שיש בישול אחר בישול בלח, כאן הוא אומר צירוף ראשון יש מחלוקת אם יש בישול אחר בישול בלח וכו' וכו' על זה הדרך. כלומר הגר"ע יוסף אינו "מיקל" יותר מאחרים, אלא שהוא חידש והרחיב מאוד את הגישה הספרדית שדכלה בצירופים נוספים, ובנה על כך שיטה שלמה שבעצם פועלת כך בכל תחומי ההלכה. מכאן הוא תמה מאוד למה פוסקים שונים מחמירים בדברים שניתן למצוא בהם צדדים להקל ולצרפם? הרי מדובר בשאלה דרבנן, ויש הרי שיטות מקילות אז זה ספק דרבנן וכו'. הפוסקים שכנגדו לא הבינועל מה הוא טוען, שהרי מה משנה אותן דעות מקילות עד כמה שההלכה הוכרעה שלא כדבריהם? הדיון מתחיל אחרי הכרעת ההלכה ההיא, יש לדון בעצם הנושא ולהכריע בו, מה שייך לפתוח נושאים ישנים שכבר הוכרעו? וכך הבדלי הגישות יצרו פער ולפעמים כמעט חוסר אימון הדדי בפסיקה. הגר"ע יוסף טען כוחא דהיתרא עדיף, והם כנגדו אומרים נשמח להתיר אבל אין נימוק.
    מה שאני בא לומר, הנקודה הזו היא לא הבדל בין אשכנזים לספרדים, אלא נדון ספציפי בין מרן הגר"ע יוסף לפוסקים אחרים. למשל הגרב"צ אבא שאול הוא גדול החולקים בזה על הגר"ע יוסף ידידו ורעו. ידוע מה שנחלקו חריפות לגבי הנחת סיר על אש שהדליק יהודי על ידי גוי במסעדה יהודית. הגר"ע יוסף מתיר משום ספק ספקא, שיטת הרמ"א שמתיר, ושיטת הפוסקים שבבית ישראל אין איסור. והגרב"צ יוצא כנגדו בחרב ובחנית, מה שייך ספק ספקא? הרי בשני הנדונים האלו הכריע השו"ע לחומרא??? כלומר האם יש נושא של צירופי ספקות בענינים שהוכרעו? יש כאן חידוש גדול של הגר"ע יוסף שכנגדו רבים מפוסקי ההלכה הספרדים דוקא חלקו.
    כך גם המשקל של פוסקי הלכה מדורות עברו, מה נקרא ספק? כשיש פוסקים מובהקים כמו נניח רבי עקיבא איגר ונודע ביהודה, שכנגדם יש פוסקי הלכה לא מוכרים שפסקיהם הרבה פחות התקבלו, זו מחלוקת שקולה? יש לנו עכשיו ספקא דדינא, או שיש מושג של פוסקי הלכה שהתקבלו ואין להקל כנגדם? כל זה נדונים שמסעירים והסעירו את עולם ההלכה, האשכנזי והספרדי כאחד.
    מה הבעיה הגדולה שאני נתקל בה הרבה כאן באתר, הגר"ע יוסף היה לו את ידע עצום והוא גיבש שיטה ודרך וזו זכותו, אבל הרבה אנשים ממשיכים ועולים בזה קומה אחר קומה ואין להם את הכלים בכלל להבין מתי גם הגר"ע יוסף כבר לא היה מדבר…
    מכאן אני שב ואומר, כשמדובר בשאלה קלה שניתן להקפיד עליה בנקל, מדוע להקל כנגד המשנה ברורה שספרו נחשב ספר יסוד בכל מקום? אינני מכרי כולל הלכה ספרדי אחד שלא לומד כסדר את המשנה ברורה מכריכה לכריכה!

  8. בודאי שהספר הקדוש והנפלא הזה (המשנה ברורה) נלמד היטב ואף אחד מהספרים העיקריים בספרות התורנית – בלי ספק!

    אלא שאי אפשר להתעלם מהעובדה שכיום בימנו, רוב בני ספרד הולכים אחרי פסקי הרב עובדיה ועובדה זו לענ"ד צריכה לבוא לידי ביטוי בעולם ההלכה של בני ספרד (למעט קבוצות קטנות שהן מיעוט מובהק ביחס לרוב המכריע שכמובן שרשאיות להחזיק במנהג אבותם)

    וברור שהרב ידע שיתנגדו לו, אלא שכל כלל שהוא הביא וכל משפט שכתב בחיבוריו המופלאים, מבוסס על איתני התורה – החומש, התנ"ך, הירושלמי, הבבלי, הספרא, התוספתא, ראשונים, אחרונים, גאונים,..

    בכבוד גדול ובברכת התורה
    אני הקטנטן

  9. אין ספק בכך, וצא וראה כמה פעמים מובאים כאן דבריו באתר, אבל לבוא ולבטל את דברי המשנה ברורה כביכול אין כל צורך לחשוש להם גם כשמדובר בטירחה מועטת, בעיני לא זו דרכה של הרב עובדיה. לפעמים יש לי תחושה שבמקום שהשיקולים יהיו הלכתיים הם נהיו סוג של מפלגתיים, וזה מגוחך בעיני, אין קשר בין מוצאו של הרב הפוסק לבין פסקיו. אין כוונתי אליך כמובן שאני מאוד מוקיר ומעריך את הדרך המדהימה שעשית, אלא לשוחח איתך על תופעה תמוהה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל