מתנות לאביונים – לחץ כאן

הדלקה במקום שיש רוח – בתוך בית חנוכיה

שאלה:

אתמול ירד אצלינו שלג כבד. התחיל לרדת בסביבות זמן ההדלקה. שמתי לב שבזמן ההדלקה נשבו רוחות חזקות והנרות היו מועדים לכיבוי ע"י הרוח ורק לאחר שסגרתי את דלת הבית-חנוכיה הנרות דלקו יפה. האם אין בזה משום מדליק במקום הרוח? ומה העצה היעוצה לעשות במקרים שכאלו?

תשובה:

שלום וברכה

הערה זו כבר דשו בה רבים, הכלל שרגילים לומר בזה, שכל מה שחששו בהדלקה במקום שיש רוח, הוא דוקא באופן שאכן הרוח כיבתה את הנרות, אבל אם לא כבו אין בעיה ולא אומרים בזה שהדלקה עושה מצוה וכו'.

חנוכה שמח.

מקורות:

ראה שו"ת הר צבי ח"ב סי' קיד, תשובות והנהגות ח"ב סי' שמב.

בשו"ת הר צבי דן במקרה שבו שעשו את פתח להדלקה מן הצד למרות שבזמן ההדלקה יכולה הרוח לכבות, ובזה חידש שהתגלה למפרע שההדלקה הייתה כראוי שהרי למעשה לא נכבית ואלו דבריו: אולם יש להליץ על המנהג הנ"ל שעושים פתח העששית מן הצד. דלכאורה י"ל שדברי השלטי גבורים אמורים רק בכה"ג שבאמת שלטה הרוח ונכבית, אבל בשלא נכבה לא מיבעיא אם לא פסקה הרוח ובכל זאת לא נכבה הרי אגלאי מילתא למפרע שההדלקה היתה באופן שתהא הדלקתה קיימת, אלא אפילו אם פסקה הרוח מאיליה די"ל שאם לא נפסקה הרוח שמא היתה נכבית, מ"מ כיון שלמעשה לא נכבית אפשר דאין לפסול את ההדלקה. [ובזה מדוקדקים דברי הש"ג שכתב ואם העמידה במקום רוח וכבתה זקוק לה, וגם המג"א הביא דברי הש"ג על סעיף ב בשו"ע בדין כבתה אין זקוק לה, היינו שאין להחמיר אלא בכבתה, ואפשר שהחומרא היא מתורת כבתה זקוק לה, שבזה הכל מודים שכבתה זקוק לה, שבזה שהעמידו לפני הרוח הוי כפשיעה ומשוי ליה לכבוי ככבוי במזיד, שלד"ה זקוק לה כמבואר בפמ"ג (סימן תרעג א"א ס"ק יב) שכתב שם על דברי המג"א הנ"ל בשם שלטי הגבורים וז"ל: וכבתה במזיד פשיטא דצריך לחזור ולהדליקה ויעוין שם בבאה"ט ס"ק יד ד"ה זקוק שכתב: ואם הניחם במקום שהרוח מצויה וכבתה זקוק לה וחייב להדליק פעם אחרת בברכה וכן אם כבתה במזיד גן המלך וכו'].

וראיה חזקה לדבריו מביא מדברי הגמ' שבתו של רבי חנינא הדליקה בחומץ ויצאה ידי חובת הדלקה בסופו של דבר למרות שהרי החומץ איננו דולק, משום שאכן דלקו הנרות בנס וז"ל: וראיה לכך מהא דתענית (דף כה) דבתו של רבי חנינא בן דוסא הדליקה נרות של שבת חומץ במקום שמן והיתה עצובה ואמר לה אביה אמאי עציבת מי שאמר לשמן ודולק יאמר לחומץ וידלוק. וסוף סוף הרי בשעת ההדלקה לא היתה ראויה לדלוק, וע"כ דכיון שלמעשה לא נכבית אין לפסול את ההדלקה. וה"ה בנידון דידן כיון שלמעשה לא נכבית לא נפסלה ההדלקה. ואפשר עוד שבנ"ד כיון שבשעת ההדלקה בידו לסגור את דלת העששית ולמנוע את הכבוי וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה, סגירת הדלת אח"כ מוכיחה שההדלקה היא על מנת לסגור את הדלת שתהא דולקת כשיעור, ונמצא שהדליקה באופן שתהא הדלקתה קיימת.

ובתשובות והנהגות דן גם כן ביסוד הדברים ובאר באופן אחר שמכיוון שבהדלקתו עצמה עומד לסגור את החלון מזכוכית ולהגן על הנרות שעל ידי שיסגור את הזכוכית לא יכבו הנרות, נמצא שכבר בזמן ההדלקה מונח במעשהו שהנרות ידלקו באופן זה שמיד יסגור את החלון, ונראה מדבריו שהנידון הוא משום חשש לפשיעה ובכזה מקרה משום שמיד הולך לסגור את החלון הזכוכית אין לחוש לפשיעה ואלו דבריו שם בחלק ב' סי' שמב: "ומעתה דקיי"ל הדלקה עושה מצוה, ממילא כבתה אינו זקוק לה, ומ"מ אם הדליק במקום רוחות, שמעיקרא אינו יכול לידלק כשיעור לא יצא, וע"ז תמה הגה"ק הגרי"ל דסקין זצ"ל שבארץ ישראל יש מניחים הנרות בכלי זכוכית מבחוץ, וסוגרים מיד כשגמרו להדליק שלא יכבנו הרוח, ותמה הלוא בעינן הדלקה שראויה שלא תיכבה, ובעידן הדלקה לא היה אפשר לדלוק חצי שעה אלולא סוגר אח"כ הזכוכית, וראוי לומר שלא יצא בכה"ג שחסר בהדלקה. אבל נראה ליישב שעיקר הטעם דלא יצא הוא משום שפשע להדליק במקום רוחות, אבל כשמדליק בזכוכית ועומד תיכף לסגור לא פשע ויוצאין גם לכתחילה, (עיין רש"י שבת כא. ד"ה זקוק לה שנתבאר שלמ"ד כבתה זקוק לה צריך לכתחילה לעשותה יפה היינו משום דלמא פשע ולא מתקן, ומעתה גם לדידן דכבתה רק במזיד זקוק לה מ"מ כשאין לחשוש שלא יתקן שעומד לסגור בדלת אין לחשוש לפשיעה ושפיר יצא). [ועיין במועדים וזמנים ח"ב סימן קמ"ב שביארנו שם הדברים]

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל