פדיון כפרות עכשיו

כשרות קפה של גוי

שאלה:

האם מותר לשתות קפה שחור אצל עכו"ם בכלי זכוכית

תשובה:

שלום רב

אין איסור של בישולי עכו"ם בקפה. [ככל שיש חלב, המהדר לערב בסוף את החלב בעצמו תבוא עליו הברכה. כמובן כשהחלב כשר ואין חשש של חלב עכו"ם].

אין סיבה לדעתי לחשוש לכשרות הכוס, לא סביר שעושה בה מאכלות אסורות, ובודאי מן הסצתם אינה בת יומה ממאכלות כאלו.

מקורות:

ערוך השולחן יו"ד סי' קיג סעי' כב, ושו"ת יחוה דעת ח"ד סי' מד. והטעם משום שהקפה בטל למים. שאלה זו מצויה מאוד במטוסים מחברה זרה. תוכל למצוא תשובות רבות באתר בדינים אלו במאגר השו"ת יורה דעה בישולי עכו"ם.

ערוך השולחן יורה דעה סימן קיג סעיף כב

ודע דיש לי בדין זה שאלה גדולה והרי כל רבותינו כתבו דלכן אין בשכר משום בישולי עכו"ם דכמו דהתבואה בטילה להמים לענין ברכה דמברכינן עליה שהכל ה"נ בטילה היא לגבי איסור בישולי עכו"ם [תוס' פרק אין מעמידין ל"א ב ד"ה ותרווייהו ורא"ש שם] והרי אין לך ניכר מזה והכל רואים שיש שעורים בהמים וא"כ מי עדיף השומן שבהפנאד"א מהשעורים שבתוך השכר ועוד כיון שבשכר כתבו הטעם משום ברכה הא גם בפנאד"א בטל השומן להעיסה לגבי ברכה ומברכינן עלה בורא מיני מזונות וכן הרי אנו שותים הטיי בבתיהם מפני שעשב הטיי בטל לגבי המים וכן מותר לשתות קאוו"א ושאקאלאד"א בלא חלב מפני שבטל להמים ואין לך ניכר גדול מזה [כ"כ הפר"ח בהיתר הקאווא והשאקאלאדא בסי' קי"ב סקי"ז וכ"פ בתשו' באר עשק סי' ק"ה דגם ממנהג קדושים מותר ע"ש וכ"כ הבאה"ט ריש סי' קי"ד ולית מאן דחש לה למ"ש הפמ"א בח"ב סי' ס"ב הביאו הפ"ת שם ודו"ק]:

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מד

שאלה: האם מותר לאכול ולשתות בבתי הארחה או בקיוסקים כשרים, בכלי סעודה הנלקחים מגוים, שטעונים טבילה, ולא הטבילום?

תשובה: במסכת עבודה זרה (דף ע"ה ע"ב) מבואר, שישראל שקונה מגוי כלי סעודה חדשים, בין של מתכות ובין של זכוכית, צריך להטבילם במקוה כשר, וסמכו על המקרא בפרשת כלי מדין, כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא, מים שהנדה טובלת בהם, שיש בהם ארבעים סאה. ונתנו טעם לזה בירושלמי שם, לפי שיצאו מטומאת הגוים ונכנסו לקדושת ישראל. ולכן אפילו הם כלים חדשים שלא השתמש בהם הגוי מעולם, טעונים טבילה. ונחלקו הפוסקים אם חיוב טבילה בכלי מתכות אלו מן התורה, או רק מדרבנן, והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא. שלדעת רבינו תם בתוספות יומא (ע"ח ע"א) טבילה זו מן התורה. וכן כתבו התוספות (יבמות מ"ז ע"ב). וכן דעת בעל האשכול חלק ג' (עמוד ק"מ). וכן כתבו הרשב"א בתורת הבית הארוך (דף קכ"ה ע"ב). והרא"ה בבדק הבית (דף ק"ב ע"א). והאיסור והיתר (סימן נ"ח אות צ"א). ועוד. ולעומתם מדברי הרמב"ם נראה שסובר שטבילת כלים מדרבנן, וכמו שכתב בספר הבתים, שהובא בתחלת ספר מעשה רוקח (דף ה' ע"ב), שדעת הרמב"ם והגאונים שטבילת כלים מדרבנן. וכן כתבו המאירי והר"ן והריטב"א (עבודה זרה ע"ה ע"ב), והרשב"ץ בספר יבין שמועה (דף כ"ח ע"ד), בדעת הרמב"ם. והרמב"ן בפירושו על התורה (פרשת מטות) כתב, ולבי מהרהר שחיוב טבילה זו מדבריהם, והמקרא עשה אותו אסמכתא בעלמא. ע"ש. וכן דעת האור זרוע חלק א' (סימן שנ"ט) שטבילה זו מדרבנן. וכן כתב הארחות חיים חלק ב' (עמוד קנ"ד). ועוד. וכתב בשו"ת הרדב"ז (סוף סימן ל"ד), שרוב הפוסקים סוברים שטבילת כלים מדרבנן. וכן כתב הישועות יעקב אורח חיים (סימן תק"ט סק"ד). ע"ש. (וראה בשו"ת יביע אומר חלק ב' חלק יורה דעה סימן ט'). ומכל מקום כלי זכוכית לכל הדעות אין חיוב טבילתם אלא מדרבנן, וכמו שכתב בספר האשכול חלק ג' (עמוד ק"מ). וכן כתבו הפרי חדש יורה דעה (סימן ק"כ סק"ג). והפנים מאירות חלק ב' (סימן צ"ז). ועוד הרבה אחרונים.

והנה מתוך דברי הרמב"ם (בפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ג') מוכח, שכל עוד לא הטבילו את הכלים האלה אסור לאכול ולשתות בהם. וכן כתב בפירוש תלמיד מהר"ם בספר תשב"ץ (סימן שכ"ו). והטור /יו"ד/ (סימן ק"כ). וכן כתב הרמ"א בהגה (שם סעיף ח'), שאסור לאכול ולשתות בכלים שלא הוטבלו אפילו בדרך עראי. ומכל מקום אם עבר והשתמש בהם ללא טבילה אין המאכל נאסר, כמבואר בירושלמי (עבודה זרה פרק ה' הלכה ט"ו). וכן כתבו התוספות והרא"ש (עבודה זרה ע"ה ע"ב). וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן שם. וכתב הישועות יעקב (סימן ק"כ סק"א), שהאיסור להשתמש בכלי סעודה שלא הוטבלו אינו אלא מדרבנן. ואפילו לדעת האומרים שטבילת כלי מתכות מן התורה, מכל מקום מותר מן התורה להשתמש בהם עד שיזדמן לו מקוה כשר ויטבילם. אבל מדברי סופרים אסור להשתמש בהם אפילו בדרך עראי עד שיטבילם כדת. וכן כתב המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן שכ"ג סעיף ז'). ואף על פי שמדברי החתם סופר (חלק יורה דעה סימן קי"ד, בדף ל"ח סוף ע"ד), בשם הגאון בעל מחצית השקל, מוכח שסובר שבכלי מתכות יש איסור מן התורה להשתמש בהם, להלכה נראה שאינו אסור אלא מדרבנן, משום ספק ספיקא, שמא הלכה כדברי האומרים שטבילת כלי מתכות מדרבנן, ואם תמצא לומר שהלכה כמאן דאמר שהיא מן התורה, שמא האיסור להשתמש בהם לפני הטבילה אינו אלא מדרבנן.

ומעתה נבוא לעצם השאלה, כי הנה מרן השלחן ערוך /יו"ד/ (סימן ק"כ סעיף ח') כתב, שישראל שקנה סכין חדש מגוי להשתמש בו שלא לצרכי סעודה, אלא לחתוך בו קלף וכיוצא בזה, אינו צריך להטבילו, ואפילו אם השאילו אחר כך לישראל אחר שמשתמש בו לצרכי סעודה פטור מטבילה. (ומקורו מהאור זרוע מסכת עבודה זרה סוף סימן רפ"ט). ומרן הבית יוסף שם כתב, שהוא הדין אם הראשון קנה אותו לסחורה, ואחר כך השאילו לישראל לצרכי סעודה פטור מטבילה. אבל אם הראשון שקנאו לסחורה מכרו לישראל אחר לצרכי סעודה חייב להטבילו. ושכן פסק רבינו הגדול רבי יעקב בי רב זצ"ל. ע"כ. והן אמת שהאיסור והיתר (כלל פ"ח דין פ"ז) כתב, שגם כשקנאו לחתוך בו קלף וכיוצא בזה, אם השאילו לאחר לצרכי סעודה חייב להטבילו. וכתבו הט"ז והש"ך שיטבילנו בלא ברכה. אבל הפרי חדש (בס"ק כ"ב) דחה דברי האיסור והיתר, והעלה כפסק מרן השלחן ערוך. וכן כתב בשו"ת מקור חיים (סימן י"ד), שאף על פי שהאיסור והיתר חולק בזה, כבר השיג עליו הפרי חדש, והעלה כדברי השלחן ערוך. ואף הרמ"א לא הביאו להלכה. ע"ש. וכן פסקו בערוך השלחן (סימן ק"כ ס"ק מ"ג) ובזבחי צדק (שם ס"ק מ"ט). וכן עיקר. ובשו"ת מהרי"ץ דושינסקי חלק א' (סימן ע') כתב, שאם לקח אותו הראשון לסחורה אף האיסור והיתר יודה להקל כדברי מרן הבית יוסף. ע"ש. (ולפי מה שכתב החכמת אדם בבינת אדם סימן פ"ד, שגם האיסור והיתר לא החמיר בזה אלא לשיטתו שסובר שכלי מתכות חיוב טבילתם מן התורה. ע"ש. לפי זה הרי רוב הפוסקים סוברים שטבילת כלים מדרבנן, וכנ"ל, וממילא בודאי דנקטינן להקל. ובלאו הכי אנו אין לנו אלא סברת מרן ז"ל). ומעתה נראה שבעל מסעדה שהכלים שמשתמש בהם הם לצורך הלקוחות שלו, נחשב הדבר כמי שקנה אותם לסחורה, והסועד שם הרי הם כשאולים או כשכורים בידו, שרשאי לאכול ולשתות בהם בלא טבילה. וכן כתב הגאון בעל דרכי תשובה (סימן ק"כ אות ע'), שמכאן פשט המנהג בכל העולם, שקונים משקאות אצל מוזג ישראל (קיוסק) שלא הטביל כליו, ואינם חוששים לאיסור השימוש בכלים שלא הוטבלו, לפי שהמוזג עצמו פטור מן הדין להטביל כלים אלו, מכיון שלא קנאם לצורך אכילה ושתיה לעצמו ולבני ביתו, אלא לצורך מסחרו ופרנסתו להמציא משקאות ללקוחותיו, ומאחר שקניית הכלים אינה אלא לצורך העסק, אינו צריך להטבילם, וגם השותה בכלים אלו אינו אלא כשואל או כשוכר שפטור להטבילם, נמצא שכלים אלה אינם צריכים טבילה לא מצד המוזג ולא מצד הלקוחות, וכן פשט המנהג למכור בקבוקי סודה ומים מינרליים ללא הטבילת כלים מהטעם הנ"ל. ע"כ. והן אמת שאין ראיה מדין הקונה מגוי בקבוקי סודה וכיוצא בזה, כמו שכתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סימן קל"ו): ודע, שהקונה כלי עם משקה אינו צריך לשפוך מיד המשקה ולהטביל הכלי, דשב ואל תעשה הוא ולא נקרא שימוש. ע"ש. ועוד יש לומר, כמו שכתב בשו"ת פרי השדה חלק ב' (סימן ק"ט), שהקונה צלוחית עם מי סודה או שכר אין צריך טבילה, משום שמסתמא אין דעתו לקנות הצלוחית, כדי שלא יעבור על איסור השימוש בכלי שלא הוטבל, ואינו אלא כשואל או שוכר הצלוחית, ולכן אין צריך טבילה, משום דאיסורא לא ניחא ליה למקני. (עיין חולין קמ"א ע"ב ובשו"ת הריב"ש סימן ת"א, ובט"ז סימן תמ"ח סק"ג). ובפרט שכל דין טבילת כלי זכוכית אינו אלא מדרבנן. ע"ש. והגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא תליתאה חלק ג' סימן כ"ג) כתב, שבעל מסעדה שקונה כלים מגוי כדי להגיש בהם דברי אוכל ללקוחות שלו, אינו צריך להטבילם, שלא חייבה תורה להטביל כלי סעודה אלא למי שקונה על דעת להשתמש בו בעצמו לצרכי מאכל ומשקה, אבל זה שקונה לשם פרנסה ומסחר לא חייבתו תורה טבילה, שזהו כקונה סכין לחתוך בו קלף, שמבואר בשלחן ערוך /יו"ד/ (סימן ק"כ סעיף ח'), שפטור מטבילה. אולם אם נעשה במקום שרובם יהודים, נמצא שקנאם לצרכי סעודה בשביל ישראל, ויש להחמיר להצריכם טבילה. ע"כ. ומדברי הדרכי תשובה הנ"ל מוכח שאין לחלק בזה, ולעולם אינו צריך טבילה. וכן עיקר. וכן כתב להקל הגאון בעל שבט סופר (חלק יורה דעה סימן ס"ז). והובא גם כן בדרכי תשובה (סימן ק"כ ס"ק פ"ח). ע"ש. ואמנם בשו"ת לבושי מרדכי (חלק יורה דעה סימן פ"ג) כתב בפשיטות היפך דעת השבט סופר, שלא יתכן לומר שבעלי אכסניא שקונים כלים מגוים בשביל לקוחותיהם יהיו פטורים מלהטביל כליהם. ע"ש. אולם אין דבריו מוכרחים, וגם מר חתנו הגאון מהרי"ץ דושינסקי בתשובה חלק א' (סימן ע') כתב שאחר העיון נראה לו יותר להקל. ע"ש. ובכלי זכוכית שאינם אלא מדרבנן בודאי שיש לסמוך להקל. אלא שגם בכלי מתכות נראה שהעיקר שיש להקל, שכיון שהאסור להשתמש בהם אינו אלא מדרבנן, בשל סופרים הלך אחר המיקל. וכן העלה בשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן מ"ד). וראה עוד בשו"ת חלקת יעקב חלק ב' (סימן נ"ז), ובשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן ע"ה). ע"ש.

בסיכום: מותר לאכול ולשתות בקיוסק או במסעדה ובבתי הארחה כשרים אפילו כשיודעים בבירור שכלי הסעודה שמשתמשים בהם לא הוטבלו כהלכה. ואם ירצה בעל המסעדה להחמיר להטביל הכלים שברשותו לצורך הלקוחות, יטבילם בלא ברכה. אולם המתארח בביתו של חבירו ויודע שלא הטביל את הכלים הטעונים טבילה, אסור לו לאכול ולשתות בכליו עד שיטבילם, הואיל ועיקר לקיחתם להשתמש בהם לאכילה ולשתיה. (וכן מבואר בחידושי החתם סופר ליורה דעה סוף סימן ק"כ).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל