איסור הנאה מתקרובת עבודה זרה – מהתורה או מדרבנן

שאלה:

להלכה, האם איסור הנאה מתקרובת ע"ז הוא דאורייתא, מדרבנן או שרוי במחלוקת הפוסקים?

(אם יש בזה מחלוקת, אם נעשה כאן כבר חיבור על הנושא, אשמח לקבל קישור)

תשובה:

רוב הפוסקים סוברים שתקרובת ע"ז אסורה מדאורייתא, וכן הלכה.

אמנם יש מעט ראשונים הסוברים שאיסור הנאה מתקרובת ע"ז הוא דרבנן, ראה בתבואות שור (סי' ד' ס"ק י"ז) לענין שותפים בבהמה שאחד מהם אמר ששוחט הבהמה לעבודה זרה, ותוכן דבריו: דאע"ג דמשמע מדברי התוס' (חולין י"ג, ע"ז ל"ב) דהנאת תקרובת ע"ז דאורייתא, וכן משמע מהרמב"ם הלכות עבודה זרה, מ"מ משמע מדברי התוס' (בבא קמא ע"ב ד"ה דאי) די"ל דהוא מדרבנן, והא דכתיב 'ויאכלו זבחי מתים' דמיניה ילפינן איסור אכילה בע"ז מדאורייתא, דהוקש למת – לענין אכילה איתקש ולא להנאה, ומי יודע באיזה פוסקים מצא הטור כדבריהם דהנאה אסורה רק מדרבנן ולכן היקל בספיקו, וכן נראה לי לדינא להקל בזמן הזה בהפסד מרובה, דהא מקילינן בכמה קולות לענין ע"ז ויין נסך כמבואר בהלכותיהן, מטעם גוים בזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה הן, ע"ש.

ומה שכתב התבואות שור שהטור מצא שאר פוסקים הסוברים שתקרובת אסורה רק מדרבנן, עיין בשאילתות (פרשת האזינו) ובהעמק שאלה (דף רס"ח) דס"ל באמת דהוא מדרבנן, והכי איתא בתוס' טוך (קידושין שם). וכ"כ בשיטמ"ק (ב"ק דף ע"א שם) בשם רבינו ישעי'. וכ"כ בתוס' רבינו שמואל (שם). ובשטמ"ק עמ"ס חולין (הנדפס מחדש, דף י"ג) כתב לחלק דיין נסך אמנם דאורייתא אך שאר תקרובת מדרבנן.

וכן הגאון רעק"א (הג' סי' ד' שם בש"ך סק"ד) מפרש בדרך אגב דעת הר"ן והטור ושו"ע בסגנון התבואות שור, וז"ל: "או כפי מ"ש תוס' בב"ק (דף ע"ב ע"ב) דתקרובת עבו"כ אסור באכילה מדאורייתא ובהנאה בדרבנן, וא"כ י"ל דלגבי דאורייתא לא סמכינן על לצעורי, רק לגבי דרבנן", עכ"ל. וכזה מצינו בהרבה אחרונים.

וז"ל גליון מהרש"א (יו"ד סי' קכ"ג ש"ך סק"א): "אסור מדאורייתא להרמב"ם פ"ז מהל' עבו"כ, אבל התוס' פ' מרובה דף ע"ב ב' ד"ה דאי, וכן בחידושי הרשב"א פ' באיש מקדש דנ"ח ע"א, דתקרובת עבו"כ אסור מדאורייתא רק באכילה", עכ"ל.

וז"ל שפת אמת: "ולכאורה הי' אפ"ל דרי"ו סובר דבהנאה הוי רק איסור דרבנן כמ"ש בתב"ש בשם קצת פוס', לכן אזלינן בספיקו להקל ואוסר רק באכילה". עכ"ל (וכן באהל דוד (חולין ל"ט) פי' כן דעת רי"ו. ובחסן ישועות (שם דף י"ג) הוכיח כן לדינא מסוגית הגמ').

והגאון מהרש"ק (עבודת עבודה שם דף ל"ד) כ' וז"ל: והרי תקרובת ע"ז בעצמה דעת כמה דאינו אסור בהנאה רק מדרבנן, עכ"ל.

בימינו, בפולמוס הפאות מהודו, היו רבנים שאסרו את הפאות משום תקרובת ע"ז, ואסרו זאת מדרבנן.

וכך כתב הרב יוסף אפרתי ביום כ"ב באייר תשס"ד בשם הגרי"ש אלישיב, לאסור את הפאות שמקורן בהודו, ומאידך להתיר את הפאות הסינטטיות, ושם כתב שתקרובת ע"ז בתערובת איסורה מדרבנן. "פאה סינטטית שיש רק ספק אם מעורב בה שיער אדם, מותרת בשימוש, שהרי תקרובת ע"ז בתערובת איסורה מדרבנן, ובספק אפשר להקל שאין חזקת איסור". עכ"ל.

כלומר, היות והגריש"א אחז שהשיער ההודי אסור רק מדרבנן, כי הוא תקרובת ע"ז בתערובת, שהתערב עם שיער שאר ארצות, או עם השיער ההודי שאינו מגיע מהמקדשים, לכן הוא התיר לגמרי בשיער סינטטי, שזהו רק "ספק" אם יש בו שיער מאותה תערובת. אבל היכן שאין ספק, הוא אסר מדרבנן.