פדיון כפרות עכשיו

למה חוגגים נס?

שאלה:

שאלה לי להבין.
מה ההסבר שאנו עושים כזה יום חג וכו' על נס החנוכה וכו', הרי לכאורה הי' לנו פחות צרות עם בכלל לא היינו נכנסים למלחמה.
וכן בכל דבר בפסח יציאת מצרים , בפורים עם המן וכן בדברים פרטיים שעושים סעודת הודיה . מה הפירוש הפשוט
תודה

תשובה:

שלום וברכה

לא כל כך הבנתי את שאלתך, הרי היינו מוכרחים להכנס למלחמה, כדי להנצל מאותן גזירות שנעשו לנו. ואם כוונתך לשאול על עצם הנהגת ה', כביכול בעצם אל תכניס אותנו לצרות ולא תצטרך להושיע אותנו.. זו כמובן שאלה חשובה, ואני רוצה להשיב בשני רבדים:

ראשית הרובד הפשוט: כיון שלכל קושי שיש לאדם בעולם, כל צרה, הכל נסיונות הנדרשים לתיקונו, לבחירתו לכפרתו. כך גלות מצרים היתה קבועה מראש, יש לזה טעמים רבים על פי נגלה וגם על פי סוד, כאשר זה בא לכפרת חטא אדם הראשון ועוד, כך שהיינו מוכרחים ללכת לשם, ועכשיו כשהם משעבדים אותנו והקב"ה מצילנו מידם באופן פלאי זה אכן נס שראוי לחגוג אותו.

הרובד השני, שהוא חלק ובנוי על קודמו: צריך לדעת שעם ישראל באופן כללי לא חוגג היסטוריה סתם, כאשר יש חג לאומי אין הכוונה שסתם עושים שמחה לרגל יום ההצלה, אלא כל נס כזה הוא גילוי מסויים של השגחת ה', הוא שלב נוסף בגילוי מציאות ה' בעולם, וכיון שעיקר תפקידנו הוא לגלותו בעולם, החג מיועד כדי לבצע תפקיד זה. לכן בפסח אנחנו חוגגים את עצם בחירתנו להיות עם ה', שזה הגילוי לכך שיש לו עם בעולם המיועד לקבל תורה, אחר כך בשבועות את קבלת התורה, בראש השנה אנחנו מקבלים את מלכותו, וביום הכיפורים את כל הנושא של חזרה בתשובה שכר ועונש ועוד. בחג הסוכות מדברים על השגחתו הרוחנית – כפרת חטא העגל, והגשמית – חג האסיף. בחנוכה על האור המבצבץ בתוך הגלות ומאיר בהשראת שכינתו בתוך השלטון הויני, ובחג הפורים את המציאות המדהימה שכל מאורעות הטבע הם בעצם נס נסתר. יש הרבה להעמיק בכל המילים הקצרות האלו, רק מסביר שיש מהות לכל חג, כל נס כזה שנקבע זכרון לדורות יש לו משמעות בעצם גילוי מהות ה' ועולמו. ובזה צריך להעמיק בחג. לכן גם החגים מכוונים כנגד הספירות שהם הנהגת ה' בעולם ועוד ועוד…

נקודה נוספת, איתא בירושלמי סוטה (פ"ה ה"ד), אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכו' מה תלמוד לומר לאמר לאמר לדורות, ע"כ. ופירש הקרבן העדה שיאמרו שירה על כל נס שיעשה להם. וכן איתא בשמות רבה פרשת בשלח, ויאמרו לאמור נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן, שיהיו אומרים כשירה הזאת בעת שתעשה להם נס. ומשום כך בודאי שיש לומר הלל ולהורדות על כל נס.

גם בעיקר מה שכתבת שהיו יכולים שלא לצאת למלחמה עי' בדברי הרמב"ם "בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני." רואים כאן שלא היה ברירה והיו חייבם צאת למלחמה כי הם לחצוםלחץ גדול, וגם שהס על זה שלא נתנו להם לשמור מצוות וזה רמוז בנס פח השמן כמו שאומר המגיד משנה על המקום "בבית שני כשמלכו וכו' – סיפור המאורע הזה פשוט וידוע בפרק במה מדליקין בשבת (כא:): ת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה דלא למספד בהון, כשנכנסו יוונים להיכל וטמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחו, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ימים טובים. ושם אמרו נח חנוכה מצווה להניח על פתח ביתו. ודע שדעת רבינו כדעת האומר שחנוכה ופורים אינן אסורים בהספד ותענית, אלא הן עצמן -אבל לפניהם ולאחריהם מותרין, וכשאמרו פ"ק דר"ה (יט:) לא בטלה מגילת תענית- לעניין חנוכה ופורים דווקא ביומן, אבל לפניהם ולאחריהם בטלה. וזהו שאנו מתענין בי"ג באדר." וכלומר רואים כאן שהנס לא היהרק על הניצחון במלחמה אלא על עצם הדבר שהרוח של עם ישראל ופך השמן הטהור שרד, ואפי' עם הניצחון עצמו לא נשאר אבל הרוח של עם ישראל שמירת התורה והמצוות שרד והיוונים לא הצליחו לעקור אותו.

חנוכה שמח ושבת שלום.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה על התשובה היפה.
    אני עדיין רוצה להבין, האם אנו חוגגים את יציאת מצרים בגלל שיצאנו על ידי נס?
    וכשבא לאדם איזה צרה לא עלינו, אז מה החגיגה שעושים כשזה נגמר, הקושי היתה אמורה להתמשך זמן מסויים וכשהזמן עבר אז זה נגמר, אז מה כל ההודיה, משל לילד שהמורה מוציאו מהכתה לחצי שעה אז כשהוא יחזור הוא יגיד "כזה תודה רבה" שהוא החזיר אותו,? היה עדיף לילד שבכלל לא יצא מהכתה.
    נא להסביר

  2. כדי להנצל מהגזירה צריך להיות ראויים, נכון שהיתה מחשבה ראשונית לגבי קץ גלות מצרים, אבל אחרי שהיו שם במ"ט שערי טומאה זה חסד גדול שניצלו, וכן בזמן היונים, לא היו ראויים לאותו הנס ובודאי בזמן פורים… ובכל נס שבא לאדם, מי יעיד על עצמו שראוי הוא לכך. הרבה בזכות התפילות, זכות אבות ועוד חסדים שונים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל