שאלה:
בן אדם אשכנזי שנתגרש האם עליו להמשיך להתפלל עם טלית גדולה
תשובה:
שלום וברכה
המנהג הוא שממשיכים ללבוש את הטלית, מי שרוצה להפסיק צריך לעשות התרת נדרים. אבל לא הייתי מפסיק, כי המנהג הזה הוא הקדום ביותר, ולא כל כך מובן מנהג הרווח היום שמתחילים על הטלית בחתונה. מנהג קהילות מערב אירופה לא היה כך, זה אינו מנהג אשכנזי קדום.
שתזכה לזיווג הגון מהרה!
מקורות:
במשנה ברורה סימן יז ס"ק י הביא מקור לזה מן המהרי"ל, ואמנם נתקשה בדבריו וז"ל "ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית:"
ומכל מקום כן דעת המגן אברהם בסימן ח ס"ק ג וכך כתב שם "משמע בקדושין דף כ"ט שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו בטלית אפילו הוא ת"ח, ובדף ח' איתא דמי שאינו ת"ח אפילו נשוי לא היה מכסה ראשו ע"ש:"
ובאמת יש מקום רב לעיין בדבר ועי' בספר מור וקציעה (סימן ח') שתמה על זה רבות "ולא הבנתי מה שכתב במג"א [ס"ק ג] דמשמע בקידושין דבחור שלא נשא לא היה מכסה ראשו בטלית. ומי שאינו ת"ח אפילו נשוי לא היה מכסה. עכ"ל. טלית מאן דכר שמה, התם בסודר איירי, וסודר דבר אחד וטלית דבר אחר, שהסודר כיסוי הראש, והטלית כסוי הגוף, כדאמרינן בהרואה [ברכות ס, ב] כי פריס סודרא ארישיה לימא עוטר, כי מיעטף להתעטף, וגבי כוס דברכת המזון אמרינן [ברכות מט, ב] מר פריס סודרא ומר מיעטף. והכי מוכח בהרבה מקומות, ועיין לקמן סימן ש"א.
ופשוט שבשעת תפלה שניהם צריכים, רצוני בין סודר בין טלית, לת"ח ולשאינו ת"ח לנשוי ולבלתי נשוי הכל שוין בזה, רק שלא בשעת התפלה אז היה מנהגם של ת"ח בסודר, ולא שאר העם, אף על פי שלא היו הולכים בגלוי הראש כדברי הרב"י, כי בלי ספק היה להם כובע על ראשם לכל העם מקצה, רק הסודר שעוטף בו הראש למעלה מן הכובע כדרך שהטלית עשוי לעטיפת הגוף על הבגדים, זה היה מנהג הצנועים בלבד לילך בהם כל היום, והיו מצויינים וניכרין ע"י כך הת"ח מן השאר. כמ"ש [שבת עז, ב] מאי סודרא סוד ה' ליראיו, כי המון העם העוסקים במלאכה שארית היום לא יתעטפו בהם שכבדים עליהם ומעכבין אותן מלעשות מלאכתן על כן לא היו נושאין אותן כי אם בשעת תפלה. וק"ל. ולכן שגגה היא ביד הרב מ"א. אלא העיקר הוא שאין חילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ות"ח ושאינו, לענין טלית דמצוה דלא סגי בלא"ה, דזימנין דענשי אעשה, ולא מפלגי בין נשוי לפנוי, דשאר אינשי נמי, מאן פטרינהו ממצוה, במי שאין לו טלית קטן, ואף במי שיש לו טלית קטן מכל מקום מצוה היא להתעטף עכ"פ בשעת תפלה כדכתיבנא לקמן בסי' כ"ד. ותו כיון דמצוה היא וצורך תפלה, ליכא נמי לפלוגי כלל, אלא הכל צריכין עטוף לתפלה דשחרית לכ"ה. וזה פשוט. וכן הוא מנהגן של ישראל תורה. ועיין מה שכתבתי בס"ד בלח"ש מ"ה פ"ח דב"ק.
וכן שגג עוד הרב הנ"ל במה שכתב דעל כל פנים לא יכסה ראשו לגמרי וציין עיין סוף סימן כ"ז. איברא לא משמע מידי מהתם, ההיא שלא בשעת התפלה מיירי, ולומר שלא יכסנו בכובעו ובבגדו וסודרו כל היום, כדרך שנוהג בשל יד, קא משמע לן דשל ראש שאני, דאורחייהו בגילוי, ואפ"ה לאו דעת הכל היא ואיתא התם מאן דאמר דלאו מילתא היא. עיין שם בב"י. מיהו בשעת תפלה לא שמעת לה התם, דכיון דצריך להיות עטוף בטליתו כעטיפת ישמעאלים לא סגי בלא"ה, ואימר דפליגי בענין העטיפה, אלא במתעטפים בטלית כל היום, לא בעיטוף דתפלה, דמפני מורא שמים הוא, ודאי צריך לכסות הראש לגמרי, ואם התפלין גם הם נכסים אין בכך כלום. ושמא מה שכתב במג"א שלא יכסה לגמרי ר"ל כל היום שלא בשעת תפלה."
ומכל מקום מסקנת המשנה ברורה בהלכות ציצית סימן ח סעיף ב "משמע בגמרא שבחור לא היה מכסה ראשו בטלית אפילו הוא ת"ח:" וכך נוהגין כיום בני אשכנז שלא ללכת בטלית עד הנישואין ובודאי שיש מקום רב לנהוג כן על פי דברי המגן אברהם והמשנה ברורה. אמנם כמו שמצינו בדברי המו"ק יש טעם רב בלבישת הטלית אחר שכבר התחיל בזה כשנישא, שהכל צריכין עיטוף לתפילה לתפילת שחרית ולדעתו אדרבה זהו מנהגן של ישראל ומנהג ישראל תורה.
