קדיש במעריב – ששה סיימו וארבעה עדיין לא סיימו

שאלה:

האם מספיק כשרק 6 סיימו? כך מישהו אמר לי. אודה לכם אם תציינו מקור.

תשובה:

שלום וברכה

 אכן, יש שחילקו לענין זה בין חזרת הש"ץ לקדיש:

להתחיל חזרת הש"ץ לכתחילה יש להקפיד מאוד שיהיו עשרה עונים, לענין קדיש, לכתחילה יש להמתין לתשעה עונים ועוד אחד שמתפלל, אבל כאשר יש בזה טורח, המיקל לסמוך על ששה עונים יש לו על מה לסמוך בהחלט.

כמובן זה מדבר במידה והארבעה האלו מאריכים מעבר למקובל, אבל אם הם מתפללים כרגיל, אין מקום למנוע מהם לענות לקדיש בגלל אותם ששה שמיהרו בתפילתם וממהרים גם עתה ללכת הביתה.

 מקורות:

יש הבדל בענין זה בין חזרת הש”ץ לשאר אמירת דבר שבקדושה. שכן לענין חזרת הש”ץ כתב השולחן ערוך (או”ח סי’ קכד סעי’ ד) שאם אין עשרה אנשים השומעים את תפילתו “קרוב ברכותיו להיות לבטלה”! ובמשנה ברורה שם כתב, שכאשר הש”ץ אינו בטוח שיש עשרה המאזינים לברכותיו, טוב שיתנה שאם אינם שומעים תהיה ברכתו נדבה.

ומקור הדין מדברי הרא"ש בשו"ת שהובאו בבית יוסף: "וכשאין ט' בבית הכנסת המכוונים בברכת ש"צ, קרוב בעיני להיות ברכת ש"צ ברכה לבטלה, כי נתקנה ברכת ש"צ לאומרה בי', וכשאין ט' המכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן." ולכן פוסק השו"ע: " כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן."

 אולם, לענין שאר אמירת דבר שבקדושה כמו קדיש או אפילו תפילת שמונה עשרה וכיוצא בזה, כתב המשנה ברורה (סי’ נה ס”ק לב), שאם יש תשעה העונים יחד, ויש עוד אחד נוכח שישן או מתפלל תפילת שמונה עשרה, מותר לומר דבר שבקדושה, ונחשב להם הדבר כאילו נאמר בעשרה.

כמבו' בשו"ע [שם, ו] " ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם או שהוא ישן אפילו הכי מצטרף עמהם:" וע"ז במ"ב:  "(לב) אחד מהעשרה — ה"ה יותר מאחד ובלבד שישארו רובם שאין מתפללים ש"ע ויכולין לענות עמהם ויש מחמירין ביותר מאחד, ובישן בודאי אין לצרף אפילו במקום הדחק ביותר מאחד כי בלא"ה יש הרבה פוסקים המחמירים בישן וכדלקמיה: (לג) או שהוא ישן — עיין בפמ"ג שכתב דה"ה לענין זימון עשרה ג"כ ישן מצטרף לדעת הש"ע כמו לענין תפלה, ולענין קריאת התורה ונשיאת כפים צ"ע, אך לענין קריאת המגילה בודאי אין הישן מצטרף לעשרה לכו"ע דבמגילה בעי עשרה לפרסומי ניסא ובישן ליכא פרסום: (לד) מצטרף עמהם — דבכל עשרה שהם גדולים שכינה שריא ביניהם דונקדשתי בתוך בני ישראל קרינן בהו ולא דמי לקטן דלאו בר קדושה הוא. ועיין בט"ז שחולק לענין ישן וס"ל דאין מצטרף והסכים עמו הפר"ח דישן חשיב כשוטה עי"ש, ע"כ לכתחילה בודאי צריך להקיצו ועכ"פ לעוררו שיהיה מתנמנם ועיין בבה"ל:"

והוסיף עוד המ"ב, שיש סוברים שאפילו יש רק שישה עונים ניתן לצרף ארבעה מתפללים. אך, באופן זה לא יצרפו אדם ישן. ולפי שיטתו נראה, שבתפילת שחרית ומנחה יש להקפיד על עשרה בדוקא, ואילו בערבית די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם אף שאינם עונים, וכן כתב בשולחן ערוך הרב או”ח סי’ נה סעי’ ז: "אם התחיל אחד מעשרה להתפלל תפלת י"ח לבדו ואינו יכול לענות עמהם אעפ"כ מצטרף עמהם וה"ה לב' או ג' או ד' כל שנשאר הרוב שעונין אמן אין עניית המיעוט מעכבת שאין אמירת דבר שבקדושה בי' תלוי בענייתן רק שיהיו שם שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל על כל עשרה שהם בני קדושה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה (כגון קדיש וברכו או אפילו קדושה אם הש"ץ לא התפלל עדיין בלחש לעצמו אבל כשהש"ץ חוזר התפלה פעם ב' צריך ליזהר שיהיו ט' שומעין ועונין אמן אחריו שלא יהיה ברכותיו לבטלה כמ"ש סימן קכ"ד):"

אולם, יש שחילקו לענין זה בין אמירת קדיש וקדושה שבזה די בשישה עונים, לתפילת שמונה עשרה שצריך לאומרה עשרה יחד, וכן נהגו להחמיר לכתחילה. וזאת על פי דברי המשנה ברורה בסי’ צ סעי’ ט שעיקר תפילה בציבור היא כשעשרה אנשים מתפללים יחד. לפי הבנה זו, יש חילוק בענין זה בין אמירת קדיש לתפילת שמונה עשרה.

כמו כן יש שהקילו להיפך, שאף בחזרת הש”ץ אין צורך בעשרה עונים, ולדעתם דברי השולחן ערוך בסי’ קכד נדחים, ותמיד די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם [ראה פרישה סי’ קכד, וט”ז שם ס”ק ד, ומגן אברהם סי’ נה ס”ק ח, ואליהו זוטא שם ס”ק ג].