סיגופים

זו מחלוקת גדולה מאוד בפוסקים אחרונים, יש שהחמירו כמו הראשית חכמה ויש שהקלו כמו הנודע ביהודה, ומי שייסד את תורת התעניות והסיגופים הוא האריז"ל ומי לנו גדול כמותו, לכן תמיד היה לי קשה כיצד יכולים פוסקי זמנינו להקל בדבר משום הכלל הידוע "תורה מכפרת על הכל"
וכי רבינו האר"י לא ידע שתורה מכפרת על הכל הוא לא הכיר את כל הגמרות הללו?!
ועוד מי בכלל יכול להיות בטוח שהוא מספיק לומד ועומל בתורה כדי שבאמת התורה הזאת תכפר לו.
לצורך הענין, אני רק אומר שקשה ונשאר בקושיא, ולא בשביל חס ושלום להעביר ביקורת על אותם פוסקים.

תשובה למגיב, בכל זה האריך הגאון הגרש"ז מליאדי בעל התניא שהיום הוא כידוע יום גאולתו באגרת התשובה שלו, ששם ביאר בטוב טעם ודעת הדברים ואינם סתירה כלל יעויין שם בפרקים א-ב. וכלל דבריו שיש שני עניינים א. זה התשובה עצמה שעיקרה היא עזיבת החטא והיא מצות התשובה מן התורה (וכמבואר כל זה ברמב"ם ושאר הפוסקים) ולאחר שעשה האדם תשובה אזי נמחלו כל עוונתיו לגמרי, וכתב שם שלכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה אף בכריתות ומיתות בית דין, והוסיף שזה שלא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית, וכשעשה תשובה שלמה אין מזכירין לו דבר וחצי דבר לענשו על זה וכו' ע"ש. ב. אמנם שיהיה לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו כקודם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו, אזי בתקופת בית המקדש היה צריך להביא קרבן עולה אפי' על מצוות עשה קלה כמבואר בזבחים שהיא הדורון לאחר התשובה כאדם שסרח במלך ופייסו וכו'. ועכשיו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה', התענית שהיא מיעוט החלב ודם היא במקום הבאת הקרבן, ושלכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים שהתענו הרבה מאוד אפי' על דבר קל , ועל יסוד זה לימד האריז"ל לתלמידיו ע"פ חכמת האמת מספר הצומות לכמה עונות וחטאים וכמו על כעס קנ"א תעניות וכו' ע"ש. ובסוף סיים שם "ודרך כלל סוד התענית היא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון ב"ה כמו הקרבן שנאמר בו ריח ניחוח לה' ". ולאחר מכן בפרק ג' כתב שכל זה הוא חאדם בריא וחזק, אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו וכמו בדורותינו שירדה חולשה לעולם אסור לו להתענות ומכל שכן מי שהוא בעל תורה שנענש בכפליים כי מחמת החלישות לא יוכל לעסוק בה כראוי, ולכן תקנתו ע"י צדקה ג" פעמים ח"י נגד כל יום של תענית יעו"ש. (ורק בעל נפש יחמיר לצום עכ"פ פ"א כל ימי חייו מספר הצומות לכל עוון ע"ש בזה). וא"כ הרי שתירץ כל קושיותיו של המגיב, שבעצם אין זה מחלוקת כלל אלא ב' עניינים נפרדים (ואולי בעניין הב' יש שהקלו ויש שהחמירו) ופשוט שמצד מצוות תשובה לית מאן דפליג שאינו עניין כלל לתעניות כמבואר לכל מעיין ברמב"ם הלכות תשובה. וגם על מה שמעד היה לו קשה איך הקלו פוסקי זמננו, הרי שגם את זה תירץ הגרש"ז במתק לשונו ובאמת נראה שע"ז סמכו כל גדולי זמננו מכל החוגים להקח בזה בימינו שירדה חולשה לעולם ורבו האנשים שרוצים לחזור בתשובה ב"ה. וכמשו שהביא כבוד הרב בתשובתו משם גדולי הדורות. וזכות גדולה היא לנו לעסוק ולראות מנפלאות תורתו של הגרש"ז ביום גאולתו. יישר כח גדול.