בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה מהו איסור תחומין? כמה מותר לטייל מחוץ לעיר בשבת? האם יש מצבים שגם בתוך העיר אסור ללכת בשבת? האם איסור זה מדאורייתא או מדרבנן? והאם יש מרחק שיש בו איסור דאורייתא? מהיכן מתחילים למדוד את תחום שבת? וכיצד ניתן למדוד לבד את תחום שבת? האם ניתן להעזר במדידה על מפה? או במדידה במד מרחק ברכב? האם מותר ללכת מבני ברק לאיכלוב או בלינסון? ממרכז ירושלים לרמות? מוילאמסבורג למנהטן? שכן שנסע לשבת והשאיר מפתח, ואמר שניתן לקחת מוצרים שונים בשבת אם יהיה  צורך האם יש בכך בעיה הלכתית? בן המתארח אצל הוריו ועשה עירוב תחומין, האם הוא יכול לקחת צעיף של אביו לדרך? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

תחום שבת

בפרשתנו נאמר שבשעה שבא יעקב אבינו אל העיר שכם (בראשית לג יח): 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר', והובא במדרש (בראשית רבה יא ז; הובא ברש"י ישעיהו נח יד) שיעקב תיקן אז עירוב תחומין. במדרש רבה (שם) מבואר שהוא הקדים להכנס לעיר עם דמדומי חמה, ובכך קבע את תחומו בעיר, אך במדרש משנת רבי אליעזר (פרשה כ עמוד 363) מובא שהגיע לקרבת העיר עם דמדומי חמה, ולכן קבע את אהלו מחוץ לעיר למשך השבת, ולא נכנס לעיר, ולפיכך זכה ונתברך שבע פעמים, כנגד השבת שהוא שביעי.

במאמר השבוע נעסוק בדין איסור תחומין בשבת.

איסור תחומין

נאמר בפסוק (שמות טז כט): 'שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', ונדרש בגמרא (עירובין נא.): 'שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקמו אלו אלפים אמה'. ומכאן נלמד שלכל אדם יש 4 אמות סביבותיו, ומשם מותר לו לצעוד עוד 2000 אמה בשבת, 2000 אמות אלו קרויות תחום שבת. כמו כן מבואר בגמרא שם, שכל העיר שבו האדם נמצא בתחילת השבת נחשבים כ4 אמותיו, ותחום שבת נמדד מקצה העיר.

בגמרא (יבמות מז:) מסופר כי כאשר נעמי רצתה לבדוק אם רות רצינית בקשר לרצונה להתגייר לימדה אותה מספר ההלכות הנבחרות, וביניהם איסור תחומין בשבת, ועל כך השיבה לה רות (רות א טז) 'כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ', והיא מקבלת על עצמה מצוה זו בשמחה.

וראה להלן האם דרשות אלו הם מדאורייתא, או שהם מדרבנן וחכמים הסמיכו זאת לפסוקים אלו.

שיעור אמה

על מנת לשער עד היכן מותר ללכת בשבת, עלינו לדעת קודם מהו שיעור אמה בתרגום למידות של ימינו, בדבר יש מספר שיטות, נציין את 3 העיקריות שבהם:

שיטת המנחת ברוך והגרא"ח נאה שאמה היא 48 ס"מ, ולפיכך 2000 אמה = 960 מטר – 0.59651 מייל.

שיטת האגרות משה (יו"ד ח"ג סי' סו) שאמה היא 21.25 אינצ' – 53.975 ס"מ [אף שכתב שלחומרא יש להחמיר יותר, כאן שהגדלת אמה היא קולא לדעתו אין להקל יותר משיעור זה שהוא לדעתו עיקר הדין] ולפיכך 2000 אמה = 1,078.8 מטר – 0.67033 מייל.

שיטת הצל"ח החתם סופר והחזון איש שאמה היא 58 ס"מ, ולפיכך 2000 אמה = 1,160 מטר – 0.72079.

הנחיות למדידה עצמית של תחום שבת

כאמור הצורה הטובה ביותר למדוד את תחום שבת הוא שהדבר יעשה ע"י תלמיד חכם הבקי בהלכות אלו, ובמקרה שכזה ע"פ רוב הוא יוכל להוסיף איזורים נוספים שבהם ניתן לצאת אליהם בשבת על סמך הלכות שונות מה נחשב תחום העיר [מהיכן מתחילים למדוד], והלכות ריבוע העיר וריבוע תחום שבת [שהוא סוגיא שיש בה הרבה הלכות מורכבות ומפורטות].

המקרה ומודדים איזור שהוא מישור, ניתן להסתמך על מדידה במפה לפני שבת לקבוע עד היכן תחום שבת. ויש למדוד מהבית המיועד למגורים שבקצה העיר.

אך במקרה והאיזור אינו מישור יש הבדל בין המרחק בשטח הכולל את שיפוע ההר, לבין המרחק האוירי המופיע על המפה, בהלכות תחום שבת ישנו צורת מדידה המשלבת בין המדידות, אולם בקרית אריאל (פ"ח עמ' קצט) חישב כי לפי כל ההלכות בכל מקרה ההבדל יכול להגיע עד 7%, ולכן כאשר מודדים את תחום שבת במפה באיזור שאינו מישור יש להפחית 7% [למדוד 1860 אמה בלבד] ואז ניתן להסתמך על המפה ולדעת שבכל מקרה לא יצאנו מתחום שבת.

בתרגום למידות של זמנינו: לשיעור המנחת ברוך והגרא"ח נאה 892.8 מטר – 0.55476 מייל. לשיעור האגרות משה 1,003.284 מטר – 0.62341 מייל. לשיעור הצל"ח החתם סופר והחזון איש 1,078.8 מטר – 0.67033 מייל.

במקרה ויש כביש היוצא מהעיר ניתן למדוד את תחום שבת בעזרת מד מרחק ברכב, אולם שהכביש מתפתל מטבע הדברים המדידה תראה על שיעור קצר יותר מהשיעור שאותו מותר ללכת באמת.

מודעות להלכות אלו

יש לשים לב כי ע"פ רוב אין מודעות מספקת להלכות אלו, הנובעת מכמה סיבות מרכזיות:

א. אנשים רבים שלמדו או מכירים את הלכות שבת הבסיסיות לא מודעים כלל לאיסור זה, ומכיון שבפרט לאדם שחי באיזור עירוני לא מדובר בבעיה שבה הוא נתקל בכל שבת, לעיתים הלימודים מתמקדים בהלכות שבת המצויות בכל שבת. ולכן יש חשיבות רבה הן ללמוד הלכות אלו כפי שנעשה במאמר השבוע, והן ללמד הלכות אלו בשולחן שבת לבני הבית, והן להדריך יהודים בתחילת דרכם בשמירת מצוות גם בהלכות הללו.

ב. גם מי שלמד הלכות אלו ומכיר אותם היטב, אולם חי באיזור עירוני, לא נתקל ביום יום בהלכות אלו, ולכן כאשר מזדמן לו להיות באיזור כפרי, או לטייל בקצה העיר, או ללכת לישוב הסמוך לעירו לא תמיד הוא זוכר הלכות אלו, ולכן יש חשיבות לשנן אותם מדי פעם.

ג. גם בתוך איזור עירוני יש חששות שונים בהליכה בתוך המרחב העירוני, ולא תמיד יש מודעות לכך, וכפי שנפרט.

ד. צורת המדידה והגדרת תחום העיר מורכבות ויש בהם שיטות רבות, ומתאימות למי שאוהב לימודי הנדסה ומפות וסוגיות מורכבות, ולכן רבים נרתעים מלימוד הלכות אלו. במאמר זה נשתדל להפריד בין הלכות הפשוטות והנחוצות לידיעת כל אחד, ובין ההלכות שראוי לברר אצל רבני העיר. כשהמטרה לחלק את הדברים ל3 קטגוריות: מקומות שמותר ללכת לשם בשבת, מקומות שאסור ללכת לשם, מקומות שנהיה מודעים כי יש צורך לברר אצל רב האם מותר ללכת לשם.

נציין כי לרבים מאיתנו שסיימו כעת את מסכת עירובין בדף היומי, המאמר מהוה סיכום קצר של הלכות מעשיות בעיקר מתוך הפרקים הרביעי והחמישי.

האם תחומין הוא מדאורייתא או מדרבנן

נחלקו הפוסקים האם איסור תחומין הוא מדרבנן, והלימוד מהפסוק הוא רק אסמכתא, או שאמנם 2000 אמה הוא מדרבנן, אך י"ב מיל [24,000 אמה – בין 11.5-13.9 ק"מ – 7.14-8.63 מייל] הוא דאורייתא.

וכתב המשנה ברורה (סי' תד סעיף א) שמשמעות השולחן ערוך והרמ"א (סי' תד סעיף א) שיש לחשוש לשיטות שי"ב מיל דאורייתא, ויש להחמיר בדברים שונים יותר בהליכה למרחק זה. אמנם המשנה ברורה סיים שלדעת הגר"א נראה שלהלכה אף י"ב מיל הוא מדרבנן.

הגדרת העיר ותחום שבת

על מנת לדעת להיכן ניתן ללכת בשבת דבר ראשון יש להגדיר מהו העיר שבו האדם שבת בשבת, הלכות אלו מורכבות ותלויות בפרטים רבים, ואף בשיטות רבות. וכמו כן יש הלכות רבות כיצד מודדים את 2000 האמה ולכן לא די למדוד על המפה את המרחק. ברוב המקרים בעזרת החישובים והלכות שונות ניתן להרחיב משמעותית את האיזור המותר בהליכה לכתחילה, אך לעיתים החישוב גם מצמצם מעט את התחום המותר בהליכה.

בערים רבות ברחבי העולם רבני העיר ישבו וחישבו את תחומי השבת של עירם, ובפרט למקומות שאנשים נצרכים ללכת בשבת – כדוגמת מרכז רפואי בישוב סמוך וכדומה. חשוב להתעדכן מראש האם הדבר נעשה בעיר מגורכם, ולהיכן ניתן ללכת בשבת לכתחילה, או בשעת הדחק.

מצוי מאד שהאחראים על העירוב העירוני מבצעים גם בדיקות וחישובים אלו, ובמידה ויש בישוכם עירוב כדאי להתעדכן אצל האחראים האם ידוע להם עד היכן ניתן לצאת מאיזור מגורכם.

נקודה נוספת שצריך לזכור כי תחום העיר משתנה כל הזמן, בנית או הריסת מבנים, שינוי יעודו של מבנה, סלילת כבישים הקמת פארקים ועוד, משפיעות על הלכות אלו, ויש להתעדכן מפעם לפעם אם חלו שינויים באיזור מגורכם.

מדידת התחום בשבת

מעיקר הדין יש למדוד את תחום שבת על פי כל הכללים הנלמדים במסכת עירובין, וכפי שנפסק בשולחן ערוך, אולם אם אדם ביום שישי עם כניסת שבת מצא את עצמו מכל סיבה שהיא מחוץ לעיר, ואנו יודע מהו תחום שבת של מקום המצאו, נפסק בשולחן ערוך (סי' שצז סעיף ב) שמותר לו למדוד את תחום שבת ע"י שיפסע 2004 פסיעות, ופסיעה בינונית הוא כאמה, [מותר לו ללכת ד' אמות ששבת בו, ומעבר לכך עוד 2000 אמה], והוא יכול להתקדם עד סוף 2004 הפסיעות.

הביאור הלכה (סי' שצז סעיף ב) העיר שדברי השולחן ערוך נאמרו באדם בינוני, שפסיעה שלו היא בשיעור אמה [ופסיעה רגילה הוא כשיש מרווח של מנעל בין מנעל למנעל (מג"א סק"א; משנה ברורה סק"ה)]. בקרית אריאל (פ"ח עמ' רא) עמד על כך שהליכה רגילה של אדם בימינו, ובפרט אדם הממהר להגיע למחוז חפצו הוא גדול יותר מכך, ואין לסמוך על פסיעות שלנו, אך בדק ומצא שבשעה שאדם מטייל בנחת השיעור מדוקדק גם בימינו, ואם אדם יקפיד ללכת כדרך טיולו בנחת, ובכל פסיעה יש מרווח של מנעל בין רגל לרגל.

אם כי יש להעיר שבשבת בכל מקרה פסק הרמ"א (או"ח סי' שא סעיף א) שעל אדם לפסוע בנחת שבכל פסיעה יהיה שיעור אמה, משום שיש דין שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול.

אגב נציין כי המנחת ברוך (אמרי חיים סי' עה ענף ב ד"ה אמנם מה) הסובר ששיעור אמה הוא 48 ס"מ עומד על כך שפסיעה של אדם גדולה יותר במעט מאמה, אך הוא סובר שחז"ל הקלו לסמוך על 2000 פסיעות כיון שע"פ רוב מחמת הלכות שונות [מקדרים בהרים וריבוע התחום] יוצא שניתן ללכת מעט יותר מאלפיים אמה, ולכן הקלו בכך חכמים. אולם החזון איש (או"ח קו' השיעורים סי' לט סק"י ד"ה והנה) הסובר ששיעור אמה הוא 58 ס"מ מוכיח זאת בין השאר משיעור פסיעה של אדם.

אולם יוצא מכך שבין לדעת המנחת ברוך ובין לדעת החזון איש כאשר אדם מודד את תחום שבת בעזרת פסיעותיו יוכל לסמוך על פסיעות בגודל של 58 ס"מ.

האם ניתן למדוד תחום שבת בפסיעות

בחידושי המאירי (עירובין נז: ד"ה מתני') עומד על כך מדוע נמסרו הלכות מורכבות כיצד למדוד בדקדוק אם ניתן למדוד בקלות ע"י מנין 2000 פסיעות. ותירץ, שההיתר למדוד בפסיעות לא נאמר אלא בשעת הדחק, כגון שלא היה לו פנאי למדוד כראוי בערב שבת, התירו למדוד בפסיעות.

הביאור הלכה (סי' שצט סעיף א ד"ה אין) הביא שהדרכי משה (או"ח סי' שצט אות ב) כתב בשם הכלבו שאם אדם מדד תחום שבת ע"י 2000 פסיעות אין לו לפסוע את כולם, שמא לא דייק למדוד כראוי. ודייק הביאור הלכה שבאמת נראה בגמרא ובפוסקים שההיתר למדוד בפסיעות הוא רק למי שבכניסת שבת מצא את עצמו בדרך, ואין לו דרך לדעת מהו תחום שבת. ולכן הסיק הביאור הלכה שאם הוא בדרך הוא התירו לו לפסוע את כל 2000 הפסיעות, אולם אם הוא בביתו ורוצה לצאת מחוץ לעיר, מותר לו למדוד בפסיעות, אולם במקרה כזה לא יפסע 2000 פסיעות אלא מעט פחות כיון שהמדידה אינה מדויקת.

אמנם בחזון איש (או"ח קו' השיעורים סי' לט) כתב, שמעיקר הדין ניתן לסמוך על מדידה של פסיעות כמשמעות הריטב"א (עירובין מב. ד"ה מהלך) שגם לאדם הנמצא בביתו, ורוצה לצאת מחוץ לעיר בשבת, יכול למדוד זאת ע"י פסיעות. וכוונת הכלבו שיש עצה טובה שלא כדאי להסתמך על מדידה זו כיון שאינה מדויקת, וראוי שלא ללכת את כל ה2000 פסעות אלא מעט פחות שמא לא דייק לפסוע פסיעות בינוניות.

מדידה ע"י פסיעות בשבת

אמנם הריטב"א (עירובין מב. ד"ה מהלך) כתב שאין היתר למדוד ע"י פסיעות בשבת אלא כשהוא הולך לדבר מצוה, שהרי אסור למדוד מדידה בשבת אלא לצורך דבר מצוה. וכן פסק במשנה ברורה (סי' שצז סק"ה) שגם אדם שנתקע בדרך לא התירו לו למדוד ע"י פסיעות אלא כשהוא צורך שבת או דבר מצוה אחר.

ולכן אם אדם נתקע בדרך ורוצה להגיע למקום שיותר נח לו לשהות בו בשבת, או שיש דבר מצוה אחר שלכן הוא רוצה להתקדם, מותר לו להשתמש במדידה זו בשבת. אולם אם הוא רק רוצה להתקדם כדי שבמוצאי שבת יצטרך לצעוד פחות למחוז חפצו, אינו דבר מצוה, ואסור להעזר בשיטת מדידה זו.

[וכן אדם שיוצא מהעיר מותר לו להעזר במדידה זו רק כשהוא לדבר מצוה, אלא שנחלקו הביאור הלכה והחזון איש האם הוא חייב להפחית מעט מהמדידה כיון שאינה מדויקת, או שהוא רק עצה טובה].

עיר המחולקת הלכתית למספר ערים

נקודה נוספת שיש לשים לב היא שגם עיר מונציפלית אחת יכולה להיות מחולקת הלכתית למספר ערים כפי שמצד שני הרבה ערים מונציפלים יכולים להיות מחוברים יחד והלכתית הם נחשבים עיר אחת.

נציין 3 דוגמאות לכך:

בירושלים יש מחלוקת בין פוסקי זמנינו האם השכונות המרוחקות המנותקות מהעיר כדוגמת רמות נחשבים חלק מהעיר, [אם כי נתון זה הולך ומשתנה עם הבניה בדרום רמות ועוד].

בגוש דן יש מחלוקת בין פוסקי זמנינו האם נתיבי אילון מחלק את גוש דן ל2 ערים החלק שממזרח לנתיבי אילון והחלק ממערבו, ולכן ניתן ללכת בשכונות המזרחיות של תל אביב ובכל בני ברק רמת גן וגבעתיים, אולם אם חוצים את נתיבי איילון מותר ללכת רק 2000 אמה נוספים, ובעזרת עירוב תחומין עוד 2000 אמה. ועוד.

בנוי יורק סיטי נחלקו הפוסקים האם ברוקלין ומנהטן הם 2 ערים נפרדות מחמת האיסט ריבר החוצה ביניהם, או שמא גשר ווילאמסבורג מחבר ביניהם ומחשיבם לעיר אחת, כיון שבגשר יש מבנה המיועד למגורי השומר, ולשיטת המנחת יצחק (ח"ז סי' כד) הדבר מחשיב את כל הגשר כבית מגורים אחד. וכן סברות נוספות להחשיב את הגשר כחלק ממגורי העיר. [בשבט הלוי (ח"ד סי' מ) נחלק על סברא זו, אולם מסיים כיון ששמע שרבני העיר התירו מחמת סברות נוספות, וההכרעה אמורה להיות אצל רבני העיר, הוא אינו מורה לא לאיסור ולא להיתר].

ברוב המקרים הדברים תלויים בהלכות ריבוע העיר, אליו לא נכנס במאמר זה, וכן במחלוקת הפוסקים האם עירוב מחבר את העיר לענין תחומין, והאם איזור תעשיה פארקים ועוד נחשבים חלק מהעיר.

בשורה המעשית נציין כי בכל מקרה שיש מרחק בין בתי המגורים הגדול מ141 אמה [בין 67-81 מטר] שאינו משמש למגורים כגון כבישים פארקים שטח שומם נהר ועוד יש מקום לברר אצל רב מקומי האם הלכתית העיר עדיין נחשבת לעיר אחת.

עיר המוקפת עירוב

אחד המחלוקות העקיריים הנוגע לחיבור ערים שיש סביבם עירוב או גדר מכל סיבה שהיא, בעוד דעת החזון איש (או"ח סי' קי סק"כ ד"ה ואמנם אם) שרק חומה המגינה על העיר מחברת את כל חלקי העיר, אך עירוב או גדר קל שנעשה למטרות שונות אף שיש להם דין מחיצה אין בכוחם לחבר את העיר לעיר אחד.

מאידך הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה ח"ב סי' נט) סבור שגם ע"י מחיצה של עירוב הבנויה מצורת הפתח מועיל הדבר להחשיב את הכל כעיר אחת, אף שיש הפסק 141 אמה באמצע העיר המחלקו לשתים.

עירוב תחומין

במקרה ואדם רוצה לצאת מחוץ ל2000 אמה, יש לו אפשרות לעשות עירוב תחומין, והוא להניח דבר מאכל בסוף 2000 אמה מהעיר, במקרה זה נחשב שהאדם שהה בשבת במקום שבו נמצא סעודתו. ולמשל אם הניח את העירוב למזרח העיר, מותר לאדם להמשיך למזרח 2000 אמה נוספת מעבר ל2000 האמה. אוחם במקרה זה אסור לאדם לצעוד אפילו צעד אחד מחוץ לעיר לכיוון מערב.

אמנם יש הלכות רבות בעירובי תחומין והם מצריכים מאמר נפרד בפני עצמו.

בגדים וכלים של אדם הנמצא מחוץ לתחום

הלכה נוספת (שו"ע או"ח סי' שצז סעיף ג) שלא תמיד מודעים אליה היא, שיש איסור תחומין גם על כלים בגדים ומאכלים של אדם, וכל חפצי האדם נגררים אחרי תחום שבת של הבעלים.

ולכן אסור להשתמש בחפצים של אדם הנמצא מחוץ לתחום. למשל אם יש אדם שנסע לעיר אחרת לשבת, אולם יש לשכן מפתח של הדירה, ובעל הדירה הודיע לו שאם חסר מצרכים מסוימים הוא יכול לקחת ללא רשות, אף שמותר לקחת דברים מהדירה לפני שבת, בשבת עצמה אסור להשתמש בחפציו או מאכליו של השכן.

אולם אם הבעלים לא נתנו רשות כללית להשתמש אלא השאילו את החפץ לפני שבת לאדם אחר, החפץ נגרר אחר התחום של השואל, ולכן מותר לשואל להשתמש בחפץ למרות שהבעלים נמצאים בשבת מחוץ לתחום.

נידון זה מצוי גם כאשר אדם עושה עירוב תחומין, לדוגמא אדם המתארח אצל הוריו בעיר אחרת ונצרך בשבת להגיע לעיר סמוכה, ולשם כך עשה עירוב תחומין על מנת שיוכל להגיע לשם ברגל לכל הדעות. ולפני שהוא יוצא לדרך הוא רוצה לשאול מעיל או צעיף מאביו, כיון שאביו לא עשה עירוב תחומין, ולאביו אסור להגיע לעיר הסמוכה, אסור לבן להוציא את בגדיו של אביו לעיר הסמוכה. [ורק במקרה והוא שאל את הבגד לפני שבת מותר לו ללבוש אותו לדרך].

סיכום

בשבת ישנו איסור לצאת מחוץ לתחום שבת, שיעורו הוא 2000 אמה, והוא בין 960 מטר – 0.59651 מייל לדעת המחמירים ל 1,160 מטר – 0.72079 לדעת המקילים.

מומלץ לברר מראש אצל רבני העיר או ועד העירוב האם מדדו בישובכם בצורה מדויקת מהו תחום השבת אליו ניתן ללכת בשבת, אף הליכה באותה עיר מעבר לנהר כביש מרכזי פארק ועוד החוצים את העיר ורחבים יותר מ141 אמה, עלולה להיות בעייתית ויש לברר את הדבר בישובכם.

כמו כן יש לתת את הדעת בפרט ביציאה לנופש באיזור כפרי, כי אין לטייל מחוץ לישוב מעבר לשיעור קטן של 2000 אמה.

בשעת הדחק ניתן למדוד את המרחק ע"י 2000 פסיעות בינונות שבו הצועד מקפיד שהמרחק בין רגליו יהיה בערך מרחק של מנעל. הרוצה לטייל בשבת ללא צורך דחוף יכול לסמוך על מדידה זו בתנאי שלא יצעד 2000 פסיעות אלא יקח מרווח בטחון כדי שלא יטעה במדידה. וכן אין למדוד במדידה זו אלא לצורך שבת או דבר מצוה, אך אדם הרוצה להיות במוצאי שבת קרוב יותר ליעד אליו צריך להגיע, או רוצה לראות בשבת דבר הנוגע ליום חול, אין לו למדוד את המרחק בשבת ע"י פסיעות.

בשבת יש גם איסור להשתמש בכלים של אדם הנמצא בתחום שבת אחר, למשל שכן שנסע לשבת אך השאיר מפתח של דירתו והרשה ליטול משם חפצים שונים באם יהיה צורך. וכן באופן שאדם אחד עשה עירוב תחומין וחברו לא עשה, אסור לעושה העירוב ללבוש את בגדי חברו ולצאת עמהם מחוץ לתחום של בעל הבגד.