מתנות לאביונים – לחץ כאן

המעבר של סהנדרין הגדולה מלשכת הגזית לחנות

שאלה:

למה סנהדרין הגדולה עברה לחנות? הרי אם מס' הרוצחים רב, לא צריך להרוג ולהפחית את הרוצחים?

תשובה:

הרצון היהודי תמיד הוא שלא להגיע לענישה הזו.  יש הגדרה מענינת מאוד של רבי משה פיינשטין זצ"ל בעל שו"ת אגרות משה שהיה מגדולי ארה"ב בדורינו, וזאת במענה לשאלת אחד הסנטורים החשובים אם היהדות תומכת בעונש מוות, שאלה נפיצה בארה"ב, והוא ענה כך:

חכמים אמרו שבית דין שהורגת פעם בשבעים שנה היא בית דין חובלנית! כלומר גם פעם בחיים לפסוק מוות זה יותר מידי וראוי לגינוי! אם כן מה טעם בכל עונשי המוות, אלו רק אמצעי המחשה על חומרת העוון! אם נרצה ללמד אדם שחילול שבת הוא דבר נורא, כיצד נמחיש זאת? אם נלמד אותו שעונשו סקילה, הוא מבין את חומרת הענין. למעשה התורה מציבה מכשולים בלתי עבירים בדיני הראיות, ולעולם זה לא יבוא לידי מעשה, אבל המחשה יש. כך גם בן סורר ומורה, התורה מציבה מכשולים לא הגיוניים בענין זה, למשל שלאב והאם יהיה אותו קול… מה צורך יש שלהאם יהיה קול גברי רועם?! הענין הוא כדי שהעונש לא יבוצע לעולם, התורה בקביעת עונש זה רק ממחישה לנו שאדם שהולך אחר שרירות ליבו זולל וסובא אין תכלית לחייו…

כך גם אנחנו מוצאים זהירות יתרה כשבאים עדים להעיד על אדם שהוא חייב בדיני נפשות, עדות זו גורמת בסופו של דבר לעונש מוות על אותו אדם והגמ' מפרשת כיצד ועד כמה היו מזהירים את העדים משום הערך העצום שיש לחיי אדם. ואלו דברי הגמ': [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז עמוד א] כיצד מאיימין את העדים על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צעקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

זהירות יתרה אנו מוציאם גם באופן הדיון למי שהרג את חברו, שעד שאין לנו אכן עדות ברורה ומוכחת שאכן הרגו, לא סומכים על אף הסתברות אפי' הפשוטה ביותר, כמעשה שמובא בגמ' [תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז עמוד ב] תנו רבנן כיצד מאומד אומר להן שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום תניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו" מאידך חשוב גם לדעת שאין הפשט שאכן מקילים בעונשו של רוצח או שמוותרים לו, אלא שבכזה מצב שאין לנו כבניאדם אפשרות להורגו, אנו מוסרים את דינו לשמים, וה' הוא יפרע מאותו רשע ורוצח בצורה המתאימה, ובעונשים שהוא מחוייב בהם לפי דין תורה, וכך מבואר בהמשך דברי הגמ' שם " אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת והאי בר נחש הוא והאמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה דאמר מר מי שנתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה"

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל